יחסי אישות - ביאה ראשונה
הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
שלום כבוד הרב, ברצוני לשאול בעניין ביאה ראשונה בין גבר לאישה נשואים. כידוע, האישה, לאחר ביאה ראשונה, הופכת לנידה. האם ישנו היתר שבו האישה מסירה את קרום בתוליה טרם נישואיה ע"י רופא מומחה למשל, ובכך נמנעת נידתה לאחר ביאה ראשונה עם הבעל וכן נחסך ממנה הכאב הכלול בביאה ראשונה של אישה?
תשובה:
שלום רב, למרות שנטיתי להעביר את השאלה למדור ה"לא הראה באתר" החלטתי שיש בה עניין ציבורי ולענות עליה בכללות, זהו גם כיוון התשובה. בהלכה ישנן שתי התייחסויות לנושא: במקרה של בוגרת, שלפי חז"ל אין לה בתולים. במקרה כזה ברור שצריך לחכות את ארבעת ושבעת הימים. במקרה של אישה גרושה או אלמנה, ששם אין צורך לחכות את הזמן. בעיון בספרו של הרב עובדיה, "טהרת הבית", העלה שיש הבדל בין ביאה ראשונה לחלוטין, לבין איבוד הבתולין בצורה שאין בא ביאה. הסברה היא שבפעם הראשונה יש סיכוי יתר לדם הקרוי בהלכה "דם חימוד". על פי זה נראה לי לומר שגם במקרה של הסרת הבתולין על יד רופא, עדיין יהיה דין של המתנה בביאה ראשונה. לגבי עצם העניין של הסרת הבתולין: א) לגבי כאב האישה, כבר לפי הגמרא וגם לפי היכרות עם זוגות לא נראה שהכאב המדובר הוא נורא עד כדי הצרכת רופא. המבוכה וההתערבות החיצונית של הרופא נראית לי גרועה הרבה הרבה יותר. ב) על פי מקורות חז"ל, יש עניין בביאה הראשונה ככלי לקירוב בין הזוג, וכדרך לחיבור נפשי עמוק בניהם. לעניות דעתי יש לדבר גם השפעה גדולה על ממדי הגירושין בציבור הכללי היום, כי הכלל "אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי", תופס גם לגבי מי שעברה הרבה מאז ונישאה לאיש אחר. לטעמי יש בניתוח הסרת הבתולין משום פגיעה בביחד הזוגי, קשירת הקשר ויצירת החיבור בין בני הזוג, למשך כל חיי נישואיהם. כמובן שבכך לא מדובר על סיבות רפואיות לניתוח הזה, כמו אישה שבתוליה סגורים וכדומה. בכל מקרה, לרוב הדעות בשעת ניתוח כזה האישה אינה נטמאת מעצם הניתוח, אלא רק בביאה.לכתחילה יתארח במלון שדלתותיו נפתחות על ידי מפתח קשיח ולא על ידי כרטיס מגנטי. ואם אינו מוצא מלון כזה ישאיר את הדלת אינה נעולה על ידי שידביק על המנעול נייר דבק, ואם לא התנה ירמוז לנכרי שאינו יכול לפתוח הדלת.
היום כמעט בכל בתי המלון הדרך לפתוח את החדרים הוא ע״י כרטיס מגנטי אלקטרוני, ופשוט שאין להשתמש בכרטיס כזה בשבת כיון שהוא גם קורא את הצופן הטמון בו באופן אלקטרוני וגם מדליק נורה במנעול, אלא שיש לדון אם מותר לבקש מעובד המלון לפתוח בו את החדר ואם כן האם מותר לשאת כרטיס זה בשבת או שמא הוא מוקצה.
בתחילה כדאי לציין שלכתחילה יש לנסות למצוא בית מלון שדלתותיו נפתחות בצורה ידנית ע״י מפתח קשיח, (וראה מה שכתבנו בתשובה העוסקת בטלטול חפצים בפרוזדור המלון). ודיון זה הוא במקום שלא נמצא כזה מלון או שכבר נמצאים לפני שבת במלון שהדרך היחידה היא לפתוח את הדלת בצורה הנ״ל.
ויש לדעת שמכון צומת הזהירו שישנם היום דלתות שהשימוש במפתח קשיח מפעיל או מבטל מנגנון חשמלי ולכן מפתחות כאלו לא יועילו.
גם אם אין מלון שאפשר לפתוח את דלתותיו בדרך המותרת עדיין יש לנסות דרכים שונות שאינם מצריכים לפתוח ע״י כרטיס זה, וכגון להשאיר את הדלת לא נעולה או להדביק נייר דבק עבה שהדלת לא תינעל מעצמה, או שימלא את חור המנעול בנייר שהדלת לא תנעל (ומומלץ להשאיר את דברי הערך בכספת אם יש).
וכשהנ״ל לא אפשרי יש לדון אם מותר לבקש מגוי שיפתח את הדלת. והנה סוגיה זו נכנסת לשאלה אם פתיחת דלת בכרטיס אלקטרוני הוא איסור תורה וא״כ אסור לבקש מהגוי לפתוח את הדלת עבורנו או דילמא הוא רק איסור דרבנן והוי שבות דשבות. ואם אמנם הוא שבות דשבות אכתי מותר רק במקום צורך גדול וכד’ וא״כ יש לדון אם אמנם פתיחת הדלת הוא צורך גדול, או אולי יש למתארח להישאר בחדרו כל השבת ובכך לא יחולל היום הקדוש.
ובספר מאור השבת (ח״ד עמוד רסח) הסביר איך הכרטיס הנ״ל עובד אחר שבירר אצל מהנדס מומחה את דרך פעולתו וכתב להסביר שיש מסילה שבה מעביר את הכרטיס דרכה ובכרטיס יש פס מגנטי, ובתוך המסילה יש ’ראש קורא’ כלומר שקורא את הנתונים שבפס. בתחילת המסילה יש מתג זעיר שנסגר ע״י הכרטיס שלוחץ עליו שתפקידו לחבר סוללה בתוך המכשיר במעגל אלקטרוני בכדי שיוכל לקרוא את הכרטיס ולשחרר אז את הזיז שמונע סיבוב הידית לפתיחת הדלת, נמצא שיש כאן לא רק סגירת מעגל אלא הכרטיס גם מפעיל ונותן את החיות והמתח למעגל האלקטרוני עכ״ד.
וכבר דנו הפוסקים בשאלה אם סגירת מעגל אלקטרוני הוא איסור תורה או דרבנן, וביחוד במתח נמוך שכזה שאין לאסור משום מבעיר ולכל היותר יהא בזה משום נולד או מכה בפטיש ואין כאן מקומו להאריך.
ואם נחשיב שימוש הכרטיס כאיסור דרבנן יכנס זה לשאלה של שבות דשבות, אלא שעדיין אין שבות דשבות מותר ללא סיבה נוספת, וכגון במקום צורך גדול וכדומה, ולכן יש לראות מהי מטרת יציאתו את החדר. אם יוצא ע״מ להתפלל במנין וחזרתו לחדרו הוא ע״מ לאכול את סעודת השבת ואז יציאתו וכניסתו הם לצורך מצוה נוכל לסמוך על הפוסקים שדנו שימוש בכרטיס שכזה כאיסור דרבנן וא״כ לצוות הנכרי הוי שבות דשבות במקום מצווה. ואם חוזר לחדרו ע״מ לישן את שינת הלילה נתיר זאת משום שבות דשבות במקום צורך גדול או משום שלהישאר ער כל הלילה מחוץ לחדרו הוי צער גדול.
אלא שלפי זה כל פעם שירצה לצאת או ליכנס לחדרו יצטרך לעיין אם הדבר נצרך מאוד או שהוא צורך מצוה וקשה להעביר את השבת כך, ומאידך גיסא להשאר בחדרו כל השבת בלי לצאת החוצה גם אין הדבר פשוט להתיר שכבר ידועים דברי החתם סופר (ח״ו ליקוטים סי’ צז) שלמד מלשון הרמב״ן (בביאור בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה), שכוונת התורה באמרה ’שבתון’ שתהיה יום שביתה ומנוחה שלא יעשהו כחול, וכן כתב ״שהנוסעים בדאמפף וואגען (רכבת) אינם שובתים וגופם נע ונד ואי אפשר להם לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגילים בהם בביתם״, וחזינן שנקט שני איסורים בנסיעה ברכבת וכד’, אחד שגופם נע ונד והשני שכלואים בחדרם ללא אפשרות לצאת כדרכם כששוהים בביתם. וא״כ גם השוהה בחדר המלון כלוא ללא אפשרות יציאה והוי חסרון בחיוב ה’שבתון’ שציותה תורה.
ואכן ישנם שהתירו משום שבות דשבות הנ״ל, ראה במנחת יצחק (ח״י סימן כט) והביא כן בשם ספר זר סופרים (עטרת סופרים סימן ו), ושו״ת פני יבין (או״ח סימן נו), וכן נמצא בשו״ת שבט הלוי (ח״י סימן סח).
ולא הבנתי איך החשיבו את השימוש בכרטיס האלקטרוני כשבות אחר שהרבה פוסקים והם בכללם סברו שהוא איסור תורה כדעת החזון אי״ש.
והרב יצחק זילברשטיין בספרו מלכים אמניך (עמוד תקכה) כתב עיצה שישאיר דברי מתיקה בחדרו וכשיצטרך להיכנס יציע לאחד מעובדי המלון הנכרים להתכבד אלא שיאמר לו שהדברי מתיקה נמצאים בחדר ואין הוא יכול להיכנס, ואז יפתח הנכרי את הדלת עבור עצמו וממילא יכנס הישראל. והעיר שיש לראות שהדברי מתיקה יהיו חשובים שיהיה כדאי לנכרי לפתוח עבורם את הדלת ולא ימצא שפותח עבור הישראל. אמנם נראה שהיום עובדי בית המלון אינם רשאים להנות מן המתארחים והעיצה הנ״ל לא תועיל.
ואחר כן הביא את דעת בעל העיטור (המובא ברמ״א סימן רעו ס״ב) שמתיר אמירה לנכרי גם באיסורים דאורייתא לצורך מצוה, ועל פי זה מותר לבקש מהנכרי לפתוח הדלת אם סעודתו נמצאת בחדרו. ושוב פקפק על זה שהרי האורח יכול להישאר במשך כל השבת בחדרו ועל ידי כן לא להסתמך על היתר דחוק זה.
ולא הבנתי איך סמך על דעת בעל העיטור אחר שדעתו נדחתה מהלכה וכשם שהרמ״א עצמו החמיר במקום שאין צורך גדול, והמשנה ברורה (ס״ק כד) הביא שהשל״ה כתב להחמיר אף בצורך גדול.
ושם כתב ששמע מחמיו הגרי״ש אלישיב עיצה אחרת שלפני ששוכר את החדר יתנה אם בעל המלון הנכרי ויאמר לו שהוא שוכר את החדר רק אם הוא ידאג לכך שהחדר יהיה פתוח בשעות מסוימות, ואז נחשב הנכרי כעושה לצורך עצמו. אכן גם עיצה זו אינה פרקטית כיון שרוב ההזמנות של בתי מלון נעשים כיום מראש במחשב, ואף אם מדבר עם הפקיד בטלפון או פנים אל פנים אין הם בעלי המלון ולא איכפת להם אם היהודי ישכור את החדר, ולכן תנאי זה בהרבה פעמים ישמע להם כחוכא ואיטלולא.
ולמעשה נראה שיעשה כמו שכתב שם בסוף דבריו שירמוז לנכרי ויאמר לו שאינו יכול להיכנס לחדרו כי החדר סגור ואינו יכול לפתוח הדלת, ואין נחשב זה כנהנה ממלאכת הנכרי אלא רק כמבריח ארי (כן כתב שם בשם הגרי״ש אלישיב).
והנה ודאי שכרטיס זה נחשב מוקצה, ובספר מלכים אמניך דן איזה סוג מוקצה הוא ובאמת שאין בזה נפקא מינה שאפילו אם נחשיב זה ככלי שמלאכתו לאיסור אכתי אין דרך לשאתו עמו בהיתר, שרק התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומן.
למרות שאת בודאי צודקת מהבחינה המוסרית, ואת בהחלט יכולה וצריכה להרגיש פגועה, הרי שמבחינה הלכתית לא תוכלי להתחתן עם כהן. אין קשר מעשי בין העובדה שרומית וכדומה לעובדה שפעם היית נשואה ולכן במילא את גרושה... הכיוון שלך צריך להיות שאחרי הגירושין תחפשי לך בעל אמיתי ואוהב שיתאים לך, אבל הוא לא יוכל להיות כהן.
שלום רב,
קראתי בעניין את מכתבך. ודבר אחד לא הבנתי, האם אתם נכשלים בנגיעה או גם בדברים חמורים מזה? או בעברית- האם אתם מגיעים לקיום יחסים...
אני אענה על מכתבך מתוך הנחה שאת עוסקת בנגיעה.
מאוד התפלאתי על ההגדרה של החבר שלך, שהוא דתי... האם הייתם חברים גם כהיית חילונית? זה חשוב לעניין... כי אם הייתם חברים בזמן שהיית חילונית והגעתם אז לדברים- יהיה הרבה יותר קשה להילחם בזה.
ועכשיו לעניין:
התרגשתי לקרוא את הדברים, אני חושב שהתופעה של חזרה בתשובה היא מופלאה לחלוטין... וכל מי שעובר אותה הוא שותף מלא באחד הדברים המרגשים שעם ישראל חווה היום. אומנם, יש לה מחיר... והמחיר הוא העבר והבלבול.
בצד העבר- הכוונה היא לכך שקשה להיגמל מהרגלים ישנים ובצד הבלבול הכוונה היא לקושי לסדר את הדברים (כמו בדוגמא שלך- העובדה שאת מקפידה על נגיעה כלפי חוץ, אבל לא בפנים). אבל התהליך יכול להיות נפלא, תהליך של הזדקקות איטית, של גילוי עוד ועוד נקודות, של הבנת האור בשלב נוסף. אני חווה את זה לעיתים רחוקות מידי, פעם בהרבה זמן אני ממש מבין עד הסוף סוגיה בתלמוד, רואה איזה משהו עמוק בתורה... ופתאום רואה אור. אבל לחוזר בתשובה הכל חדש ונפלא ואמיתי כל כך.
בקצרה מסויימת- זהו גם התהליך של הנגיעה. העניין של הימנעות מנגיעה לפני החתונה (וודאי ההימנעות מקיום יחסים), נובע מהכח העצום של הדבר. בהרבה מובנים מדובר כאן של יסוד של בית, לא על היסוד החשוב ביותר (כי עובדה שבמשך עשרות שנים, מגיל חמישים ומעלה, חיים כמעט בלי זה) אבל על יסוד. האהבה החיצונית היא כלי ביטוי נפלא לחיבור הנפשי. בתורת הקבלה של היהדות מסבירים כמעט את כל הקישורים של עם ישראל לקב"ה ובכלל את כל החיבור של האלוקות עם העולם- במושגים של חיבור בין איש לאשה. באופן מפתיע, החיבור הזה הוא לא רק חיבור מלא, מיני, אלא כולל גם נגיעה, הסתכלות ואפילו "התלהטות..." של אהבה. זה מלמד על כוחו העצום של הקשר הזה, על העולמות השלמים שתלויים בו.
כעת, כאשר למשהו יש כל כך הרבה כח- הרי שכל זה יכול להיות מנוצל לטוב או לרע. והיום אנחנו רואים בעולם עד כמה רע זה יכול להיות. התורה נותנת לנו את היכולת לנצל את הכוחות הללו לטוב, לטוב יותר ולטוב מושלם. ולהיפך, כאשר אנחנו רואים לכמה בלאגן הכח הזה מוליך את העולם כיום- אנחנו יכולים להעריך יותר את ההוראות של התורה, את יכולתה לשמור על שפיותו של האדם ואת יכולתה לכוון אותנו לשימוש נכון בכוח העצום הזה.
