close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

צחוק ולא אכזריות

איתמר ליברמןג טבת, תשעד06/12/2013

הדברים נאמרים בימים שההומור כבר הפך ממשהו שאמור להצחיק ולעשות שמח לאוסף של דיבורים גסים, רכילויות פוגעניות, ושלל בדיחות חסרות גבולות

תגיות:

כמה מילים על ספי ריבלין ז"ל

ביום שלישי בערב התבשרנו שספי ריבלין, שחקן וקומיקאי בעל שיעור קומה, הלך מאתנו כשהוא משאיר אחריו לבבות בוכים, נשמות מתגעגעות ועיניים דומעות.

כל חייו דאג ספי להציף את כולנו בזרם של שמחה וצחוק, כעת עם לכתו הוצפנו בים של עצב. מרגע שקולו נדם רבים מאתנו הגיבו בשתיקה רועמת. שתיקה שכל כך


לא אפיינה את ספי, ופתאום נוכחנו לראות כיצד היא סוגרת עליו אט אט, חובקת אותו בזרועותיה ההרסניות. משאירה אותנו עם ההבנה המצערת שמעתה ואילך לא נשמע עוד את בדיחותיו, את מנגינת קולו. אותה מנגינה שנפלטה מלבו הטוב והאוהב, שאף פעם לא הפסקנו מלהאזין לה.

זכות גדולה שמורה לספי על פועלו רב השנים להחדיר שמחה ללבבות. מצווה גדולה מאין כמותה היא זו. היה לו קול שנשלח כמו זמר נעים מתוך כלי נגינה בריא, זך וטהור. כולו ביטא אהבה למדינה, לעם ולאדמה. כעת נפרדים אנו מעוד אישיות שספוגה בצניעות ואמת מכל עבריה.

ההומור של ספי לא חשף מעולם איכויות זולות ורדודות. כל דיבורו המשעשע והמצחיק עד מאוד בקע מאיש יקר, איכותי, מלא חדווה ואושר. התייחסותו לצחוק היתה רצינית לכל אורך הדרך.

"הבית של פיסטוק" ועוד תחנות חשובות במסלול חייו היו אף הן תחנות בחיינו. התענגנו, צחקנו, גדלנו וצמחנו מהם. דמותו נגעה בכל כך הרבה אנשים שיספרו על אישיות שחשו קירבה מיוחדת אליה.

ההומור שימש את היהודים לאורך כל השנים לרומם את מצבם הנפשי ולשמח את הלב ובעיקר להעניק קצת אור לחייהם. ההתייחסות אל ההומור הייתה תמיד רצינית, ולמען מטרה חשובה זו עמל ספי כל ימיו. תמיד חשב איך הוא יכול להצחיק ולשמח עוד בן אדם. עוד נתגעגע להומור כמו של ריבלין.

הדברים נאמרים בימים שההומור כבר הפך מזמן ממשהו שאמור להצחיק ולעשות שמח בלב לאוסף של דיבורים גסים, רכילויות מכוערות ופוגעניות, ושלל בדיחות חסרות גבולות. כל אלו נפלטים מפיהם של אנשים בעיקר של אלה שמתקבצים בכל מיני אולפנים של תכניות טלוויזיה רדודות.

אני מתכוון בייחוד לתכניות כמו "ארץ נהדרת" ו"מצב האומה", שם הפך הצחוק לגס ומכוער וכזה שמפיק הנאה ועונג למנחים ה"קטנים" ולקהל הצופים. הקטע הזה של השפלת רבנים, מגזרים, סתם אנשים טובים, ובעצם "לרדת" על כל מה שזז, מביא לי בחילה. ממש כך.

הדחייה שלי מהתכניות הזולות והגסות הללו, שמכנים אותן "תרבות", מביאה אותי להיזכר ביתר שאת בדמותו של ספי ובהומור שלו. הוא היה כה רחוק מחבורת ליצנים שמשחררת ניבולי פה חסרי רסן באופן וולגארי שאפשר להקיא. נותר להתגעגע למערכונים של פעם, ובכלל, להומור היהודי- הישראלי הטוב של פעם, שספי ריבלין היה חלק גדול ממנו.

לא יהיו עוד כמו ספי ריבלין. כזה ענק רוח, שמעולם לא נשבה ממנו רוח קרה, שרק עוטפת בעצב ומשאירה לב כבוי, אלא תמיד הייתה זו רוח חמימה ונעימה שחודרת הישר ללב ומדליקה אותו. יהי זכרו ברוך.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה