מצוות פריה ורביה

הרב יניב חניאאאבתשעט02/08/2019
שאלה:
אם בעז"ה יוולד לי בן ובת כפי המצווה אני עדיין אצטרך לקיים תשמיש המיטה
תשובה:
כן, תשמיש המיטה הוא לא רק בשביל פרו ורבו, יש לו עוד ערכים של חיבור וקישור...לפי הרמב"ם זה אכן כך, וכך האמינו ברפואה בתקופתו. אני לא חושב שהם התכוונו לעייפות שאתה מתאר. אלא למשהו עמוק יותר, היחלשות של הגוף וכו'. אני לא בטוח שבימינו הרפואה מסכימה עם זה. אולי לפמי שממש מגזים והופך את זה למרכז חייו.
בכל מקרה, אני לא מכיר "פתרונות" לחולשה הזו, אולי רופאים מכירים.
אני עושה ככל יכולתי לעזור, במסגרת הצניעות ורגישות הנדרשת, יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולעשות רק טוב לאבינו שבשמיים.
1. כן, במצב של הריון בודאי מותר (ובכל מיני מצבים כאלה). לרוב רובן של הדעות יהיה מותר לעשות את זה גם ללא סיבה מיוחדת בדרך אקראי. כלומר- לא בקביעות, אלא פעם בכמה זמן, כצורך של גיוון ושכלול היחסים.
2. אם תכננתם ביחד, והיא מעירה אותך, זה ודאי לא תובעת. וגם אם אתה עייף, והיא רוצה רוצה לעורר אותך לתשמיש של קרבה, זה לא תובעת. רק בפרשות הללו למדנו שבנות ישראל הפכו לקדושות בכך שעוררו את הבעלים שלהם כשהיו עייפים. אמנם שם הסיבה היא יותר העמדת וולדות, אולם גם לעצם הקשר יש חשיבות גדולה, בודאי בימינו.
לכן זה מותר. מצד שני, שלא תגיד בפירוש "בא נקיים..." או "אני רוצה שנקיים.." אלא תעיר ותרמוז במעשיה או במשהו דומה, או תאמר- "שכחת מה חשבנו לעשות", או משהו כזה.
לא, זה ממש אסור. חכמים ממש אוסרים את זה וגם אוסרים שתינוק יהיה על המיטה שבה יש יחסי אישות בין איש לאשתו.
אם אין ברירה והתינוק ממש צורח, צריך לעצור, ליטול ידיים ואז להניק.
בדברי חכמים (במשנה ובתלמוד) ניתן למצוא פעמים רבות התייחסות לגיל 13, זהו גיל מחייב מאוד שממנו והלאה יש משמעות מחייבת לרבים ממעשיו של האדם. השמנה במסכת אבות אומרת-
"הוא (הכוונה ב"הוא" היא ליהודה בן תמא, מגדולי התנאים שאמר את המשנה הקודמת) היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם: "
מקור נוסף בעניין גיל 13, הוא מקור העוסק ביעקב אבינו ועשיו, זהו מדרש חכמים על הפסוק "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב אי תם יושב אוהלים"- "ויגדלו הנערים , רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית (צמח קוצני) שהיו גדילים זה ליד זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים..."
באופן מפתיע, יש בדברי חכמים גם יש התייחסות לגיל שנחשב היום כ"גיל בגרות", גיל 18. כך כתוב בגמרא במסכת בבא בתרא- "קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו ? רבא אמר רב נחמן: בן שמנה עשרה שנה, ורב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: מבן עשרים שנה...". כלומר- מתי מותר לילד למכור נכסים של המשפחה? מגיל 18 או מגיל 20 (שתי דעות). כלומר לדעת חכמים גיל 18 הוא גיל של "בגרות ממונית/ כספית".
ראינו, אם כך, שיש כמה הגדרות לבגרות בדברי חכמים, בגיל 13 מחויבים במצוות ואילו בגיל 18 (או 20) יש משמעות כלכלית לדברים עושה המתבגר...
בכל מקרה, מדובר על הגיל של "בגרות", על פי חכמים וחכמים נקבו בגיל 13 לרוב הדברים שמצריכים "בגרות".
התשובה היא כן, אכן מותר לבעול על דם בתולים, כל עו דמדובר על בעילה אחת, כלומר- שהממשיכים את הבעילה הראשונה, אחר כך אסורים.
מבחינה הלכתית צריך לצבוע אותן חזרה, התפילין צריכות להיות שחורות, כהלכה למשה מסיני. ולכן כשיורד הצבע צריך לצבוע שוב.
צריך לשים לב לכמה דברים-
א) יש הבדל בין הצבע בבתים לצבע ברצועות וצריך לצבוע בצבע המתאים (של הבתים בדרך כלל נמכר כמו טוש ושל הרצועות בקופסה כמו של טיפקס).
ב) צריך לצבוע רק אם באמת צריך, אחרת זה יכול להיות חציצה.
ג) לפני הצביעה צריך לומר בפה במפורש "לשם קדושת תפילין" ולהתכןן לצבוע לשם קדושה, אחרת זו בעיה. חובה להקפיד על זה.








