ל"ו - החומריות מרחיקה את האהבה / הקבלה בין הרוחניות לבין רמת הכלליות

פרק ל"ו

-       בעצם יוצא דבר מעניין. החומרנות גם גורמת לנו לא להיות קדושים, דהיינו להיות רחוקים מהקב"ה, וגם גורמת לנו להיות אנשים אנוכיים שלא מסוגלים לאהוב. יש קשר ביניהם?

-       בוודאי. זה מה שהתחלנו להסביר לעיל, וכעת הגיע הזמן להמשיך את הביאור. יש כאן יסוד חשוב ועמוק וננסה לבארו. תיזכר במה שאמרתי לך למעלה: משמעות המושג קדושה היא - ההיפך מחומר. הקדושה היא מציאות רוחנית השונה מאד מהמציאות החומרית. לעיל אמרנו שהחומר הוא הגילוי האלוקי הנמוך ביותר, הרחוק ביותר והשונה ביותר ממקור

השפע והקדושה, שהוא הקב"ה.

    גם אמרנו, שמציאות חומרית אחת לא יכולה להתאחד עם מציאות חומרית אחרת, מה שגורם לכך שגם החלקים שלה בתוכה שהינם חומריים לא מחוברים לחלוטין זה לזה ולכן ניתן להפריד ביניהם.

    המסקנה העולה משתי התובנות הללו היא: ככל שמציאות מסוימת קרובה יותר לחומר, או במילים אחרות רחוקה יותר מהקב"ה, כך היא מפורדת ולא מאוחדת. דהיינו, הקשר בין החלקים השונים שלה הוא רופף ואינו קשר גמור שלא ניתן לפרק אותו, וכן הקשר שלה עם שאר הבריאה חלש יותר ושברירי. אני מקווה שאתה זוכר את מה שאמרנו לעיל (פרקים לא-לב) שיש מדרגות באחדות. זה קשור בדיוק לנושא הזה. המדרגות באחדות תלויות במידת החומריות.

-       אפשר דוגמא?

-       בוודאי, המציאות הרוחנית של אומות העולם [מעין נשמה של יהודים אך שונה ממנה בתכלית] איננה מושפעת מ"אמיתת עצמו יתברך" ולכן רחוקה מהקב"ה, ומשום כך הקשר בין הנשמות שלהם והקשר ביניהן לבין שאר הבריאה הינו מוגבל מאד ולכן בהחלט ניתן להפריד ביניהן מבלי שיגרם לכל אחת מהן נזק.

    גוי שהיה שייך לאומה הצרפתית יכול ללא בעיה לעבור לארץ ספרד ובתוך דור אחד להיות שייך לאומה הספרדית. הוא ניתק עצמו ממציאות אחת וחיבר עצמו למציאות אחרת ללא בעיה מיוחדת. וזאת משום, שהקשר שלו לאומה הראשונה היה חלש מלכתחילה וכך גם הקשר לאומה החדשה.

    לעומת זאת, נשמתם של ישראל היא הגילוי האלוקי העליון ביותר, "מושפעת מאמתת עצמו יתברך" ורחוקה מאד מחומריות. זו הסיבה שלא מדובר באוסף של נשמות מחוברות שיש ביניהן קשר מסוים, אלא בנשמה אחת וכפי שדוד המלך העיד על עם ישראל "גוי אחד בארץ".

    ממילא, יהודי לא יכול בשום אופן לנתק את עצמו מאותה נשמה כללית. ככה הוא נולד וככה הוא ימות. הוא לא יכול לבחור "לקחת" את הנשמה שלו וללכת למקום אחר. אם הוא ינסה להתנתק הוא יישאר ללא נשמה כלל. ללא שום מציאות רוחנית נצחית. או במילים אחרות "אין לו חלק לעולם הבא".

-       אפשר לסכם את זה במשפט אחד?

-       אנסה: חומר הוא גילוי אלוקי עם הרבה "לבושים", רחוק מהקב"ה ולכן פחות קדוש. בעקבות זאת הוא אינו יכול להתחבר לדברים אחרים. הוא מצומצם לגבולות שלו – אורך, רוחב וגובה. אני יכול לתמצת עוד יותר: ככל שדבר מסוים הוא יותר חומרי כך הוא יותר מצומצם ופחות מאוחד.

-       אני חושב שהבנתי.

-       אני רוצה להוסיף נקודה שמאד קשורה לנושא שלנו. יש מושגים נוספים שחשוב להכיר: "כללי" ו"פרטי". ישנם דברים פרטיים וישנם דברים כלליים.

    כללי הוא דבר שכולל בתוכו הרבה פרטים. ויש בזה מדרגות שונות. יש יותר כללי ויש פחות כללי. ככל שהוא מחובר וקשור לפרטים רבים יותר כך הוא יותר כללי.

-       ואיך זה קשור לנושא שלנו?

-       רמת הכלליות – דהיינו הקישור אל פרטים רבים - קשורה לרמת הרוחניות/החומריות והקדוּשה. דברים חומריים הם פרטיים לחלוטין, ולא קשורים לשום דבר אחר זולתם. לעומת זאת, דברים רוחניים הם כלליים וקשורים לדברים אחרים. הדברים הרוחניים אינם מוגבלים ומצומצמים כמו הדברים החומריים ולכן קשורים ומחוברים להרבה יותר דברים.

-       ואיך זה קשור לקדוּשה?

-       דבר כללי הוא יותר רוחני, דהיינו קרוב יותר לקב"ה, וממילא, קדוש יותר.

-       אפשר דוגמא?

-       בוודאי. קח לדוגמא מלאכים. יש מלאך, דהיינו מציאות רוחנית אלוקית, שמחייה צמח מסוים אחד, ויש מלאך שמחייה ואחראי על כל אותו מין צמח, ויש מלאך שאחראי על כל העשבים ויש מלאך שאחראי על כל הצומח וכן על זה הדרך. ככל שהמלאך הוא יותר כללי כך הוא גם יותר רוחני, יותר קדוש ובמעלה גבוהה יותר.

    דוגמא נוספת היא הנשמה הפרטית לעומת הנשמה הכללית של ישראל. הנשמה הכללית של ישראל קדושה לאין שיעור מאשר הנשמה הפרטית של האדם. ולפי הכלל שאמרנו, היא צריכה, בהתאם לכך, להיות כללית הרבה יותר. ואכן, כך הם פני הדברים. הכלליות שלה לא באה לידי ביטוי רק בקשר שלה עם כל הנשמות של עם ישראל, אלא גם בקשר שלה עם כל הבריאה.

-       הכיצד?

    נשמתם הכללית של עם ישראל קשורה קשר חיים הדוק עם כל הבריאה וכל השפע האלוקי המיועד לכל הבריאה כולה, הכל כולל הכל, עובר ויורד לעולם דרך נשמתם הכללית של ישראל. לכן, אם אין ישראל אין עולם, כדרשת חז"ל על המילה "בראשית" - בשביל ישראל שנקראו ראשית (רש"י על בראשית א,א), ברא הקב"ה את העולם.

    כמובן, שהכללי ללא גבול ובאופן אין סופי הוא הקב"ה שהוא הקדוש השלם והכללי השלם שאין שום דבר בלתו והוא מחייה את הכול.