close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

להפסיק להתלהם להתחיל ללמוד

ד"ר בועז כהןכו ניסן, תשעב18/04/2012

לא רק בקרב ביריוני הרחוב האצבע 'קלה על ההדק' בשימוש בדימויי שואה. גם בשיח הפוליטי, במסדרונות האקדמיה ובחוגים אינטלקטואלים נעשה שימוש בוטה בשואה ובסמליה כלפי יריבים פוליטיים ומדיניותם

תגיות:

נוכחותה של השואה בשיח הציבורי הישראלי אינה צריכה הוכחה. אין שבוע שעובר ללא אייטמים על השואה באמצעי התקשורת השונים. גם ברחוב הישראלי הנושא עולה בעוצמה: חסידים רדיקלים השתמשו בסמלי שואה כדי להמחיש את עמדתם בוויכוח החילוני-חרדי ומפגינים קיצוניים מהשמאל והימין כינו חיילים ושוטרים בשם נאצים. אפילו עבריין חנייה שקיבל דוח קרא לשוטר נאצי (והורשע). אכן, בכל מקום שנמצא התלהמות ואלימות נמצא גם


שימוש בסמלי ומושגי השואה.

אך לא רק בקרב ביריוני הרחוב האצבע 'קלה על ההדק' בשימוש בדימויי שואה. גם בשיח הפוליטי, במסדרונות האקדמיה ובחוגים אינטלקטואלים נעשה שימוש בוטה בשואה ובסמליה כלפי יריבים פוליטיים ומדיניותם. דומה כי בישראל השימוש בכינוי 'נאצי' או השוואה למדיניות נאצית הוא העלבון האולטימטיבי והראוי שיכול אדם להטיח באדם, בקבוצה או במדיניות שהוא חולק עליהם. המחיר ברור: זילות השואה וחוסר יכולת ורצון להפיק ממנה לקחים.

במהלך השנים האחרונות הציעו חברי כנסת מימין ומשמאל (קולט אביטל 2007, אורי אריאל 2011) הצעות חוק שמטרתן להוציא את השימוש הפולמוסי במושגים אלו מחוץ לחוק. הצעתו של אריאל אף עברה בתמיכת הממשלה בקריאה טרומית בכנסת הנוכחית. התמיכה בחוקים אלו חצתה גבולות מפלגתיים וחתומים עליהם רבים מחברי הבית.

אכן, יש להתמודד עם השימוש המתלהם בשואה בשיח הציבורי אך לא בחקיקה ימצא הפתרון.

שורש הבעיה הוא שהידע הפופולרי על השואה, והזיכרונות הכואבים הצרובים במשפחות ישראליות רבות גורמים להיתפש למזעזע, לאמוציונלי ולסנסציוני על חשבון לימוד והבנה של התהליכים, הדילמות והמורכבות של מה שהחל בעליית הנאציזם (או הרבה קודם לכן) והבשיל ב'פתרון הסופי' ובהשמדת שישה מיליון יהודים. השואה כל כך כואבת, הדימויים שלה כל כך חזקים בתוכנו, שבכל דיון היא 'מזנקת' החוצה. מה ניתן אם כן לעשות?

התשובה נמצאת בלימוד רציני של השואה. עלינו לגדל דור של ישראלים משכילים שהשכלתם בנושא השואה תהיה מעמיקה, רחבה ומורכבת. התהליך הלימודי הזה צריך להתנהל באוניברסיטאות ובמכללות. באופן מפתיע, אף שכאן נמצאים חוקרי שואה מהטובים בעולם, אין בישראל מקבילה לתוכניות ללימוד השואה בארצות הברית ובאירופה. לסטודנט הישראלי, בכל תחומי הדעת, אין אפשרויות רבות ללמוד על השואה לעומק ובאופן רב תחומי. על האקדמיה הישראלית לא רק לחקור שואה ולהכשיר חוקרים ראויים ומובילים בתחום אלא להפוך את המוסדות האקדמיים למקום בו תיבנה התשתית לשיח ישראלי חדש על השואה: מלומד יותר, מורכב יותר והרבה פחות מתלהם.

סנונית ראשונה שאולי גם תבשר שינוי, היא התכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי בעכו בחסות אוניברסיטת בר-אילן שכותב שורות אלו עומד בראשה. חמש שנות פעילות התוכנית עד כה מוכיחות כי לסטודנט הישראלי יש עניין ברור בלימוד אקדמי של השואה. מאות סטודנטים, מתחומי הדעת השונים וממגזריה השונים של החברה הישראלית, לוקחים בכל שנה קורסים בנושא השואה ויש גם מי שמתמחים בתחום.

אם ברצוננו לגדל דור שיוכל לשחרר את השיח הישראלי מהתלהמות בשם השואה ולתת לשואה מקום ראוי בדיון הציבורי הישראלי עלינו לראות את ההקמה של תכניות אקדמיות כאלו באוניברסיטאות ובמכללות כחובתה העכשווית של החברה הישראלית כלפי זיכרון השואה ועוד יותר מכך כלפי עתידה וכלפי הדורות הבאים.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה