בדיקה האם אני מכור לטלפון שלי
הרב יניב חניאיטאבתשפ09/08/2020
שאלה:
שלום וברכה, אמרו לי שבאתר שורש יש בדיקה עצמית האם אני מכור לטלפון שלי ולאינטרנט. אני מרגיש בעצמי שאני ממש מתמכר, איפה בדיוק אפשר למצוא את הבדיקה הזו?
תשובה:
שלום וברכה,אני שמח על השאלה, כי הבדיקה הזו מאוד חשובה לנו בשורש. יש לנו אכן בדיקה האם אתה או את או אתם מכורים לטלפון, בדיקה עצמית. מבוססת על שאלות שניסחתי במשך זמן רב (שנים רבות) וכל מיני זוויות של התמכרות.
ניתן למצוא את הבדיקה העצמית כאן-
בדוק את עצמך, האם אני מכור לטלפון החכם
תשובות נוספות בנושא-
חנוכה של נפילות באינטרנט
כפי שאתה בטח יודע (ולכן שאלת כאן), אני עוסק בנושא הזה המון, המון פעמים וזמן. למעשה אפשר לומר שכל חיי הרוחנים מוקדשים למאבק הזה.
ובכל זאת ולמרות הכל, אין לי תשובה חד משמעית לשאלה שלך. רק שזה מאבק קשה, ארוך ומתיש.
בראש ובראשונה, צריך לחשוב על פתרונות טכניים, החל מסינון (אני מבין שזה לא אפשרי לכל אחד), פיקוח וכדומה... וכלה בקריאה של המון תשובות בנושא. יש לי גם קורס ברשת שיש בו חמישה או ששה שיעורים בעניין הזה. אז הוא לא בדיוק נועד למכורים (בלי אמירה כרגע שאתה מכור או לא, אני לא יודע מספיק, אם כי זה נשמע לי קרוב לזה), אלא יותר לאנשי חינוך.פעם הוא היה בתשלום, אבל בגלל אנשים כמוך ושאלות כאלה הורדתי את הדרישה לתשלום.
כמו כן צריך לאמץ כמה דרכי התנהגות שעליהם אכתוב עוד מעט... אבל חייבים להבין שזו בעיה קשה ואני אפילו מתחיל לחשוב שאצל חלק מהאנשים היא בלתי פתירה. לפחות לא באופן גורף ומוחלט. חלק מאיתנו פשוט חייבים לעבוד מול מחשב, לא יכולים משום מה לשים סינון (או יודעים איך לעקוף אותו), וכבר ראו מספיק מהחומר הממכר כדי שהם יפלו שוב ושוב ושוב. אז אפשר להגדיל את ההפסקות, אפשר לעבור חודשים בלי ליפול, אבל זה מאבק שבו, אם אלה התנאים, אי אפשר לנצח.
אני אישית גם התייאשתי מליצור פתרון טכני שאותו ניתן לשווק, העלויות גדולות מידי והשוק אכזרי מידי.
כך שמה שנותר זה ללמוד לעבור את זה, מדרגה אחרי מדרגה, שלב אחרי שלב... להשתפר לאט לאט וכך לנצח. אני יודע שזה לא מעודד ואני עצמי תוהה אם זה נכון לומר את זה למישהו. ואני גם יודע שיש רבים מחברי שחושבים ש"אני מגזים" או סתם מייאש. אבל כך אני חש ואני חושב שצריך לומר את זה. בתשובות השונות שלי בעניין באתר וכן בקורס שאליו הפניתי, בטח ניתן לראות את העוצמות של המלחמה, את הכספים שמושקעים ואת עוצמת הזבל שיש בתחום הזה, ככה שאנשים רגילים מתקשים מאוד מאוד לעמוד בזה.
ובכל זאת כמה רעיונות-
1) להפוך את זה לכמה שיותר קשה- לקרוא, ללמוד, לעסוק בזה... לדעת שאם נופלים זו נפילה ושחייבים לקום מהר. לא לתת לזה לבוא בקלות. מבחינת העבודה שלך אפשר חצי סינון? שים חצי. אפשר פיקוח? שים פיקוח... להפוך את זה לקשה.
2) לעשות איזו שהיא מניה מסודרת של הקשיים והנפילות. הרבה פעמים הבעיה היא שיש תחושה ש"אני לא שווה", אני כל הזמן נופל, אני מגעיל (או מגעילה) וכדומה... מניה של הנפילות וההצלחות היא כלי לברר מה המצב. פשוט לוקחים יומן, או אפילו דף בכיס וכותבים כמה תאריכים שבהם קשה במיוחד ובהם נפלתם. זה לא יעיל למי שנופל כל יום, אבל למי שמצליח, פתאום הוא רואה ששבועיים הוא החזיק ויומיים לא, וזה נותן פרופוקציה.
3) לא לבוא לאינטרנט/ מחשב/ טלפון בלי לדעת מה רוצים לעשות עכשיו. זה מתכון ברור לנפילה. זה שיעמום לבלות במקום אחר- ספורט, קריאה וכדומה. אנימבין, היום, שלא כולם תלמידי חכמים ויכולים לשבת ללמוד בכל מצב... אז צריך שהזמן יהיה עמוס ולא יהיה בו מקום לנפילות. ככל שהזמן מהנפילה האחרונה מתרחק (על פי הטבלה שעשינו), ניתן להקל מעט בלחץ הזמן.
4) לשתף מישהו- זה אחד הכלים הכי חזקים שאני מכיר. כלי הכרחי, ולא ניתן לערעור. אחד מהסיבות הכי חזקות לנפילות הוא ההכרח לשמור על שקט, בגלל הבושה. ולכן ה"שד" הולך וגדל, הולך וטופח, הולך והופך למשהו שלא ניתן להכיל. שיתוף של מישהו, הורדת העניין למילים, סיפור ותגובות, עוזרות מאוד. מפחיתות את הפחד ואת ההרגשה של חוסר אונים. שזה שלב חשוב בנפילה.
5) טיפ שלמדתי מכמה מעשנים- להפוך אפילו את השימוש הרגיל לקצת יותר קשה. זה נשמע מוזר, אולם זה עובד. מעשנים למדו שאם הם שמים את קופסת הסיגריות על המקרר- הם מעשנים פחות מאשר אם היא בכיס. יש איזו עצלות טבעית כזו שמונעת אחת או שתיים ביום. נכנסת הביתה? שים את הטלפון בחדר הרחוק. אתה במשרד? שים אותו במגירה. או מאחרי ארון נעול. זה מדהים ומשונה כמה זה עוזר... צדיקים ממני יגידו לך לשים את הטלפון ליד ספר קודש. המראה של ספר קודש או תפילין מרתיע מנפילה מיידית. אולם משנים של ייעוץ אני למדתי שברגע שזה נכנס, זהנכנס ולא שמים לב לספרים. אבל אולי. בכל מקרה- להפוך את זה לקשה יותר. פחות זמין, קצת יותר עצלני.
6) לקבוע "עונש" מידתי במקרה של נפילה. לא משהו מפלצתי, אבל נניח תרומה של 100 ש"ח לצדקה בכל פעם שזה קורה. זה יוצר עוד הרתעה פנימית.
אלו העצות המרכזיות שבהן אני יכול להיזכר עכשיו. אני מבין ויודע כמה זה יכול להיות קשה ומעיק, כמה זה שובר אנשים לשניים. ואני יודע, ככל הנראה ולצערי, שיש כאלה שיתמודדו עם זה הרבה זמן. אולי שנים אולי יותר. אולם זה מאבק שבגדול אפשר להתמודד איתו. ולהבין שבמצב כזה נפילה היא חלק מההתרוממות שבאה אחריה.
לגבי העניים של אלוקים צוחק עלי, או נפילות בזמנים רוחניים. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על זה. יש כמה שאמרו לי... אני לא יודע מה לומר על זה, כיאני מאלה שחושבים שלא כל אחד הוא כל כך רוחני עד שהקב"ה שעצמו יטרח ל"הפיל" אותו. כלומר- אתה צריך להיות מאוד רוחני כדי שהחנוכה שלך יהיה כזה שדווקא אז יחליטו משמיים להתעסק איתך. אולי. יכול להיות. אבל מה שחשוב הוא שזה קורה וצריך להתמודד עם זה.
בכלל, אני חושב שהבעיה הוא לא קשורה כבר רק לאלוקים, או לדת. זה נזק כללי לאדם שלא קשור רק לרוח ולדת ולכן זה לא ממש משנה אם מפילים אותך משמיים או שאתה נופל. צריך להתמודד עם זה בכל מקרה.
כפי שאתה בטח יודע (ולכן שאלת כאן), אני עוסק בנושא הזה המון, המון פעמים וזמן. למעשה אפשר לומר שכל חיי הרוחנים מוקדשים למאבק הזה.
ובכל זאת ולמרות הכל, אין לי תשובה חד משמעית לשאלה שלך. רק שזה מאבק קשה, ארוך ומתיש.
בראש ובראשונה, צריך לחשוב על פתרונות טכניים, החל מסינון (אני מבין שזה לא אפשרי לכל אחד), פיקוח וכדומה... וכלה בקריאה של המון תשובות בנושא. יש לי גם קורס ברשת שיש בו חמישה או ששה שיעורים בעניין הזה. אז הוא לא בדיוק נועד למכורים (בלי אמירה כרגע שאתה מכור או לא, אני לא יודע מספיק, אם כי זה נשמע לי קרוב לזה), אלא יותר לאנשי חינוך.פעם הוא היה בתשלום, אבל בגלל אנשים כמוך ושאלות כאלה הורדתי את הדרישה לתשלום.
כמו כן צריך לאמץ כמה דרכי התנהגות שעליהם אכתוב עוד מעט... אבל חייבים להבין שזו בעיה קשה ואני אפילו מתחיל לחשוב שאצל חלק מהאנשים היא בלתי פתירה. לפחות לא באופן גורף ומוחלט. חלק מאיתנו פשוט חייבים לעבוד מול מחשב, לא יכולים משום מה לשים סינון (או יודעים איך לעקוף אותו), וכבר ראו מספיק מהחומר הממכר כדי שהם יפלו שוב ושוב ושוב. אז אפשר להגדיל את ההפסקות, אפשר לעבור חודשים בלי ליפול, אבל זה מאבק שבו, אם אלה התנאים, אי אפשר לנצח.
אני אישית גם התייאשתי מליצור פתרון טכני שאותו ניתן לשווק, העלויות גדולות מידי והשוק אכזרי מידי.
כך שמה שנותר זה ללמוד לעבור את זה, מדרגה אחרי מדרגה, שלב אחרי שלב... להשתפר לאט לאט וכך לנצח. אני יודע שזה לא מעודד ואני עצמי תוהה אם זה נכון לומר את זה למישהו. ואני גם יודע שיש רבים מחברי שחושבים ש"אני מגזים" או סתם מייאש. אבל כך אני חש ואני חושב שצריך לומר את זה. בתשובות השונות שלי בעניין באתר וכן בקורס שאליו הפניתי, בטח ניתן לראות את העוצמות של המלחמה, את הכספים שמושקעים ואת עוצמת הזבל שיש בתחום הזה, ככה שאנשים רגילים מתקשים מאוד מאוד לעמוד בזה.
ובכל זאת כמה רעיונות-
1) להפוך את זה לכמה שיותר קשה- לקרוא, ללמוד, לעסוק בזה... לדעת שאם נופלים זו נפילה ושחייבים לקום מהר. לא לתת לזה לבוא בקלות. מבחינת העבודה שלך אפשר חצי סינון? שים חצי. אפשר פיקוח? שים פיקוח... להפוך את זה לקשה.
2) לעשות איזו שהיא מניה מסודרת של הקשיים והנפילות. הרבה פעמים הבעיה היא שיש תחושה ש"אני לא שווה", אני כל הזמן נופל, אני מגעיל (או מגעילה) וכדומה... מניה של הנפילות וההצלחות היא כלי לברר מה המצב. פשוט לוקחים יומן, או אפילו דף בכיס וכותבים כמה תאריכים שבהם קשה במיוחד ובהם נפלתם. זה לא יעיל למי שנופל כל יום, אבל למי שמצליח, פתאום הוא רואה ששבועיים הוא החזיק ויומיים לא, וזה נותן פרופוקציה.
3) לא לבוא לאינטרנט/ מחשב/ טלפון בלי לדעת מה רוצים לעשות עכשיו. זה מתכון ברור לנפילה. זה שיעמום לבלות במקום אחר- ספורט, קריאה וכדומה. אנימבין, היום, שלא כולם תלמידי חכמים ויכולים לשבת ללמוד בכל מצב... אז צריך שהזמן יהיה עמוס ולא יהיה בו מקום לנפילות. ככל שהזמן מהנפילה האחרונה מתרחק (על פי הטבלה שעשינו), ניתן להקל מעט בלחץ הזמן.
4) לשתף מישהו- זה אחד הכלים הכי חזקים שאני מכיר. כלי הכרחי, ולא ניתן לערעור. אחד מהסיבות הכי חזקות לנפילות הוא ההכרח לשמור על שקט, בגלל הבושה. ולכן ה"שד" הולך וגדל, הולך וטופח, הולך והופך למשהו שלא ניתן להכיל. שיתוף של מישהו, הורדת העניין למילים, סיפור ותגובות, עוזרות מאוד. מפחיתות את הפחד ואת ההרגשה של חוסר אונים. שזה שלב חשוב בנפילה.
5) טיפ שלמדתי מכמה מעשנים- להפוך אפילו את השימוש הרגיל לקצת יותר קשה. זה נשמע מוזר, אולם זה עובד. מעשנים למדו שאם הם שמים את קופסת הסיגריות על המקרר- הם מעשנים פחות מאשר אם היא בכיס. יש איזו עצלות טבעית כזו שמונעת אחת או שתיים ביום. נכנסת הביתה? שים את הטלפון בחדר הרחוק. אתה במשרד? שים אותו במגירה. או מאחרי ארון נעול. זה מדהים ומשונה כמה זה עוזר... צדיקים ממני יגידו לך לשים את הטלפון ליד ספר קודש. המראה של ספר קודש או תפילין מרתיע מנפילה מיידית. אולם משנים של ייעוץ אני למדתי שברגע שזה נכנס, זהנכנס ולא שמים לב לספרים. אבל אולי. בכל מקרה- להפוך את זה לקשה יותר. פחות זמין, קצת יותר עצלני.
6) לקבוע "עונש" מידתי במקרה של נפילה. לא משהו מפלצתי, אבל נניח תרומה של 100 ש"ח לצדקה בכל פעם שזה קורה. זה יוצר עוד הרתעה פנימית.
אלו העצות המרכזיות שבהן אני יכול להיזכר עכשיו. אני מבין ויודע כמה זה יכול להיות קשה ומעיק, כמה זה שובר אנשים לשניים. ואני יודע, ככל הנראה ולצערי, שיש כאלה שיתמודדו עם זה הרבה זמן. אולי שנים אולי יותר. אולם זה מאבק שבגדול אפשר להתמודד איתו. ולהבין שבמצב כזה נפילה היא חלק מההתרוממות שבאה אחריה.
לגבי העניים של אלוקים צוחק עלי, או נפילות בזמנים רוחניים. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על זה. יש כמה שאמרו לי... אני לא יודע מה לומר על זה, כיאני מאלה שחושבים שלא כל אחד הוא כל כך רוחני עד שהקב"ה שעצמו יטרח ל"הפיל" אותו. כלומר- אתה צריך להיות מאוד רוחני כדי שהחנוכה שלך יהיה כזה שדווקא אז יחליטו משמיים להתעסק איתך. אולי. יכול להיות. אבל מה שחשוב הוא שזה קורה וצריך להתמודד עם זה.
בכלל, אני חושב שהבעיה הוא לא קשורה כבר רק לאלוקים, או לדת. זה נזק כללי לאדם שלא קשור רק לרוח ולדת ולכן זה לא ממש משנה אם מפילים אותך משמיים או שאתה נופל. צריך להתמודד עם זה בכל מקרה.
כואב לי הלב
זו שאלה מעניינת, והאמת היא שיצא לי לאחרונה לשמוע את זה שוב ושוב.
כמה דברים-
לא חייבים כל הזמן לשמוע ולדעת. המצב כיום שבו כל הזמן זורמים אלינו חדשות וידיעות, דרך מדיה השונות והאינטרנט, הוא מצב לא נורמלי ולא טוב. צריך לצמצם... להפחית ולא חייבים כל הזמן לדעת מה קורה ולבדוק ולבלוש.
דבר שני, באופן טבעי הרצון של כלי התקשורת הוא לשדר את הדברים הבעייתים, הרעים והקשים. כך הם רואים את תפקידם, צריך לזכור ולדעת שהמצב לא כל כך גרוע. באמת שלו.
דבר שלישי, יש בהחלט אנשים מאוד רגישים שאצלם רצוי אפילו לא לשמוע קצת, לא לתת ללב להתמלא. יש אפילו מושג כזה בפסיכולוגיה (אני לא יודע בפסיכולוגיה הרשמית, אולי שם לא), של "תופעת האנשים הרגישים מידי", אם אתה שייך לאלה, אולי צריך ממש להפסיק לשמוע ולברר מה קורה ומה הולך.
ולסיום- הידעשל כל מה שהולך וקורה הוא לא תמיד ברכה, צריך להיות מאוד חכמים בנוגע לזה.
זו שאלה מעניינת, והאמת היא שיצא לי לאחרונה לשמוע את זה שוב ושוב.
כמה דברים-
לא חייבים כל הזמן לשמוע ולדעת. המצב כיום שבו כל הזמן זורמים אלינו חדשות וידיעות, דרך מדיה השונות והאינטרנט, הוא מצב לא נורמלי ולא טוב. צריך לצמצם... להפחית ולא חייבים כל הזמן לדעת מה קורה ולבדוק ולבלוש.
דבר שני, באופן טבעי הרצון של כלי התקשורת הוא לשדר את הדברים הבעייתים, הרעים והקשים. כך הם רואים את תפקידם, צריך לזכור ולדעת שהמצב לא כל כך גרוע. באמת שלו.
דבר שלישי, יש בהחלט אנשים מאוד רגישים שאצלם רצוי אפילו לא לשמוע קצת, לא לתת ללב להתמלא. יש אפילו מושג כזה בפסיכולוגיה (אני לא יודע בפסיכולוגיה הרשמית, אולי שם לא), של "תופעת האנשים הרגישים מידי", אם אתה שייך לאלה, אולי צריך ממש להפסיק לשמוע ולברר מה קורה ומה הולך.
ולסיום- הידעשל כל מה שהולך וקורה הוא לא תמיד ברכה, צריך להיות מאוד חכמים בנוגע לזה.
בעלי מאוד רוצה שנראה סרטים לא צנועים
השאלה שלך קשה לקריאה כי יש בה טעות מהותית.
נתצחיל מכלל פשוט מבחינה הלכתית- צפיה בסרטים לא צנועים זה איסור, זה לא יעלה על הדעת. זה איסור חמור ופגיעה חמורה בצניעות ובקדושה ואין שום מקום שתסכימי ואם קשה לו לקיים בלי שאת תראי סרטים יחסים- זו בעיה שלו והוא צריך טיפול.
לגבי הצד העקרוני- המחשבה של רבים ששואלים היא ש"אם רק נתיר את כל הפנטזיות" שיש לאנשים בראש אז הכל יסתדר. זו מחשבה מוטעית ולא נכונה. הדברים האלה, שאני מכיר מעשרות אלפי שאלות, תמיד תמיד לא מפסקים. אולי בפעם בראשונה זה מביא מעין סיפוק, אולם תמיד תהיה פעם נוספת שבה ה"שיא" של הפעם הקודמת כבר לא יספיק יותר. אנשים שצופים בסרטים כאלו תמיד מתארים את זה כך- כמה תמיד, אבל תמיד, צריך ריגוש נוסף וכמה זה תמיד משאיר אותך לא מסופק. (כמובן- גם אם זה היה כך, כלומר- אם תיאורטית היתה אפשרות להסתפק, מכיוון שזה אסור זה אסור ואין שום מקום ל"בוא על סיפוקי" במחיר של איסור חמור).
לדעתי הבעיה מתחילה בראש במקום שבו חושבים שרק סיפוק היצר יביא רוגע, חכמים לימדו אותנו, וניתן לראות את זה בפועל ממש בעולם שסביבנו ש"מרעיבו שבע, משביעו רעב", אחת הכוונות היא לומר שביצר אין גבול ושום דבר שתעשה כדי להביא אותו ל"רוגע", מטורף והזוי ככל שיהיה, לא יצליח להרגיע אותו. אז נכון יש רוגע זמני, של פריקה מסויימת במח, אולם מיד אחר כך זה מתעורר שוב. ולהיפך, הרבה פעמים (לא תמיד) דווקא החסימה של היצר, היכולת לשלוט ולמקד, היא זו שמביאה הנאה אמיתית. בדיוק כמו במזון- אדם שיטרוף במשך היום שוקולד או ממתקים בלי גבול ובלי שום שליטה, ובטח אם יעשה זאת על חשבון אחרים (כי את הרי לא רוצה את הסרטים) ובאלימות מסויימת, הרי לא יהנה מזה. אולי הוא ירגיע איזה טירוף למשך כמה שעות... אבל לאורך זמן עצם ההנאה שלו מזה תיפגע. ותמיד הוא יצטרך משהו חמור יותר, חזק יותר, שיביא את אותו סיפוק מהעבר... וכך הענין ילך ויחמיר. לאלימות, לאונס, לעינויים וכדומה.
בעניין הזה שאנחנו עוסקים הפנטזיה היא חלק מהותי וחשוב של העניין, והעולם סביבנו מזין את הפנטזיה הזו. כל היום עוסקים בזה, מדברים על חוסר צניעות כמין מרפא לנפש ולצורך האדם... ולכן אנשים רבים חושבים שזה באמת כך- שאם רק ינהגו בחוסר רסן מוחלט, הכל יהיה טוב, כל החיים ישתנו ויהיה להם טוב בכל התחומים. ורק מי שמגשים את זה באמת מגלה כמה זה שקר, כמה חוסר השביעות הרצון נשאר כשהיה.
אז מלבד העניין שלבעלך אין זכות להכריח אותך לראות דברים לא צנועים שאת לא רוצה, ובודאי שאין לו זכות לאיים בהרס הנישואין בגלל זה, יש בזה גם חסד מסויים כלפיו- האמירה שהוא ימצא את הרוגע ואת השקט לנפשו הבוערת בצורה אחרת ושהיכנעות ליצרים לא תביא לו רוגע כלל ועיקר. רק לחץ נוסף וכאב לב וחוסר סיפוק.
זו יותר מ"תשובה הלכתית" רבנית... אני יודע. עניתי ודיברתי עם מאות ואלפי אנשים שניסו... הרוגע לא בא ולא יבוא מהכיוון הזה. אי אפשר לספק את היצר (וזה עוד לפני שהוא הופך להתמכרות, ברגע שהוא הופך להתמכרות זה נהיה חמור פי כמה), ותמיד התחושה אחר כך היא של חוסר סיפוק. אז בכך שאת לא נענית לטירוף של בעלך בעניין הסרטים את לא רק שמזיקה לו, אלא עוזרת לו למצוא חיים טובים יותר. כמובן תוך לקיחה שחשבון שאולי הוא מכור ויש צורך במשהו עמוק יותר כדי לעזור.
השאלה שלך קשה לקריאה כי יש בה טעות מהותית.
נתצחיל מכלל פשוט מבחינה הלכתית- צפיה בסרטים לא צנועים זה איסור, זה לא יעלה על הדעת. זה איסור חמור ופגיעה חמורה בצניעות ובקדושה ואין שום מקום שתסכימי ואם קשה לו לקיים בלי שאת תראי סרטים יחסים- זו בעיה שלו והוא צריך טיפול.
לגבי הצד העקרוני- המחשבה של רבים ששואלים היא ש"אם רק נתיר את כל הפנטזיות" שיש לאנשים בראש אז הכל יסתדר. זו מחשבה מוטעית ולא נכונה. הדברים האלה, שאני מכיר מעשרות אלפי שאלות, תמיד תמיד לא מפסקים. אולי בפעם בראשונה זה מביא מעין סיפוק, אולם תמיד תהיה פעם נוספת שבה ה"שיא" של הפעם הקודמת כבר לא יספיק יותר. אנשים שצופים בסרטים כאלו תמיד מתארים את זה כך- כמה תמיד, אבל תמיד, צריך ריגוש נוסף וכמה זה תמיד משאיר אותך לא מסופק. (כמובן- גם אם זה היה כך, כלומר- אם תיאורטית היתה אפשרות להסתפק, מכיוון שזה אסור זה אסור ואין שום מקום ל"בוא על סיפוקי" במחיר של איסור חמור).
לדעתי הבעיה מתחילה בראש במקום שבו חושבים שרק סיפוק היצר יביא רוגע, חכמים לימדו אותנו, וניתן לראות את זה בפועל ממש בעולם שסביבנו ש"מרעיבו שבע, משביעו רעב", אחת הכוונות היא לומר שביצר אין גבול ושום דבר שתעשה כדי להביא אותו ל"רוגע", מטורף והזוי ככל שיהיה, לא יצליח להרגיע אותו. אז נכון יש רוגע זמני, של פריקה מסויימת במח, אולם מיד אחר כך זה מתעורר שוב. ולהיפך, הרבה פעמים (לא תמיד) דווקא החסימה של היצר, היכולת לשלוט ולמקד, היא זו שמביאה הנאה אמיתית. בדיוק כמו במזון- אדם שיטרוף במשך היום שוקולד או ממתקים בלי גבול ובלי שום שליטה, ובטח אם יעשה זאת על חשבון אחרים (כי את הרי לא רוצה את הסרטים) ובאלימות מסויימת, הרי לא יהנה מזה. אולי הוא ירגיע איזה טירוף למשך כמה שעות... אבל לאורך זמן עצם ההנאה שלו מזה תיפגע. ותמיד הוא יצטרך משהו חמור יותר, חזק יותר, שיביא את אותו סיפוק מהעבר... וכך הענין ילך ויחמיר. לאלימות, לאונס, לעינויים וכדומה.
בעניין הזה שאנחנו עוסקים הפנטזיה היא חלק מהותי וחשוב של העניין, והעולם סביבנו מזין את הפנטזיה הזו. כל היום עוסקים בזה, מדברים על חוסר צניעות כמין מרפא לנפש ולצורך האדם... ולכן אנשים רבים חושבים שזה באמת כך- שאם רק ינהגו בחוסר רסן מוחלט, הכל יהיה טוב, כל החיים ישתנו ויהיה להם טוב בכל התחומים. ורק מי שמגשים את זה באמת מגלה כמה זה שקר, כמה חוסר השביעות הרצון נשאר כשהיה.
אז מלבד העניין שלבעלך אין זכות להכריח אותך לראות דברים לא צנועים שאת לא רוצה, ובודאי שאין לו זכות לאיים בהרס הנישואין בגלל זה, יש בזה גם חסד מסויים כלפיו- האמירה שהוא ימצא את הרוגע ואת השקט לנפשו הבוערת בצורה אחרת ושהיכנעות ליצרים לא תביא לו רוגע כלל ועיקר. רק לחץ נוסף וכאב לב וחוסר סיפוק.
זו יותר מ"תשובה הלכתית" רבנית... אני יודע. עניתי ודיברתי עם מאות ואלפי אנשים שניסו... הרוגע לא בא ולא יבוא מהכיוון הזה. אי אפשר לספק את היצר (וזה עוד לפני שהוא הופך להתמכרות, ברגע שהוא הופך להתמכרות זה נהיה חמור פי כמה), ותמיד התחושה אחר כך היא של חוסר סיפוק. אז בכך שאת לא נענית לטירוף של בעלך בעניין הסרטים את לא רק שמזיקה לו, אלא עוזרת לו למצוא חיים טובים יותר. כמובן תוך לקיחה שחשבון שאולי הוא מכור ויש צורך במשהו עמוק יותר כדי לעזור.
סרטים
בוודאי שיש צורך לבדוק, ברבות מהסדרות יש המון בעיות- חוסר צניעות נוראית, לעיתים עד כדי ממש פורנוגרפיה, יש המון סצינות קשות, אלימות, דם, מילים גסות ופעמים רבות כל הנושא של הסדרות הוא בעייתי- אהבה, שנאה, רומנטיקה והפיכת החיים למירות מטורך אחרי הנאות חושיות. בודאי סדרות מסוג טלנובלות שממש משבשות את השכל לגבי מקומה של אהבה בחיים, לגבי יחס לזוגיות, בגידות ועוד...
כך שבוודאי צריך לשים לב ולבדוק ולדעת מה רואים, יש המון זבל, אולי הרוב הגדול זבל.
לגבי עצם הצפיה בטלוויזיה. גם זה לא ממש פשוט, כי הטלוויזיה בהחלט מעוותת את המציאות ואת המח וגורמת לכך שמבזבזים זמן רב מאוד על דברים שהם ממש שטויות ולא תורמים כלום, יש המון לשון הרע, רכילות, חוסר צניעות, אכילת אוכל לא כשר ועוד המון בעיות. וכמובן המון המון בזבוז זמן ללפ פעילות מוחית כל שהיא.
כך שיש כאן שתי בעיות- הראשונה היא חוסר צניעות,ף שהיא הגדולה שבבעיות והשניה היא מה עושים עם הזמן היקר של חיינו שנתן לנו הקב"ה.
בוודאי שיש צורך לבדוק, ברבות מהסדרות יש המון בעיות- חוסר צניעות נוראית, לעיתים עד כדי ממש פורנוגרפיה, יש המון סצינות קשות, אלימות, דם, מילים גסות ופעמים רבות כל הנושא של הסדרות הוא בעייתי- אהבה, שנאה, רומנטיקה והפיכת החיים למירות מטורך אחרי הנאות חושיות. בודאי סדרות מסוג טלנובלות שממש משבשות את השכל לגבי מקומה של אהבה בחיים, לגבי יחס לזוגיות, בגידות ועוד...
כך שבוודאי צריך לשים לב ולבדוק ולדעת מה רואים, יש המון זבל, אולי הרוב הגדול זבל.
לגבי עצם הצפיה בטלוויזיה. גם זה לא ממש פשוט, כי הטלוויזיה בהחלט מעוותת את המציאות ואת המח וגורמת לכך שמבזבזים זמן רב מאוד על דברים שהם ממש שטויות ולא תורמים כלום, יש המון לשון הרע, רכילות, חוסר צניעות, אכילת אוכל לא כשר ועוד המון בעיות. וכמובן המון המון בזבוז זמן ללפ פעילות מוחית כל שהיא.
כך שיש כאן שתי בעיות- הראשונה היא חוסר צניעות,ף שהיא הגדולה שבבעיות והשניה היא מה עושים עם הזמן היקר של חיינו שנתן לנו הקב"ה.
אני מכור לסרטים לא צנועים
אני עונה על השאלה כעת בקיצור, כי אני מבין שהבעיה חמורה, ואני לא רוצה שתחשוב ששכחתי לענות או משהו כזה.
אני עוסק בדיוק כעת בצילום של שלושה שיעורים בוידאו עם עצות למי שמגדירים את עצמם כ"מכורים".
מיד כשאסיים לצלם ולהעלות אני אשלח לך מייל נוסף. אני חושב שזה יכול לעזור לך מאוד.
בנתיים, יש באתר אין סוף תשובות בעניין, הייתי מציע שתתחיל לבדוק שם ולקרוא כמה תשובות.
כמו כן יש אנשים שמטפלים במצב כזה, אם זו ממש התמכרות, אחד מהם מפרסם אצלנו,
זאב קרומבי- 0547-822686
אסף פצנובסקי- 0527605318
בכל מקרה, אם לא מתאים לדבר עם מישהו, ניתן לקרוא תשובות, כשאני אעלה את הקורס למכורים אודיע לך.
אני עונה על השאלה כעת בקיצור, כי אני מבין שהבעיה חמורה, ואני לא רוצה שתחשוב ששכחתי לענות או משהו כזה.
אני עוסק בדיוק כעת בצילום של שלושה שיעורים בוידאו עם עצות למי שמגדירים את עצמם כ"מכורים".
מיד כשאסיים לצלם ולהעלות אני אשלח לך מייל נוסף. אני חושב שזה יכול לעזור לך מאוד.
בנתיים, יש באתר אין סוף תשובות בעניין, הייתי מציע שתתחיל לבדוק שם ולקרוא כמה תשובות.
כמו כן יש אנשים שמטפלים במצב כזה, אם זו ממש התמכרות, אחד מהם מפרסם אצלנו,
זאב קרומבי- 0547-822686
אסף פצנובסקי- 0527605318
בכל מקרה, אם לא מתאים לדבר עם מישהו, ניתן לקרוא תשובות, כשאני אעלה את הקורס למכורים אודיע לך.
פגיעה בפרטיות בחסימת גלישה
טוב, יש כאן כמובן שני עניינים, הראשון הנושא הטכני והשני המחיר-
- פירצת האבטחה קיימת. אין דרך להתמודד איתה באמת. אילו יקום עובד של יצרנית אפליקציית החסימה ויחליט לעשות בזה שימוש לרעה, הוא יוכל. זה לא משהו שהוא פתיר בטווח הנראה לעין. וככל הנראה לעולם.
- זה "ברור מאליו" מבחינת כל מי שבעסק, אפילו קצת.
- אני לא מבין את מה שהוא כותב לגבי הסיכון של מי שאתה איתו בקשר, לענ"ד זה זניח. אתה לא מסכן בנקים ולא מסכן אף אחד אחר, אולי מי שמתכתב איתך בווטס אפ. וזה באמת לא נורא.
- למיטב ידיעתי אף אחד לא באמת מתעניין במידע המטורף שזורם דרך כל משתמש, צריך מוטיבציה עצומה כדי לשבת ולסנן את כל הזבל כדי להגיע למידע חיוני. וזה דבר שכל ספק אינטרנט, בסופו של דבר, יכול לעשות. זה נכון שהסיכון גדול יותר בשיטה הזו, אבל לא בהמון.
העניין השני-
אני די מתפלא על השאלה של המחיר לעומת הרווח. כל מי שבעניינים, אפילו מעט שבמעט, לא יכול לומר דבר כזה. מי שמבין את הסבל שגורמת התמכרות לפורנוגרפיה (עוד לפני העניין הדתי), את הנזק, את הנזק החינוכי והנפשי, לא יוכל לומר דבר כזה. ה"פרטיות" המקודשת איננה עומדת אפילו בקצת בטווח או אפילו ברמה של הנזק. כולנו מוותרים על פרטיות כשאנחנו הולכים לרופא לבדיקה מביכה וכל יולדת מוותרת על פרטיות כדי ללדת וליצור חיים. האמירה "כי אכן אין כל הגיון בויתור על הזכות הבסיסית לפרטיות" היא אפילו לא מגוחכת, היא לא ניתנת להבנה.האם אין כל הגיון? נניח שמי שייצר את האפליקציה ידע שהילד כתב לחבר שלו משהו הכי סודי בעולם, זה לא הגיוני לוותר על זה בשביל להציל אותו מלצפות בסרטי אונס ורצח ודם ועשן?
זה עניין של סדר עדיפויות, כמובן, אבל מעוות במקצת. כי אין שום פרופורציה בין הוויתור על הפרטיות לנזק שנגרם. פעם אמרתי להורה שטען לי את זה. נניח שהילד שלך מתקרב ערום לחלוטין. רטוב, להכניס יד לשקע. האם בשל "פרטיותו" לא תיגש אליו ותמנע ממנו לגשת? זה מגוחך.
בכל מקרה- לעניות דעתי, או שאולי בתחום הזה זה לא כל כך "עניות", אין אפשרות ריאלית לנער נורמלי להתמודד ללא סינון. כפי שזה נראה, מלבד השיטה של שומר מסך שלצערי לא תופסת יותר מידי, אין לנערים דרך להתמודד ללא עזרה חיצונית וטכנולוגית. בודדים מצליחים. ולכן זה המחיר שצריך לשלם. וחייבים לשלם.
כל זה לא סותר את העובדה שחברות הסינון למיניהן אינן טובות מספיק עדיין ויש צורך להגביר את הפרטיות ולהגביר את האבטחה. הן חייבות לעשות יותר מאמצים בתחום... אבל כמו שאף אחד לא נמנע בימינו להשתמש בבנקים בגלל הסיכון ש"עובד שכתב את האפליקציה" יגנוב מידע (וזה אפשרי כמובן, כמו בחברות הסינון), כך גם לגבי זה. כמובן שהבנקים עושים מאמצים למנוע מעובדים לגנוב וכך צריכות החברות לעשות.
ברכות
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים
