close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

עוצמת היצר מלמדת על חשיבותו

הרב יניב חניאכ שבט, תשפא02/02/2021
פרק ד מתוך הספר נזר- על צניעות בעולם המודרני
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק ד מתוך הספר נזר- על חשיפה וצניעות בעולם המודרני

תגיות:

הגמרא במסכת סנהדרין, דף סד, מספרת "סיפור" מעניין (התרגום חופשי):

"...ישבו אנשי כנסת הגדולה בתענית שלושה ימים כדי שיימסר בידם היצר הרע של עבודה זרה. אחרי תענית של שלושה ימים מסרו


את היצר בידם. באותו זמן שחכמים ביטלו אותו יצאה אש מקודש הקודשים ואמר להם הנביא שזהו יצר העבודה זרה.... ותפסוהו, כדי שלא ישמע קולו וירחמו עליו משמיים, המליץ להם הנביא להכניסו לכלי עופרת שמונע העברת קול. מכיוון שראו שהוא עת רצון, ביקשו לבטל גם את יצר העריות, כלאו אותו למשך שלושה ימים ולא מצאו אפילו ביצה אחת שנולדה בשלושת הימים הללו, אי לכך לא רצו לבטלו כדי לא לכלות את העולם ולכן כחלו את עיניו (כלומר: החלישו אותו כך שאדם לא יתאווה לגילוי עריות) ועזבו אותו."

הסיפור הזה מדהים ועמוק, ונראה שלמעשה מה שחז"ל מלמדים אותנו בדרכם הציורית הוא, שיצרים חשובים לעצם קיומו של העולם ויש להם מקום מהותי בבריאת העולם וקידומו. הדבר קשור ליסודות עמוקים במבנהו של העולם ולצורה שבה קשורים היצרים והמטרות החיוביות של הבריאה, עד כדי כך שחז"ל אומרים בסיפור זה שבזמן ביטול יצר הרע של עבודה זרה יצאה אש מקודש הקודשים (!) "יסודו" הפנימי של יצר זה הוא בקודש הקודשים! הנקודה המרכזית היא, שהקב"ה לא ברא את היצר לחינם, לכל אחד מהיצרים יש גם צד חיובי ותפקידנו להשתמש בכוחות אלו בצורה הנכונה כדי להוביל את העולם למטרתו ולא להיפך. הדבר נכון לגבי כל אחד מהיצרים, כאשר בחלקם הדבר בולט יותר ובחלקם פחות.

כולנו מבינים את היסוד ההכרחי שביצר האכילה, לדוגמא, ומבינים שללא יצר זה העולם לא היה יכול להתקיים. הבעיה מתחילה כאשר האדם לוקח את היצר הזה למחוזות שליליים והופך את האוכל למרכז חייו, מתמכר אליו ומשקיע את כל מרצו בצורכי הבטן שלו. יצר האכילה הוא הכרחי, אולם ב"שימוש" לא נכון ניתן להובילו למטרות לא חיוביות.

בדרך כלל נוטים להבין נקודה זו בצורה מסויימת - שתפקידם החיובי של היצרים הוא שהאדם יתגבר עליהם וכך יזכה לשכר. אולם כאן אנו עוסקים בנקודה אחרת: על פי תפיסה זו ליצרים עצמם יש עבודה חשובה בעולם, בתנאי שאנו מקפידים להשתמש בהם בדרך הנכונה ובמינון הנכון, כשבדרך כלל ה"דרך הנכונה" שהתורה מציעה היא דרך המצוות. חז"ל מבטאים נקודה זו באומרם: "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע", האדם מצווה לעבוד את ה' גם ביצר הרע ובכוחו (נקודה מדהימה, אם חושבים על זה, חכמינו אומרים שצריך לעבוד את אלוקים עם היצר הרע!! לא פחות). כוחו של היצר הרע הוא עצום, יש בו עוצמות שלעיתים לא ניתן למצוא ביצר הטוב, ולכן אנו מצווים להשתמש גם ביצר זה בעבודתנו בעולם. יצר העבודה זרה קשור, בפנימיותו, לכוח הרוחני של האדם ולעוצמות שאנו יכולים וצריכים להשקיע בצד הרוחני שבחיינו, ולכן כאשר חז"ל ביטלו את היצר של העבודה הזרה יצא ניצוץ מקודש הקודשים, מכיוון שגם יכולתו של האדם לעבוד את ה' איבדה מעט מכוחה – כמו שאיבדנו בתקופת ביטול העבודה זרה את הנבואה. כאשר האדם מנצל את הכוחות הללו באופן שלילי, הרי שהוא יכול להגיע עם היצר הזה לשיאים של שלילה ורוע, אולם בניצול נכון ניתן לרתום את הכוחות הללו לצד המקורי והחיובי שלהם. הדבר נכון לגבי כל הכוחות הקיימים בעולם, והאדם מצווה להשתמש בכולם בצורה נכונה.

יתירה מזו: פעמים רבות ניתן ללמוד מעוצמתו של כוח על חשיבותו בעולם. כוח בעל עוצמה גדולה, גם אם שלילית, הוא כוח חשוב ומהותי ודווקא עוצמתו הגדולה מלמדת על חשיבותו.  בנושא העריות הדבר ברור שבעתיים - מדובר על כוח בעל עוצמה אדירה, גם שלילית וגם חיובית, ומכך ניתן ללמוד על חשיבותו הגדולה והכוחות הטמונים בו. עובדה היא, שהיום, יותר מתמיד, נדמה שזהו הכוח החזק ביותר בעולם והיצר שתופס יותר בני אדם מאשר כל יצר אחר... כשלעובדה זו יש משמעות כפולה - מצד אחד ניתן ללמוד ממנה שזהו היצר שאיתו יש להתמודד היום יותר מאשר עם אחרים, ומצד שני הדבר מלמד גם על החשיבות הטמונה בו ועל תפקידו בעולם המודרני.

אחרי שנבין את הנקודה הזו, שאין שום כוח בעולם שהוא שלילי במהותו ושעלינו לנסות ולבדוק את תפקידו החיובי של כל יצר וכוח אנושי - הרי שנוכל לנסות ולהבין את תפקידם החשוב של הכוחות החברתיים שבאדם, כוחות בעלי משמעות לגבי חיינו וחייו של כל אדם. גם בחינה שטחית של אופי האדם תלמד שהאדם נברא כיצור חברתי, אנו זקוקים לאנשים אחרים כדי לחיות, כדי ליצר את האוכל והצרכים הבסיסיים ביותר, ואנו זקוקים לחברה גם כדי להתקיים מבחינה נפשית. עצם העובדה שאין אף אדם שיכול לייצר לעצמו את כל צרכיו הבסיסיים מלמדת שזוהי גם הצורה שהקב"ה רצה שהעולם יתקיים. האדם, בניגוד לחיות רבות, זקוק למערכות גדולות כדי לחיות ואין אדם המסוגל ל"התנתק מהעולם" באופן מוחלט. אדם כזה נידון למוות מהיר, מרעב, מקור, מחוסר הגנה ואפילו מבדידות פסיכולוגית. העולם בנוי כך שאחד מאיתנו מספק מזון לשני, השני מספק לבוש לשלישי ואילו השלישי הוא חייל השומר על שניהם, וכן על זאת הדרך. מציאות זו סותרת את התרבות העולמית הנוכחית שעוסקת הרבה בבניית האשלייה שהעולם הוא אוסף של פרטים. מה שחשוב לזכור הוא, שהעובדה שכך העולם בנוי מלמדת אותנו שכך גם רצה הקב"ה שהעולם יתנהל. כמו כל דבר בעולם גם כאן לא מדובר על "מקרה" ולכן ניתן להבין מכך שכך תכנן הבורא את עולמו...

עד כאן עסקנו בקישור של האדם עם העולם הרחב ועם האנושות כולה. אולם השלבים הבסיסיים יותר הם המשפחה, ה"שבט", העם ורק אחר כך העולם הרחב. היחידה החברתית המינימלית והנחוצה ביותר היא היחידה המשפחתית. כל אחד מבני האדם (ברוב המקרים, כמובן) הוא חלק ממשפחה, מיחידה אנושית קטנה המורכבת מבני זוג וילדיהם. יחידה זו מספקת לאדם את צרכיו הבסיסיים ביותר, החל משלב הינקות ועד שלבים שבהם הצורך הוא בעיקר נפשי ולא פיזי... קשר משפחתי זה הוא חשוב ומהותי, לא ניתן לחיות בלעדיו ולא ניתן להפוך לאישיות "נורמלית" לולא תמיכתו. הקשר המשפחתי ההדוק גם הוא מבוסס על יחידה קטנה וראשונית יותר - הקשר בין בני הזוג, בין הזכר והנקבה המרכיבים אותו. על פי סדר זה יוצא שהקשר הבסיסי בין גברים לנשים יוצר את המשפחה, שמרכיבה את השבט (הסביבה הקרובה), שמרכיב את העם, שבסופו של דבר מרכיב את האנושות. ומכיוון שכבר למדנו שהאדם נברא כיצור חברתי וקשרים אלו חשובים לעצם מהות חייו - הרי שמכאן נובע שהקשר בין גברים לנשים הוא הצד הבסיסי ביותר של אחד הנדבכים החשובים והמהותיים בעולם ובאדם. נראה שזו הסיבה המרכזית שיש כל כך הרבה כוח ביצר זה, מכיוון שהקישור בין הגברים לנשים הוא יסוד ונדבך מהותי של העולם כולו. החשיבות הגדולה של היצר הזה מובילה לכך שהוא חזק כל כך ונטוע עמוק בנפשו של האדם, כחלק ממבנה נפשו הפנימית. מכאן ואילך, כמו כל דבר בעולם,  הכל תלוי בנו. האדם יכול להשתמש בכוח הגדול הזה לצדדים חיוביים ולעשות בו את השימוש הנכון כדי לחזק את התא המשפחתי ועל ידי כך את העם והעולם, אולם הוא גם יכול להפוך את הכוחות הללו לשפלות גדולה (ושוב, שיאים של שפלות, שכגודל הכוח כך גם גודל הפוטנציאל השלילי הטמון בו)... עם אותה עוצמה ניתן לבנות את העולם וגם להרוס אותו - כוח זה נמסר בידינו ואנו יכולים להחליט לאן נוביל אותו.

הדברים שהזכרנו אמורים אומנם בכוח החברתי ולאו דווקא ביצר העריות עצמו, אולם ניתן בהחלט להקיש מן האחד על השני. יצר העריות נובע מהתחומים העמוקים ביותר בנפש האדם, מרצונו להקים משפחה, כחיזוק לקשר בין בני הזוג ומשאיפתו של כל יצור להעמיד צאצאים. מכאן נובעת עוצמתו של היצר הזה והיכולת שלו לשמש כמנוף חיובי רב עוצמה מצד אחד, או כמנוף שלילי מצד שני... גם כאן, לצערנו, בוחר האדם לעיתים קרובות להשתמש בצד הלא חיובי של הדברים, לקחת את יצר העריות למחוזות שפלים מכל שפל ולהפוך אותו לכלי הרסני... אולם כך בדיוק דרכו של עולם: הכוחות נתונים בידינו ואנו יכולים להחליט לעשות בהם שימוש נכון או שימוש הפוך. בדיוק כמו ביצר האכילה ובדיוק כמו ביצרים אחרים, אנו יכולים להפוך את היצר עצמו למטרה, כלשונו של הרב קוק: "להפוך את המותרות בחיים לעיקר החיים", או לחילופין להשתמש בו נכון.

לדעתי זהו בדיוק הסוד הגדול - להבין מה הם הדברים שבהם יש ל"השתמש" כדי לקדם את העולם (את עצמנו) ולהביאו להישגים ומה הם הדברים שיכולים להיות מוגדרים כ"מטרה", כיעד שאליו יש לשאוף. בעיה מרכזית שלנו כבני אדם היא, שלעיתים קרובות אנו מתבלבלים בין המושגים והופכים את הכלי למטרה. כשמדובר בכלי חלש יחסית (כמו לדוגמא הספורט, שהפך עבור רבים מכלי למטרה בפני עצמה) אז הנזק אינו נורא כל כך, אולם כאשר לוקחים כלי מהותי וחזק כמו יצר החיבור בין בני אדם, או אחת מצורותיו - יצר העריות, והופכים אותו למטרה בפני עצמה, ניתן לקבל בקלות כלי הרסני מאין כמוהו.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה