close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

רבנים כמנהיגים חברתיים?

הרב ערן חיים אלפסי  כט טבת, תשעג  1/11/2013

לעניות דעתי החברה הישראלית בימינו צריכה ללמוד מן המאפיינים החברתיים שהיו קיימים בקהילות המערב, ישנם פתרונות רבים לבעיות קיימות שעולות על סדר היום ללא מענה.

תגיות:

במאמר זה באתי להאיר את דרכם של החכמים והקהילות בהתארגנותם החברתית ומתוך שהם עומדים לנגד עיננו כולי תפילה ותקווה שגם בדורנו אנו יקומו חכמים ומנהיגים אשר ינהיגו את הקהילות בישראל ע"פ דרך אבותינו ומשנתם הכוללת בתוכה תחומים נרחבים עשירים ויצירתיים גם בתחום החברתי תרבותי.

במאמר אחד קשה לסקור את כל הפעילות שנעשתה ע"י החכמים ולכן השתדלתי לסכם את הדברים מתוך החומר הרב שקראתי ולכן פעמים רבות כתבתי דברים ללא ציון המקורות כיון שהם בנויים מכמה מקורות שקראתי והפכו לעץ אחד בידי.

לעניות דעתי החברה הישראלית בימינו צריכה ללמוד מן המאפיינים החברתיים שהיו קיימים בקהילות המערב, ישנם פתרונות רבים לבעיות קיימות שעולות על סדר היום ללא מענה.

אומנם מדינת ישראל קרויה מדינת רווחה ובעיות רבות שהיו מטופלות בחו"ל ע"י הרבנים ואנשים פרטיים מטעם הקהילה,מטופלות ע"י משרדים ממשלתיים אך אנו רואים ושומעים יום יום על בעיות חברתיות קשות מאד שהמדינה אינה נותנת להם מענה כלל או מענה ראוי.

לא באתי במאמר זה לחקור לעומק ולרוחב עניין מסוים כפי שראוי לעשות בכל נושא חשוב מן הנושאים שאזכיר במאמר כי אם לפתוח לעיני הקורא עולם חדש של רבנות כפי שמתגלה לנגד עיננו אך לא לעיני כל ישראל עדין.

מתוך רוחב הדעת בעיקרי הנושאים שהבאתי ניתן בהחלט ללמוד ראשית באופן כללי כיצד צריכה להתנהל הנהגה רוחנית בעם ישראל שחכמיה הם אנשים בעלי דעת רחבה הרואים את עצמם כמנהיגים ופועלים בכל תחום הקשור לחיי החברה והקהילה.

כולי תקוה ותפילה שמתוך קריאת המאמר יגדל ויגבר הלימוד והחשיפה לספרים ומקורות ישנים-חדשים נכיר ונוקיר את פעילותם התורנית חברתית ובכלל את תרומתם של חכמי המערב וקהילותיהם למורשת ישראל לדורות כמודל לחיקוי ולשנוי בתפיסה החינוכית בימינו אנו.

השירה והפיוט:
אחד מהמאפיינים החברתיים אצל חכמי מרוקו היה עולמם העשיר והיצירתי בתחום השירה והפיוט.

דבר זה נבע כתוצאה של כמה גורמים:
א.אחד מהמאפיינים הלימודיים אצל חכמי המערב היה למוד תנ"ך מעמיק ומקיף.
למוד התנ"ך והבקיאות הגדולה שרכשו ו"רחשו" בו העשיר את לשונם בשפה העברית ,כמו כן את יצירותיהם בכלל ובפיוט בפרט.
הפיוט מורכב ברובו משברי פסוקים מתוך התנ"ך בחריזה ובהשאלת רעיונות,זהו גם כן אחד הביטויים של עולם התנ"ך העשיר הקיים אצל יהודי מרוקו בכלל ואצל חכמיה בפרט.

ב.חכמי המערב היוו באופן מסוים המשך ישיר של חכמי ספרד.
בעקבות נדידתם של מגורשי ספרד למרוקו וצפון אפריקה ועוד לפני כן היה קשר תרבותי ותורני בין שתי הקהילות.[2]
השירה והפיוט אומנם לא הומצאו בספרד אך הם בהחלט היוו חלק מרכזי בחיי היהודים בספרד ובמרוקו.[3]

שירתם של החכמים המשוררים מתפרסת לכל תחומי החיים:
מעגל התפילה.
מעגל השנה.
מעגל החיים.
מעגל היחיד והחברה.

מתוך העמקה בשירתם ניתן ללמוד על המפגש החברתי קהילתי של יהודי מרוקו:
בבית הכנסת. בשמחות וארועים להבדיל בלויות ובנחום אבלים ואף על ארועים היסטוריים חשובים.

כל מאורע היה מפגש חברתי ולכל מאורע היו קבוצת אנשים שאחראים לספק את צורכי הקהילה שנקראו בשם חברה.ומלבדם היו משתתפים קרובי משפחה ואנשי הקהילה.

השירה היותה מקום חבור והזדהות רגשית משותפת לכל יהודי בקהילה ומציאותו של הפייטן או להבדיל המקונן בארוע כמנהיג וכמדריך לא הוציאו את שאר האנשים ממוקד הענין והם אף השתתפו לעיתים רבות בקטעים נרחבים.

שיר ידידות:
אחד מהמפגשים החברתיים המעניינים בחיי היהודים במרוקו הוא: "שירת הבקשות".

שירת הבקשות פותחת ב"תקון חצות" ובפיוטים "דודי ירד לגנו ו"ידיד נפש" ולאחר מכן פסוקים מהנביא העוסקים בגאולת ישראל,פיוט הנושא השבת וסדרת פיוטים כללים. הארוע מסתיים ב"קצידה" העוסקת בפרשת השבוע.

השירה מתקיימת בשעות שלפנות בוקר בשבתות החורף שבין פרשת בראשית לפרשת זכור.

מקור המנהג כנראה הגיע למרוקו ע"י שדר"י צפת ומטרתו קרוב הגאולה ע"י השירה בזמן שהוא עת רצון. המנהג הוקבע כסדר בספר שנקרא "שיר ידידות".

לכאורה מדובר בארוע דתי אך אם שמים לב באותה תקופה בה לא היה חשמל אנשים היו הולכים לישון מוקדם ממילא הקימה המוקדמת מתבקשת וביום השבת בו לא עוסקים במלאכה זהו הזמן בו ניתן ליצור מפגש חברתי תרבותי.

ניתן להרחיב עוד רבות על השירה בפני עצמה אך עיקר מטרתי היא להוכיח כי הכתיבה והיצירה של חכמי מרוקו גרמו ליצירתם ארועים חברתיים שהשפיעו רבות על הקהילה ועל הגבוש החברתי שלה.

רק אציין שכל חכם רב ,דיין וכו' חבר ספר שירים ופיוטים משלו,דבר שמעיד על הקשר החברתי החזק שהיה בין החכמים לקהילה.

ה"חברות":
אחד מהמאפיינים החברתיים שהיו קיימים בקהילות יהודי מרוקו הם ה"חברות". בכל קהילה היו כמה וכמה חברות של מס' אנשים עם תפקיד מסוים. אנשי החברות עשו את תפקידם במסירות רבה וחשוב מכל בהתנדבות חינם אין כסף ואף יותר מזה נתנו מהונם בעבור הקהילה.

העומדים בראש החברות היו בד"כ תלמידי חכמים מובהקים שהנהיגו את אנשי החברה. החברה מימנה את פעילותה מתרומות שתרמו אנשי הקהילה בכללם ומעשירי הקהילה שהחזיקו את החברות ולעיתים אף בסתר.

החברות נוצרו מתוך דחף דתי ודרך אגב באו על סיפוקם צרכים אחרים בחיי הקהילה בנוסף לכך הדבר קירב וליכד את אנשי החברה אלו לאלו,הן כתוצאה ממגע הדוק בשעת מלוי התפקיד הכמעט יומיומי והן כתוצאה מהאסיפות החגיגיות המרובות שערכו בצוותא.

"חברת הבקשות":
שדאגו לארגן את הבקשות בבית הכנסת דאגו לשתיה וכבוד לנרות שיאירו את בית הכנסת בלילה המאוחר,לפרסם את הבקשות וכו' כמובן שראש חברת הבקשות ידע היטב את הפיוטים על בורין והנהיג את החבורה בשירה.

"חברת בקור חולים":
כידוע לא בכל קהילה היה רופא ולא לכל אדם היה כסף לממן רופא וטפול רפואי,לכן חברת בקור חולים נתנה מענה מסוים לטיפול בחולה.

מלבד זאת דבר לא פחות חשוב כשמה כן ענינה בקור החולה.

ספר לי מו"ר הרב שלום סודרי זצ"ל שהיה ראש חברת בקור חולים האחרון בקהילת מקנס על חשיבותה של מצוה זו בעקבות מעשה שבא על ידו על אדם אחד שלא הגיע כמה ימים לבית הכנסת ו"אין איש שם על לב" והלך רבי לבקרו ומצאו חולה שוכב במיטתו בבית ישן מלא עפר ואבק ומעט רהיטים ישנים. לאחר מכן דאג רבי שינקו את הבית וידאגו לצרכיו וכן שכל יום יבקרו את החולה משפחתו של האיש שהזניחה אותו ראתה כי באים לבקרו יום יום והוא חשוב בעיני האנשים והתחילו אף הם לדאוג לו,קנו לו רהיטים חדשים וכפי הצורך דאגו לנקיון הבית ולצרכיו וכל זה בעקבות המהלך שיצר ראש חברת בקור החולים. וכמו שדרש ר' עקיבא כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים.[8] כמעט שאותו יהודי היה נפטר מן העולם לולא שהיו באים לבקרו ודואגים לו ואכן מצבו השתפר בעקבות כך והוא החלים[9].

"חברה קדישא"
חברה של חסד ואמת שנקראה לעיתים בשמות שונים כגון" חברת אליהו הנביא, חברת ר' שמעון בר יוחאי וכו'.
חברה זו דאגה לכל צורכי הצבור בעיר במה שנוגע לחיים ולמתים,מיום הולדתו של האדם ועד יום מותו. כל צרכי היולדת,מוהל ועניני הברית והסעודה,הולכת בר המצוה לבית הכנסת מעוטר בתפילין,הכנסת כלה וספוק צרכיה לווי החתן והכלה ושמחתם. הלווית המת,קבורה,סעודת הבראה,נחום.

"חברת תהילים"
היו עשרה בטלנים שהיו עוסקים בתורה וקוראים תהילים לרפואה לע"נ וכו'

"חברת אם הבנים"
בתי ספר שהתקיימו בד"כ בבית הכנסת הגדול שכללו ארוחת צהרים.

כמו כן היה שליח ממונה שיצא לחפש ברחובות ובשדות את התלמידים הנעדרים מן הלימודים.

אומנם היה תשלום שמוטל על ההורים לתת שכר מועט מאוד למלמדים שהתפרנסו גם מעריכת פדיון נפש ועוד כמו כן היו כאלו שלא היה לשלם וכמובן שזה לא מנע מילדיהם ללמוד בבית הספר ובנוסף היו ההוצאות של הארוחות השמן למאור וכו'.

"ועד הקהילה"

תרומות מיוחדות לפני החגים ובחורף,מתן בסתר,אפיית מצות וחלוקתן ועוד

המאפיין המיוחד של החברות הללו שלא זו בלבד שפועלם היה במסירות ולשם שמים אלא אף לעיתים היו ויכוחים ביניהם מי יזכה במצווה...

בית המדרש היוצר של כל אלה היו החכמים שחינכו את אנשי הקהילה על ברכי התורה המדריכה אותנו לעשות חסד של אמת.

פסיקת ההלכה:
במשך הדורות התעצבו כללי הפסיקה אצל החכמים, רובם עברו במסורת וחלקם נוצרו בדורות האחרונים.

למרות זאת עדין נותר מרחב גדול לרב פוסק ההלכה להפעיל את שיקול דעתו ולמצוא סמוך בפוסקים למקרים שונים שלא ע"פ ההלכה המקובלת.

חכמי המערב שילבו בפסיקתם את הכח שניתן לחכם בדורו לשפוט על פי הנתונים העומדים לנגד עיניו ופעמים רבות הקלו מאד משיקולים שונים.

הרב יוסף משאש זצ"ל:
אחד מגדולי הפוסקים במערב ובא"י שנחשב לפוסק בעל שעור קומה בהיקף ובעומק.

שיטתו היתה מאד מיוחדת כך שאחד מן הקווים המנחים שלו היו שאדם לא ישים את עצמו רשע כמו שנאמר "אל תהי רשע בפני עצמך" בתקופה מורכבת בה חי מסורת ישראל ננטשה לטובת ההשכלה והתרבות המודרנית כל שאלה הלכתית יכולה להשפיע על עולם שלם של יהודי ,להוציא אותו מחוץ למחנה ישראל או להשאירו בתוכו על סמך היתר הלכתי שיתן לו חלק בנחלת ישראל.

לכן ר' יוסף משאש בכל כתביו וספריו נוקט בעמדה זו ופעמים רבות מקל מאד שלא כרבנים אחרים אך כוחו גדול כיון שהוא בקי בכתבים רבים ובעל סברה ישרה.

אחד מהמקרים שבו לפניו היו בתלמסאן שבאלגיר שם כהן כרב הקהילה היו ארבעה קצבים מוכרי בשר, כולם מחללי שבת.

ע"פ השולחן ערוך מחלל שבת בפרהסיא אינו נאמן על הכשרות ובשרם טרפה. ר' יוסף פעל בכל המישורים לשכנע את הקצבים לסגור את חנויותיהם בשבת אך ללא הועיל. לכאורה לא היה שום מקום להקל שהרי קבלנו את הוראות מרן והלכה זו היתה מקובלת על כל הפוס',ובכל זאת התיר ר' יוסף לקנות מן הקצבים הללו בדיעבד מכמה טעמים:

א. מה שכתב מרן דבר זה היה בזמניהם שכל הצבור הקפיד מאד על שמירת השבת לכן היוצא מן הכלל הורה בכל שאין לו חלק בישראל לא כן בדורו שרבים ונכבדים מחללים את השבת ואף מהם נולדו למציאות זו.
ב. הקצבים בעצמם הביאו בשר לבדיקה מספר פעמים לאחר שנבדק והוכשר ונמצא בו מחטים ומסמרים תחובים באברים הפנימיים ופעמים הטרפנו ולא אמרו דבר והמשיכו במנהגם והם אומרים בפה מלא שלא עלה על דעתם לחבול באחרים להאכילם אסור.
ג. ניתן לחלק ולומר דמה שאמרו שמחלל שבת בפרהסיא אינו נאמן דווקא שהוא לבדו מוכר בחנות אבל אם הם שנים או שלושה ניתן לומר דנאמנים הם מפני שחוששים זה מזה ויראים להרע חזקת החנות.
ד. ישנם ישמעאלים וערלים הקונים מהם כך שאם יארע שנמצא בשר טרפה ימכרו להם ואין להם הפסד ממון מלבד זאת שהטרפות הם כשתים עד שלש בשבוע.
ה. יש שנאה הדדית בין הקצבים וכל מגמתם לתפוס אחד את השני במצודה שיוציא טרפה תחת ידו להרע חזקתיה ולמשוך הקונים אליו ולכן כל אחד נזהר ביותר פן ילכד במצודה וישמחו בו חבריו.

כמובן שאין ללמוד מכך להיום ובודאי שהרבנות בימינו אינה מעניקה ת.כשרות אלא לעסקים שומרי שבת קודש אלא שדוגמא זאת באה להראות כאשר עם ישראל היה בגלות בסכנת התבוללות שהיתה חשיבות לשמור על היהודי הרחוק ביותר בתוך הקהילה היהודית

זהו אחד מיני אלף פסקים של ר' יוסף משאש שהוא רק חכם מייצג לענין זה שאפשר בהחלט לומר שזו היתה מגמתם של חכמי מרוקו.

אבל יותר מכך אפשר לומר שלא רק בנושאים הלכתיים גרידא היתה מעורבות חברתית בקרב חכמי המערב שנקטו בתפיסת עולם של "להקל במקום האפשר" מכיוון ש"התורה חסה על הבריות" אלא התערבותם היתה אף במקום ש"לכאורה" לא נוגע לעולם הפסיקה וההלכה .

אחת הדוגמאות לכך היא:
מנהג שנהגו בעיר מקנס להביא לסעודת האירוסין לבני העיר מין מאכל שנקרא "מספנא" שעשוי משקדים וכו' ובא ר' שמואל עמר זצ"ל ובטל את המנהג הזה מפני העניים שלא הייתה יכולת בידם וכדי לא להתבייש היו מלווים כסף ואף נכנסים לחובות גדולים בשל הדבר הזה,ותקן שאף אדם לא ינהג במנהג זה יותר אף מי שיש יכולת בידו לעשות כן.[14]

התקנות במרוקו:
דבר מאפיין אצל חכמי מרוקו הוא ענין התקנת התקנות. זהו אחד מן הפתרונות הלכתיים שנועדו למנוע בעיות מסוימות בתחומים שונים ובעיקר חברתיים. אין זה חידוש של חכמי המערב אלא עוד בתקופת התלמוד ולאחר מכן בתקופת הגאונים והראשונים תקנו תקנות רבות לטובת הצבור.

חכמי המערב אמצו דרך זו לפתרון בעיות שונות ועד הדור האחרון תקנו תקנות רבות ,דבר שאפיין במיוחד את החכמים האלו.

הרקע לתקנות:
בתקופת הרדיפות בספרד לא פעם נטשו משפחות את ספרד ללא רכוש ולעיתים רק עם בגדים לעורם. אורעות אלו יצרו אצל החכמים צורך לדאוג לחלשים ולנרדפים שכן ההנהגה הרוחנית תפקדה במוקד העזרה ההדדית בפרט בזמנים קשים כאלו. חכמים נלחמים למען הצדק ולמען החלשים ונאבקים במגמות חיזוק הפרט והיחיד נגד חיזוק הצבור והקהילה.

ההבדלים החברתיים היו משמעותיים שכן משפחות עשירות שמרו על רכושם בכל מחיר אף במרמה,בהברחה-הסתרת רכוש,או ע"י הפקעת זכויות של בני משפחה עניים ע"י גירושין מדומים.

בשנות רדיפת המוסלמים במרוקו בשנים 1602-1655 חי ר' שאול סיררו זצ"ל וא ריבה בהתקנת תקנות מתוך גישה שמטרתה להעמיד את כל חייו של האדם על חיי המוסר והתורה. אותה תקופה מתו אלפי יהודים ברעב ובמגיפות ומאות המירו את דתם. ' שאול הסביר את המצווה לזכור את יציאת מצרים יותר מכל שאר הארועים כדי לשאוב ממנה תעצומות נפש. 1608 נתקנה תקנת המסוי הדורשת לקחת חלק במיסי הקהל ללא יוצא מן הכלל וקדם לה מבוא דרשני עמוק וכך נהג בתקנותיו האחרות גם כן.

חושן משפט-דיני ממונות ודינים בין אדם לחברו
עומת הגישה האשכנזית: "חדש אסור מן התורה" שנבעה כתוצאה מארועים שונים שהתרחשו באירופה, במרוקו עסקו בבעיות הזמן המתחדשות. דבר נוסף שעודד את החכמים לעסוק בתחומים אלו היה האוטונומיה המשפטית שניתנה לרבנות במרוקו כך שעד לפני זמן קצר בתי בדין היו הסמכות הראשית לכל בעיה שהתעוררה בקהילה היהודית.

סיכום:
במאמר זה סקרנו בכלליות את המאפיינים החברתיים המופיעים במשנתם של חכמי המערב.
התמונה המתבהרת מראה לנו כי היו מאפיינים רבים שחבקו את עולמם של החכמים בכל תחומי החיים והם היוו שורש ויסוד בעולמם התורני,כמעט כל פעילות חברתית יצאה מבית מדרשם של החכמים ובהנהגתם.

החכמים אף יצרו ויזמו חברות התנדבותיות בקהילה שהחזיקו את חיי הקהילה .

התמיכה במעמדות החלשים באה לידי בטוי לא רק במתן עזרה סוציאלית אלא גם ע"י תקנות והנהגות שיצרו מצב חברתי שווה יותר.

חיי הקהילה היו תוססים ומלאים בתוכן וממילא גם הגיבוש החברתי והקשר הבינאישי היה פורח ומלבלב.

מורשת תרבותית תורנית זו עומדת לנגד עיננו ועלינו לאמץ את הנתונים הנלמדים ממנה לתקון חיי החברה וההנהגה בימינו הוא תקון עולם במלכות שדי במהרה בימינו אמן.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה