נישואין כדת משה וישראל
הרב יניב חניאיגחשווןתשעב10/11/2011
שאלה:
זוג יהודי שנישא בחו"ל בנישואים אזרחיים ורוצה כעת להינשא על-פי ההלכה היהודית - מה המינימום הנדרש ממנו כדי שהנישואים יהיו תקפים על פי ההלכה? האם די בטבעת, "הרי את מקודשת לי" וגו' ובשני עדים שומרי מצוות? האם יש צורך במניין?
תשובה:
צריך אכן טבעת, שני עדים שיראו את הטבעת, צריך כתובה (אישה אסורה על בעלה ללא כתובה) ולכן ממילא צריך מנין.כמו כן צריך לברך שבע ברכות.
תשובות נוספות בנושא-
בני ישראל יורדים למצרים
האבות ובניהם אמנם קיימו את התורה, אולם בניגוד אלינו, הם קיימו אותה לפני הציווי ובהתאם ל"רוח" ההלכה. כדוגמא לזה תמיד מביאים את יעל אשת חבר הקיני, שעשתה למעשה עבירה עם סיסרא, כדי להרוג אותו... וזאת היתה "עבירה לשמה". הגאון מווילנא אומר שמאז חתימת התנ"ך כבר אין מקום לעבירה לשמה והאדם מאוד מבולבל יכול לחשב הוא עושה מצווה למרות שהוא עובר עבירה. אולם בזמן האבות זה היה ככה... והם עשו דברים שהם "עבירה" הלכתית, כי הם היו נכונים מבחינה מעשית... לכן שמעון נשא את דינה, כי הוא ידע שזה הדבר היחיד שיותא אותה משכם... על פי התורה של היום (וגם של אז, לבני נח), זאתהיתה עבירה, אולם לשמעון היתה את הזכות (שלנו כבר אין), לעשות כמו שהמצפון שלו אמר שנכון באותו מקרה ולעזור לדינה.
האבות ובניהם אמנם קיימו את התורה, אולם בניגוד אלינו, הם קיימו אותה לפני הציווי ובהתאם ל"רוח" ההלכה. כדוגמא לזה תמיד מביאים את יעל אשת חבר הקיני, שעשתה למעשה עבירה עם סיסרא, כדי להרוג אותו... וזאת היתה "עבירה לשמה". הגאון מווילנא אומר שמאז חתימת התנ"ך כבר אין מקום לעבירה לשמה והאדם מאוד מבולבל יכול לחשב הוא עושה מצווה למרות שהוא עובר עבירה. אולם בזמן האבות זה היה ככה... והם עשו דברים שהם "עבירה" הלכתית, כי הם היו נכונים מבחינה מעשית... לכן שמעון נשא את דינה, כי הוא ידע שזה הדבר היחיד שיותא אותה משכם... על פי התורה של היום (וגם של אז, לבני נח), זאתהיתה עבירה, אולם לשמעון היתה את הזכות (שלנו כבר אין), לעשות כמו שהמצפון שלו אמר שנכון באותו מקרה ולעזור לדינה.
התרת נדרים
לא כל כך הבנתי את הדוגמא, מדוע מה שהבאת שם זה נדר? זו אולי אמירה, אבל לא ממש קבלת נדר. אני לו חושב שזה נחשב נדר הלכתי שמצריך התרת נדרים. צריך לעמוד במילה שלנו ולקיים את מה שיוצא מפינו, אבל לא כל ך משפט הוא נדר.
לא כל כך הבנתי את הדוגמא, מדוע מה שהבאת שם זה נדר? זו אולי אמירה, אבל לא ממש קבלת נדר. אני לו חושב שזה נחשב נדר הלכתי שמצריך התרת נדרים. צריך לעמוד במילה שלנו ולקיים את מה שיוצא מפינו, אבל לא כל ך משפט הוא נדר.
מאמץ כדי להתחתן
הדוגמא שאת/ה מביא/ה היא אולי דוגמא קיצונית, אבל האמת היא שההתלבטות הזו או התלבטויות דומות, מלוות כמעט כל אדם מאמין.
הדילמה היא בסיסית מבחינה דתית- מצד אחד אתה מאוד רוצה משהו, אבל בכל זאת מאמין שיש מישהו מעל שיודע יותר טוב ממך מה טוב, לך ולעולם. ואז עולה השאלה עד כמה נכון ללחוץ, לרוץ, להשתגע ולנסות....
ומצד שני עד כמה נכון להגיד תמיד- "השם יעזור..." שהרי אנחנו כן צריכים להשתדל, לפעול בעולם, וברור לנו שהעולם נברא כדי שאנחנו אלו שנפעל ונעשה בו ולעצמנו...
זו שאלה עתיקה ובמונחים של הספרות האמונית ההתלבטות הזו מכונה "השתדלות או חוסר השתדלות" (יש כאלה שמעדיפים לומר "השתדלוס" במבטא אשכנזי...). הדוגמא הברורה מאליה היא הפרנסה, כמובן. כולנו יודעים, בעיקרון, שצריך לעשות השתדלות בנושא הפרנסה ושלא יושבים בבית ומחכים לניסים בתחום הזה.
אולם מצד שני נדמה לי שרוב העולם מזלזל מעט במי שמתמכר כל ימיו לעבודה, לפרנסה ולרדיפת הכסף. "רודף בצע" היא מילת גנאי... גם אם רודף הבצע עושה את זה באמצעים חוקיים. ואם אותו אדם יבוא ויגיד- אני רק משתדל להשיג את הפרנסה שלי... עדיין נרגיש שזה מוגזם.
אז היכן עובר הגבול? זו שאלה קשה שלא בטוח שיש לה תשובה ברורה ומוחלטת.
ויודע מה? (או יודעת) יתכן שבכוונה אין לשאלה הזו תשובה... הרמב"ם אומר משפט מפורסם ש"לולא המשתגעים לא היה העולם קיים", כאשר הוא מתכוון לומר, לרוב הדעות, שאילו היינו מרגישים באמת את אפסיות האדם, לא היו אנשים שמקדמים את העולם. אנשים לא היו רצים כמו משוגעים להקים מפעלים, ערים חדשות, המצאות ואפילו סטרט אפים שנועדו להכניס מיליונים. וברור לכולנו שרק יחידי סגולה של ממש יכולים לחיות רק ממתת שמיים...
ומצד שני, גם להיות משוגע מידי על העולם הזה זו לא מחמאה גדולה.
וכך אולי רובנו בתווך. רגל פה רגל שם. לפעמים אנחנו מרגישים שהגזמנו לצד אחד וכמה זה טיפשי להתאמץ כמו משוגע על משהו שלא באמת תלוי בנו ולפעמים אנחנו מרגישים הרגשה הפוכה- שצריך ונכון לעשות הכל כדי להצליח בדבר מסויים.
אז לגבי הדוד שלך, ברור שהוא חייב להתאמץ, להשתדל ולעשות ככל יכולתו כדי להתחתן. חתונה זו גם מצווה וכולנו יודעים ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים ומצוות.
אבל באופן כללי התשובה היא מורכבת יותר- בגדול, אלוקים נתן לנו את הכוחות לעשות ולפעול, אולם לא נתן לנו את האחריות המליאה שהכל יצליח. ואנחנו באמצע... פעם פה ופעם שם.
כשהחכמה הגדולה היא, לעניות דעתי, לדעת לשלב- מצד אחד לעשות כל מה שתלוי בנו, ומצד שני להבין שיש כוחות גדולים ו... (אולי) חשובים מאיתנו שגם הם יודעים מה טוב.
הדוגמא שאת/ה מביא/ה היא אולי דוגמא קיצונית, אבל האמת היא שההתלבטות הזו או התלבטויות דומות, מלוות כמעט כל אדם מאמין.
הדילמה היא בסיסית מבחינה דתית- מצד אחד אתה מאוד רוצה משהו, אבל בכל זאת מאמין שיש מישהו מעל שיודע יותר טוב ממך מה טוב, לך ולעולם. ואז עולה השאלה עד כמה נכון ללחוץ, לרוץ, להשתגע ולנסות....
ומצד שני עד כמה נכון להגיד תמיד- "השם יעזור..." שהרי אנחנו כן צריכים להשתדל, לפעול בעולם, וברור לנו שהעולם נברא כדי שאנחנו אלו שנפעל ונעשה בו ולעצמנו...
זו שאלה עתיקה ובמונחים של הספרות האמונית ההתלבטות הזו מכונה "השתדלות או חוסר השתדלות" (יש כאלה שמעדיפים לומר "השתדלוס" במבטא אשכנזי...). הדוגמא הברורה מאליה היא הפרנסה, כמובן. כולנו יודעים, בעיקרון, שצריך לעשות השתדלות בנושא הפרנסה ושלא יושבים בבית ומחכים לניסים בתחום הזה.
אולם מצד שני נדמה לי שרוב העולם מזלזל מעט במי שמתמכר כל ימיו לעבודה, לפרנסה ולרדיפת הכסף. "רודף בצע" היא מילת גנאי... גם אם רודף הבצע עושה את זה באמצעים חוקיים. ואם אותו אדם יבוא ויגיד- אני רק משתדל להשיג את הפרנסה שלי... עדיין נרגיש שזה מוגזם.
אז היכן עובר הגבול? זו שאלה קשה שלא בטוח שיש לה תשובה ברורה ומוחלטת.
ויודע מה? (או יודעת) יתכן שבכוונה אין לשאלה הזו תשובה... הרמב"ם אומר משפט מפורסם ש"לולא המשתגעים לא היה העולם קיים", כאשר הוא מתכוון לומר, לרוב הדעות, שאילו היינו מרגישים באמת את אפסיות האדם, לא היו אנשים שמקדמים את העולם. אנשים לא היו רצים כמו משוגעים להקים מפעלים, ערים חדשות, המצאות ואפילו סטרט אפים שנועדו להכניס מיליונים. וברור לכולנו שרק יחידי סגולה של ממש יכולים לחיות רק ממתת שמיים...
ומצד שני, גם להיות משוגע מידי על העולם הזה זו לא מחמאה גדולה.
וכך אולי רובנו בתווך. רגל פה רגל שם. לפעמים אנחנו מרגישים שהגזמנו לצד אחד וכמה זה טיפשי להתאמץ כמו משוגע על משהו שלא באמת תלוי בנו ולפעמים אנחנו מרגישים הרגשה הפוכה- שצריך ונכון לעשות הכל כדי להצליח בדבר מסויים.
אז לגבי הדוד שלך, ברור שהוא חייב להתאמץ, להשתדל ולעשות ככל יכולתו כדי להתחתן. חתונה זו גם מצווה וכולנו יודעים ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים ומצוות.
אבל באופן כללי התשובה היא מורכבת יותר- בגדול, אלוקים נתן לנו את הכוחות לעשות ולפעול, אולם לא נתן לנו את האחריות המליאה שהכל יצליח. ואנחנו באמצע... פעם פה ופעם שם.
כשהחכמה הגדולה היא, לעניות דעתי, לדעת לשלב- מצד אחד לעשות כל מה שתלוי בנו, ומצד שני להבין שיש כוחות גדולים ו... (אולי) חשובים מאיתנו שגם הם יודעים מה טוב.
לרב חיים רטיג ואנא לא פתרון שכלי או שטחי
שלום רב,
מדבר יניב חניא (או כותב יותר נכון), עשיתי מאמצים גדולים שהרב חיים יענה לך על השאלה (שלא קראתי, כדי לא לפגוע בפרטיותך), בנתיים זה לא הולך... אני ממש מצטער ומקווה שהוא יענה בקרוב, אבל אני לא בטוח.
בברכה
יניב חניא
עקירת עצי אוייב בזמן מלחמה
אני סבור שהוא רלוונטי לגבינו לגבי גרימת נזק לשטחים של האוייב ללא מטרה. יש מדיניות מלחמתית כזו, שקרויה "אדמה חרוכה" ואני חושב שהיא אסורה על פי התורה אם אין סיבה אמיתית לכך.
אני סבור שהמצב ביהודה ושומרון הוא לא מלחמה של ממש, אולם יש בו מצבים של מלחמה, ולכן לעיתים יש מקום להשמדת עצים, נניח אם יש סיכוי שיסתתרו שם מחבלים, יצאו משם פיגועים וכדומה... במקרים אחרים זה יהיה אסור להשמיד עצים.
אני סבור שהוא רלוונטי לגבינו לגבי גרימת נזק לשטחים של האוייב ללא מטרה. יש מדיניות מלחמתית כזו, שקרויה "אדמה חרוכה" ואני חושב שהיא אסורה על פי התורה אם אין סיבה אמיתית לכך.
אני סבור שהמצב ביהודה ושומרון הוא לא מלחמה של ממש, אולם יש בו מצבים של מלחמה, ולכן לעיתים יש מקום להשמדת עצים, נניח אם יש סיכוי שיסתתרו שם מחבלים, יצאו משם פיגועים וכדומה... במקרים אחרים זה יהיה אסור להשמיד עצים.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים
