ווי נט אומרים שאיסור נגיעה גורם לבעיות נפשיות

תשובה:

לגבי עצם איסור נגיעה ומשמעותו, יש הרבה תשובות באתר. אבל לגבי הכתבה בווי נט, היא די ישנה. שלחו לי אותה מזמן...

ואין ספק שלווי נט יש אג'נדה חד משמעית.

אם כי ההבדל המרכזי הוא עצם היחס למיניות ולשליטה עליה. זה דבר שיש בו תהום פעורה בינינו ל"ליברלים" (כי אין הגדרה טובה יותר).

דוגמא- בתור מי שרואה עדי בדיקה של זוגות, ועונה למבוגרים יותר מצעירים, הרי הקושי של "נגיעה" מלווה לא מעט אנשים עד גיל זקנה ושיבה. החל מנשים בגיל המעבר שיש להן מעט מאוד מים נקיים בחודש, או בחודשים או בחצי שנה. ואין, פשוט אין, שום שיטה הלכתית להתיר אותן.
עבור דרך "פרודים רגשית" שאלו זוגות שחיים באותו בית ואין להם נגיעה.
עבור דרך העובדה שאסור ללחוץ את היד לכל אשה שאתה פוגש... או לחבק או לנשק... גם אם היא אשה מאוד נחדמה שעשתה לך טובה גדולה... ואתה רוצה רק להודות לה... וזה שיש אחת שמותר לך לא באמת פותר את הבעיה,

יש אנשים עם נטיה הפוכה,

יש כאלה שהתאהבו בשכנה שלהם,

או כאלו נשים שהתקדמו אקדמאית ופתאום גילו שהבעל שלהם פשוט לא מספק אותן נפשית כמו החברים מהעבודה.

ועוד אין סוף דוגמאות ל"קושי" בתחום המיני והנגיעתי שיש לכולם... אני חושב שאני מכיר יותר זוגות נשואים שלא יכולים לנגוע מאשר רווקים. מאוחרים או מוקדמים. אבל התורה מתערבת בחיי המין של האדם. וקובעת מה אסור ומה מותר ויש אג'נדות שלימות שלא מקבלות את זה. והשאלה היא אם מבינים/ מקבלים/ תומכים בזה שהתורה יותר טובה לנפש האדם וחייה הם גילוי של שורש נשמתו. במובן הזה לווי נט יש אג'נדה. ובעצם לכל העולם הליברלי יש אג'נדה. זה ההבדל ומשם זה מתחיל. השאלה היא האם מקבלים את הטענה שהתורה, התורה שבעל פה בעיקר, היא הדרך שבה הקב"ה מבקש לנהל את העולם. ואם זה כך, האם זה טוב לאדם או רע. 

נניח שלאדם קשה מאוד לשמור שבועיים הרחקה מאשתו, זה גורם לו סבל נורא. אבל כך בתורה שבעל פה, שלמדה את מהתורה שבכתב. האם זה טוב לו? האם זה טוב למין האנושי בכללו להתנהג ככה? זו השאלה. ואם התושבה היא חיובית, אפילו אם יתכן שיש מישהו שזה מאוד מאוד קשה... זה חיובי לכולם. במובן הזה לווי נט יש אג'נדה. ול"רבנים" יש אג'נדה. והם חולקים ביניהם.