קריאת תהילים בלילה

תשובה:

שלום וברכה, ויהי רצון שיהי לכולנו שלום ורוגע.

איסור קריאת תהלים בלילה נלמד מדברי האר״י ז״ל (שער המצוות ואתחנן דף לה,ב) וז״ל: ״בשאר לילי השבוע (דהיינו להוציא את ליל שבת) אין ראוי לקרוא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחינת עשיה והכל הוא דינים, ואין ראוי לעורר דינים״. ובפרי עץ חיים (שער הנהגת הלימוד פרק א) כתב: ״ובלילה לא תקרא מקרא לפי שהוא סוד עשיה, וגם לילה זמן עשיה ואין לעורר הדינים אז".

ובמדרש תנחומא מובא (סוף פרשת כי תשא סימן לו): ״ומנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה, אלא כשהקב״ה היה מלמדו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה״. ובתנא דבי אליהו: יום ליום יביע אומר – זה תורה נביאים וכתובים, ולילה ללילה יחווה דעת – זה משנה״.

והרקאנטי (פרשת יתרו) כתב: ״ודע שצריך האדם לעסוק בתורה שבכתב ביום, ובתורה שבעל פה בלילה, דבר כפי ענינו, וכמ״ש רז״ל בפרקי רבי אליעזר (פרק מו), כל אותן ארבעים יום שעמד משה בהר היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה.

והרב חיד״א בברכי יוסף (סי’ א ס״ק יג) כתב שעל דרך האמת אין לקרוא מקרא בלילה קודם היום זולת באור הששי כמ״ש גורי האר״י זצ״ל. וחזר שנית (סי’ רלח ס״ב): ״שכתבו גורי האר״י שלא ילמד מקרא בלילה, ושכן מוכח בילקוט (כי תשא), ומנין היה יודע משה אימתי יום וכו’, אלא בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכו’.״

והסביר זאת הבן איש חי (פקודי אות ז’): ״אין לקרוא מקרא בלילות של חול, והטעם דהמקרא בעשיה והלילה בחינת עשיה והכל הוא דינין ואין לעורר הדינין וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער המצות פרשת ואתחנן עיין שם״. ופסק כן גם בבאר היטב (או״ח סי’ רלח סק״ב).
וקריאת תהלים נכלל בזה כמו שהביא החיד״א (בשו״ת חיים שאל ח״ב סי’ כה ובשו״ת יוסף אומץ סי’ נד), הביא דבריו הגר״ע יוסף בשו״ת יביע אומר (ח״ו סי’ ל).

אולם יש שהקילו בענין זה, וכגון הפמ״ג (משבצ״ז סי’ רלח) שכתב שראוי לשלש את הלילה כמו היום, שליש מקרא, שליש משנה ושליש גמרא, וחזינן שאדרבא יש לאדם ללמוד מקרא בלילה. וכן במהרש״ם (ח״א סי’ קנח) כתב שלא לקרוא מקרא בלילה אינו רק אלא מידת חסידות. וכן הורה בעיקרי הד״ט (או״ח סי’ כב אות נז) להלכה שלא למנוע עמי הארץ מקריאת מקרא, שבדברים הנסתרים כקבלה טוב לשתוק.

אכן בעת צרה מותר לקרוא תהלים בלילה כמו שהביא הגר״ע יוסף (חזון עובדיה אבילות ח״א עמוד יט) וכן הביא הגר״מ שטרן (שו״ת באר משה ח״ד סי’ כב אות ב’), והוסיף שלדעתו גם החיד״א שהחמיר בזה מפני דברי האר״י, יודה שבמקום חולי אין להחמיר כלל, וכן היקל באשל אברהם (מבוטשאטש סי’ שו).

וכל שכן אם קורא תהלים בדרך תחינה ובקשה שמצאנו מקילים באופן זה (ראה יד יהודה סי’ כב, ובספר עלינו לשבח ח״ב עמוד תרלא-ב, ובשו״ח יחי יעקב או״ח ס״ט).