הורדת שעות עבודה

הרב יניב חניאטושבטתשעח31/01/2018
שאלה:
לכבוד הרב יניב חניא. אני כותבת המשך לשאלה שלי על בוסית שמורידה שעות.כל פעם היא טוענת משהו אחר(ותמיד זאת סיבה טכנית,ולא אישית) למה לא מתאים לה שאעבוד בשעות הקבועות.פעם כי היא צריכה לצאת,ופעם הבנות שלה יהיו בבית ולכן היא לא צריכה אותי.זה לא מכוון נגדי שאעבוד פחות,נראה שהיא מאוד מרוצה ממני.אלא פשוט היא מסדרת את שעות העבודה שלי לפי מה שמסתדר לה באותם ימים בלי לשאול אותי קודם,אלא היא קובעת עובדה.היא פשוט מודיעה לי יום/יומיים קודם שאעבוד פחות או שיהיה לי יום חופשי.זה לא קיצוץ בשעות קבועות אלא בשעות וימים משתנים.אנחנו סגרנו על3 שעות ביום קבוע ובפועל זה משתנה מיום ליום ואני זאת שמפסידה את הכסף.מלכתחילה לא הייתי עובדת שם אם הייתי יודעת שזה שעות משתנות לפי הרצון שלה ולא לפי מה שסיכמנו.
תשובה:
זה נראה לי יותר כמו סוג של הסדר ביניך לבינה, זה לא נראה לי משהו שקשור להלכה או לדיני ממונות. כמובן שזה מאוד לא נח מבינתך, אבל את צריכה לדבר איתה על זה, אני לא רואה פה צד הלכתי כל כך.זה תלוי בנסיבות, אי אפשר לענות על זה כך. למה היא מורידה? מה קורה שהיא מורידה? האם היא טוענת משהו? מה בדיוק הסיבה וכדומה...
זו שאלה טובה.
אני סבור שבימינו מוכח חד משמעית שמי שלומד מקצוע מסודר ובעל תעודה, פרנסתו מובטחת יותר והיא ברוב המקרים גם גבוה יותר משמעותית. ומכיוון שאני סבור שיש עניין גדול שכולנו נחיה היטב, בעושר ובשלווה, לכן אני סבור שיש עניין ללמוד מקצוע איכותי. לעיתים קרובות מי שיש לו מקצוע בעל תעודה, גם אם הוא עובד במשהו אחר, הרי שהוא מרוויח יותר ויותר קל לו למצוא עבודה טובה.
אני מאוד נגד בעובדה שאנשים מאמינים עובדים במקומות מזדמנים, וחושבים שזה בטחון. זה די הפוך לענ"ד, האמונה האמיתית היא האמונה שהקב"ה ברא את העולם בדרך מסויימת ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לדרך הזו, ולהתיישר עם העולם.
כמובן שאין טעם ללמוד "סתם" מקצוע שאין לו שימוש (למרות שבהרבה חברות גדולות ומסודרות מבקשים כיום לפחות תואר, גם אם מדובר על תואר סתמי לגמרי, מה שהעובדים בהי טק מכנים "תואר במדעי הדשא"), אולם מקצוע מסודר, עם שכר נאה, הוא בדרך כלל הבטחה לחיים טובים יותר מבחינה כלכלית, שזה דבר חשוב לרוב רובם של האנשים למעט יחידי סגולה.
כפי שכתבת יש בזה דעות.
בתחילה חייבים לומר שמפשט הגמרא עולה שצריך לשתות בפורים, עד דלא ידע. גם מסיפורי הגמרא משמע שכך נהגו לעשות- לשתות כמויות גדולות. וכך נוהגים גם ברוב עולם הישיבות.
אמנם הרמב"ם, ורבים בעקבותיו, פסק שהכוונה היא שישתה מעט ואז ישן וכך נהגו חלק מהפוסקים לומר, בעיקר במקרים שבהם השתיה המרובה גורמת לאובדן הדעת והשכל ולהתנהגות לא ראויה.
לענ"ד זה תלוי באדם, שתיה רצינית שגורמת לאבדן הראש, מצריכה בגרות נפשית אמיתית ועומק נפשי רב. זה מסוג הדברים שהאנשים היותר גדולים צריכים לעשות. אצלם באמת רואים התעלות נפשית גדולה בזמן השכרות (והם גם יודעים מתי זה יותר מידי, כמובן...). למרות שגם אצל אנשים רגילים פעמים רבות השתיה חושפת עומקים רוחניים גדולים והתקרבות רוחנית להשם. אולם אם האדם הוא קל דעת, אדם שאין לו מספיק תוכן פנימי, הוא יכול בהחלט להגיע מזה לבעיות גדולות. למרות שגם בזה נוהגים לומר בשם גדולים שבפורים השתיה לא מביאה לנזקים...
אבדן השכל הישר שבעקבות השתיה המרובה נועד לחשוף את העומק הפנימי העליון של האדם, ולכן זה ממילא מצריך שיהיה לאדם תוכן עליון.
אם ההגדרה של השכר היתה לפי זמן, צריך לשלם מיד בסוף העבודה.
מצד שני, ניתן לסכם (מראש) שהתשלום יהיה לאחר זמן.
לכאורה אם את קובעת מראש שלא ישלמו לך על התקופה של ההתלמדות, וברור שלא תקבלי שכר על זה, הרי זו לא הלנת שכר. הלנת שכר היא כאשר יש הסכם שכר מוגדר מאוד, מראש לתקופת עבודה מסויימת והמעביד לא משלם את זה בזמן.
לאחרונה ווינט הצליחו להפיל גם אותי. עם כל המנגנונים שאני חושב שפיתחתי. נכנסתי לשם ביום של הפיגוע שבו נהרג אלחי טהרלב, כי חשבתי שאולי הם יפרסמו את השם לפני ערוץ 7.
ושם ראיתי "כתבה" על "טרנד חדש- חנויות מין במגזר הדתי". אני מודה שנפלתי בסקרנות ונכנסתי לקרוא. והאמת שזה היה די מדהים. די ציפיתי שזה יהיה משהו מונפץ בסגנון ווינט רגיל, אולם התברר שלא. הכותרת די נכונה, מלבד אולי ה"טרנד" שזה לא ממש טרנד, אבל הם בהחלט מצאו לא מעט מקומות כאלה, חנויות מין שמנוהלות על ידי דתיות ו"רבניות", שרובן גם לא התביישו להצטלם ליד מדפים מלאים בחזיות, ועוד ועוד אביזרי לבוש פרובוקטיבים. מה שממש הרגיז אותי היה שהן כמובן טענו שזה בייעוץ רבני ו... התברר שלפחות אחת מהן היא אשתו של רב מצהר. היא גם טענה בכתבה ש"ליד החנות שלי יש חנות ספרי קודש... פעם מישהו שאל איך שמים חנות כזו ליד חנות קודש ועניתי לו- שם זה קודש, וכאן זה קודש קודשים". והאמת שזה מדהים. ממש מדהים. ההידרדרות של הציבור שלנו בתחום הזה, ואיך הדברים הכי אינטימיים הופכים להיות כותרות בווינט, ואיך הבעיות הכי פנימיות הן מקור לדיון.
ועוד נקודה חשובה שקשורה לעניין הוא ההובלה של צהר לכיוונים הסופר ליברלים, סופר מתירניים, עד כדי כך ש"רבנית" עם כיסוי ראש מצטלמת ליד מדף של בגדי זנות ומסבירה שזה קודש קודשים. זה ממש מדהים הכיוון הזה לענ"ד. זה לא שאין מקום לעזור לאנשים בתחום, כידוע, ושאין מקום לקדושה, כמובן, אבל הכתבה פשוט מגעילה וההתבטלות של אנשי מהציבור לתרבות הקלוקלת פשוט מחרידה אותי.
וכך ענה לי הרב יוני לביא-
לגבי הקטע של חנויות המין -
בוא נשים שניה בצד את צוהר (לא בגלל שאני נוגע בדבר אלא כי יש בארגון הזה 1000 רבנים מתנדבים במנעד מאוד רחב של דעות. כאלו שנוטים לצד מאוד חרד"לי אבל מתנדבים בעריכת חופות וכאלו, ואחרים בכיוון המאד ליבראלי).
אני כן מסכים למגמת החושפנות שפשתה בציבור (האנושי, הישראלי ובעקבותיו גם הדתי). סיפרו לי אמש על קבוצת פייסבוק שחברות בה 6000 נשים דתיות נשואות ובה נשים משתפות בחוויות מחיי האישות שלהן. בפייסבוק כידוע יודעים מי אתה אבל מחסום הבושה נפל מזמן בעולם הרשתות החברתיות וההחצנה.
לגבי חנויות לאביזרי מין אני לא רואה בשלילה את עצם קיום הדבר שאנשים דתיים רוצים להעשיר ולגוון את חיי המין שלהם, וזה יכול להצטרף לזה גם מגמה של לשם שמים כדי להגביר את ההתאחדות והאהבה בין בני הזוג, ובעולם מתירני ופרוץ כמו שלנו כל מה שיכול לבצר את הבית היהודי הוא מבורך.
יחד עם זה יש מקום לזהירות בשלושה דברים - שההתמקדות תהיה בכל מיני אמצעים חיצוניים להגברת הריגוש ועל חשבון העמקת הקשר והחיבור הזוגי הפשוט.
שתיים, הנטיה להחצין דברים ולדבר עליהם ברשות הרבים צריכה זהירות עצומה מתי היא נצרכת ומתי היא חילול של הקודש. כולם יודעים כלה למה נכנסת לחופה אבל מי שאומר זאת בקול וכו' כפי שאמרו חז"ל.
דבר שלישי זה הבלבול עם אמירות פנימיות מעולם הקבלה על מעלת הזיווג בקדושה שיש על כך מקורות רבים, לבין התעסקות אנושית ייצרית שאולי יכולה להיות טבעית וכשרה אבל היא אינה קודש קודשים.
איך שלא יהיה כמובן שהתקשורת החילונית תשמח תמיד להציץ לחדר המיטות של הדתיים, וכמובן יהיו מתוכנו שישתפו פעולה מסיבות כלכליות ושיווקיות.
וכך עניתי לו-
כמובן שאני מסכים עם רוב הדברים שכתבת, אולי מלבד "הגיוון" שלענ"ד צריך לבוא רק כשיש בעיות, אולם כשאין בעיות, הרי שרוב העניין הזה, כמו רוב הדברים בחיים הוא רק בראש. כלומר- האביזר יכול להיות נחמד לשתי פעמים בראשונות, אולם אם הוא לא מבוסס על משהו פנימי, על רצון פנימי לתת ולהתחבר, הוא לא יעזור בפעם השלישית ואז יצטרכו מיד את האביזר הבא. כמובן שאם יש בעיה של ממש- צריך לבדוק.
אולם למרות ההסכמה ברוב הפרטים, לדעתי יש כאן ענין נוסף שלענ"ד הוא מרכזי מאוד ודווקא כן נוגע ישירות לצהר... וזה העניין של היחס בין מודרנה ודת. כלומר- ניתן להתייחס למודרנה ולדת בשתי דרכים- הראשונה היא שהמודרנה, התרבות המערבית, צודקת, וליבנו עימה... אלא שנדפקנו ויש לנו תורה ולכן אנחנו צריכים וחייבים לשמור מצוות אבל למצוא תמיד איך להסתדר עם המציאות המערבית ה"נכונה" ה"אמיתית" וכובשת הלב. הדרך השניה היא כמעט הפוכה- אנחנו יודעים שדרך החיים של התורה היא הנכונה וכך טוב יותר לאדם... ויש כמה ערכים שאנחנו מוכנים לשקול וללמוד מהתרבות המערבית... אם בכלל.
אני סבור שזה עיקר המאבק האמוני של דורנו... והוא נוגע כמעט לכל שאלה שעולה בחיים הציבוריים. האם הדת היא משא, עומס של דורות, שאולי, אולי, בתוך תוכו גם יש בו שכר טוב בעולם הבא ולכן מצד האמת היא מתבטלת מול האמת המערבית ודרך החיים המודרנית, או שמא דרך החיים המודרנית היא "סברה טובה" שלעיתים קרובות נסתרת על ידי התורה.
זה כמובן מהותי מאוד ונוגע לעוד הרבה נושאים, החל מגיוס בנות לצה"ל (שם השאלה לובשת יותר צורה של "האם הרבנים באמת יודעים מהי הדרך התורנית, או שמא כל מדריכ/ה מבינים יותר טוב מהם את הצרכים הרוחניים של עם ישראל") ועד היחס לכשרות ממלכתית (שוב- האם הכשרות היא "משהו שצריך לקחת בחשבון ולהסתדר איתו", או שהיא באמת ובעומק דרך חיים טובה יותר לכל עם ישראל, אלא שכרגע לצערנו יש כאלה שלא יודעים את זה). ועוד ועוד.
כל זה מגיע לאקסטרים בנושא של צניעות, של בינו לבינה ועוד. וכמובן לענייני נטיות הפוכות, נדמה לי שהרב שרלו הוא זה שטבע לפני הרבה מאוד שנים את המושג של "עקידת יצחק" בנושא הזה. כלומר- משיכה לבן זוג מאותו מין הוא דבר שוויתור עליו הוא כמו עקידת יצחק- מין ציווי אלוקי סותר שכל שצריך פשוט למסור את הנפש ולעשות אותו. לעומת גישות אחרות שיגידו- כך צריך להיות, זה יותר טוב לנו, זה מסר אלוקי ישיר על איך צריך לחיות... ואם תחיה כך, יהיה לך טוב יותר.
האם אביזרי מין הם אושר כל כך גדול, אלא שהתורה אסרה אותם? זו השאלה. נניח שיש מישהו שסובל, במחילה על הגסות, משפיכה מוקדמת ויש משחה שיכולה לעכב את זה. האם הגישה צריכה להיות- זה נורא ואיום שהוא סובל מזה, אי אפשר להנות ככה, איך אפשר לבנות זוגיות כזו... אשתו מסכנה, סובלת, חייבים לדאוג לה. אלא מה, יש בעיה- התורה אולי אסרה את זה... ולכן נמצא פתרון, איך שהוא, אולי ננסה את זה על גויים, אולי נמליץ לו "לא לשאול" אולי נשיג איזה רב או ראשון ויתיר וכדומה...
או שנאמר ההיפך- עצם העובדה שהתורה אסרה על זוג לקיים יחסים "עם אחרים" לפני החתונה ואחריה היא כדי למנוע השוואות, וכך נכון יותר וכך רצוי יותר ובעצם, מצד האמת, אשתו לא אמורה בכלל לדעת שהוא סובל מבעיה כל שהיא. ועכשיו- אם יש קושי ויש מישהי/מישהו מוזרים שכל עולמם מתמוטט מזה, אז בסדר, נמצא משהו. אבל היסוד הוא שהקשר בין איש לאשתו לא מתחילים ובטח לא נגמרים ממשך ההשהיה של הבעל.
זה בכלל במקום אחר לגמרי. וכמובן, ברמות גבוהות יותר, הרי עצם הבעיה הזו ספיציפית יכולה, במקרים מסויימים, להיפתר ממבט רוחני יותר על העניין ומאיך הוא ניגש לזה.
זו כמובן דוגמא קטנה, שאפילו לא מתחילה לגעת בבעיות האמיתיות (קלפי משחק, משחות בטעמים ועוד אנא עארף מה שיכולים להמציא מוחות של אנשים מגורים מידי שלא יכולים להגיע לסיפוק...).
משום מה נדמה לי שהיום הכיוון הראשון תופס יותר, ולענ"ד צהר מייצגים אותו כארגון. כלומר- עצם התפיסה של פרוייקט החתונות שאומרת שזה נכון שאנשים לא מתחתנים ב"גלל ההתנהגות של הרבנות", או בגלל איך שהדת מיוצגת, ולכן אנחנו חייבים לפתור את ה"בעיה" ולהיות יותר נחמדים מכולם. זו לדעתי תפיסה שגויה שרואה בדת, בפנים, בעיה שיש לפתור... ולכן אני סבור שזה קשור.