השמירה מנגיעה תיתן טעם מיוחד לחיי הנישואין שלך. היא תוביל את הכח המדהים הזה למקום הנכון שלו, לניצול הנכון שלו בתור כח אדיר לחיבור בניך לבין בעלך לעתיד. יתירה מזו, אחת המצוות החשובות והמרכזיות ביותר ביהדות היא שמירת הנידה, שמירה שנמשכת כל החיים והיא קשה, קשה כל כך. מי שלא מצליח להישמר מנגיעה בחברות מתקשה מאוד לעשות את זה אחרי החתונה... כאשר נמצאים ביחד כל היום כולו. ושמירת הנידה היא יסוד, יסוד עמוק וחשוב ביהדות...
אני מכיר לפחות שני זוגות שלא שמרו נגיעה לפני החתונה והיום הם מצטערים על זה מאוד... מאוד, כי הם איבדו משהו מיוחד מאוד, משהו שהיה יכול להיות רק של הזוגיות שלהם, והוא נפרץ...
לכל זמן יש את הטוב שלו, את היתרונות שלו... נסו לנצל את החברות כחברות, כזמן של היכרות לא גופנית ושמרו את הכח של הנגיעות לאחר מכן- לחתונה.
אני לא יכול לתת עצות מעשיות כל כך בעניין ואני לא ממש יודע מה יעזור ועד כמה אתם ביחד וכדומה, אבל אני יכול להבטיח לך שזה אפשרי... זה רק עניין של החלטה, של החלטה ברורה ומוחלטת שאת (והוא) רוצים בזה. אני ואשתי הכרנו למעלה מארבע שנים לפני החתונה (זה סיפור ארוך), ולא עלה על דעתנו לתת לזה לקרות. כי זה היה ברור לנו- וכשזה ברור, זה אפשרי.
הנגיעה היא קריבה לעריות, היא חטא מהתורה ויש צורך חשוב כל כך לשמור עליה, שאני ממש מרגיש צורך לזעוק את זעקתה. ז לא פשוט ואולי אפילו כואב- אבל מקומה של הנגיעה הוא בחיי הנישואין, במקום שבו שניהם תתחברו באופן סופי. זאת הדרך שבה הקב"ה יפרוס את כנפיו על הקשר שלכם, ברך אותו ואתם תהיו מבורכים ממנו, כמי ששמרו על תומתם עד הרגע המתאים.
מה דעתך?
אני חושב שהדרך הנכונה ביותר היא להזכיר לו להחזיר, מלבד העניין העקרוני, התורה מתייחסת בחומרה לכל גזל, גם קטן ביותר ומתוך אהבת החבר חבל להטיל עליו חטא כזה מחוסר ידיעה. אם הדבר ממש קשה, אתה יכול למחול לו בלב שלם ומוחלט וזה ייחשב כמחילה.
אחרי התייעצות עם רבנים אחרים, אנחנו חושבים שנכון להתעמת עם אבאשלך,לספר לו שאתה יודע ולשמוע את דבריו.
על פי חכמים בזמן נתינת השם "נזרקת רוח נבואה" בפי ההורים. זהו רגע נדיר של קבלת רוח נבואה משמיים, כי שם התינוק יכול לקבוע את מהות האדם. כדאי מאוד לשקול בכובד ראש את מתן השם ולבחור בשם ראוי, עם משמעות רוחנית חיובית. במידת הצורך ניתן להתייעץ עם אדם המבין בנתינת שמות, אולם בשום מקום זה לא מופיע כתנאי לשם, להיפך, ההורים הם אלו שצריכים לתת את השם, ואולי, אם ירצו, לבדוק שהשם לא חריג לרעה.
ישנם סיפורים רבים של גדולי ישראל שסרבו לייעץ בענין ואמרו שכל שם שתבחר האם או האב הוא נכון, מלבד שמות מאוד מסויימים, ובאמת לא מצאנו אצל היותר גדולים הדרכות בעניין הזה.
גם התופעה החדשה יחסית של"שינוי שמות" בכל מיני מקרים זה משהו לא מוכר כל כך, ונהגו לעשות החלפת שמות רק במקרים מאוד קצוניים של מחלות וכדומה... בשאר המקרים, האדם נשאר עם שמו שבחרו לא הוריו והוא שם טוב ונפלא ומתאים לו בנבואה.
