close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

שאלה בנושא בינו לבינה

הרב יניב חניא  כה אב, תשסז  09/08/2007

.......................

שאלה:

אני בן 24 ויוצא עם משהי כבר 10 חודשים. אנחנו אוהבים יש בנינו התאמה מופלאה גם במישור הרוחני וגם במישור הגמי לשנינו אותם הציפיות במישורים האלה ואנחנו יודעים אחד על ציפיותיו של השני ויש בנינו הסכמה עליהם. לשנינו כמובן ברור  שמטרת הקשר היא נישואין ואנחנו מדברים על זה כל הזמן.
יש רק דבר אחר שמאוד מפריע לי (כמובן שחברתי יודעת עליו) והוא שחברתי איננה בתולה.בעברה לפני כשנתיים היתה לה איזו שהיא תקופה של הדרדרות רוחנית (כמו לרבים במגזרנו) והיא היתה עם משיהו מס' רב של פעמים.
היא אומרת כמובן שכיום היא לא הייתה עושה זאת והיא מבינה שהדבר הוא  שלילי ורע מיסודו אבל מצד שני היא לא מוכנה להגיד שהיא מצטערת על זה או שזאת הייתה טעות כיוון שלדבריה אז היא לא חשבה שזאת טעות.
למיטב ידיעתי הדלה אין שום בעיה הלכתית להתחתן עם משהי שאיננה בתולה אך הדבר מפריע לי מאוד ועומד בניגוד לכל מה שאני מרגיש כלפיה ואני מאוד מתוסכל.
דבר שני הוא שאני לא מצליח להבין מה עומד מאחורי סירובה הנחרץ להצטער על מעשיה למרות שהיא מוכנה להישבע שאין שום דבר שהיא מסתירה או לא מספרת. הדבר לא נמצא בתודעתי כל הזמן אבל כשאני חושב עליו הוא מתסכל אותי מאוד ומעלה בי פקפוקים שלא קיימים בי ביום יום. מה לדעתך עלי לעשות וכיצד להתמודד עם הדבר??

תשובה:

א) לגבי עצם החשיבות של עניין הבתולין בחתונה, אנא עיין בתשובות הבאות: כאן וכאן.

כך שעצם העניין שאתה מתלבט הו הוא חשוב.

לגבי יחסה של החברה שלך לעניין, אני חייב להודות שמאוד התפלאתי לקרוא את הדברים, לא ממש הבנתי את הטענה שלה, אולי בגלל ששמעתי אותה מפיך. כלומר: אני מניח שהייתי מבין אם היא אומרת שקשה לה עם זה, שהיא מרגישה רע, אבל מדוע היא מסרבת להודות שהיתה כאן טעות? ממש התלבטתי במשך שעות בנסיון להבין את הטענה, וחשבתי על שני כיוונים: שיש כאן איזה שהוא עניין פסיכולוגי של חוסר יכולת להודות בכך שעשיתי טעות או לחילופין אי הבנה של עצמת הבעיה.
אני חושב שאתה צריך לשאול אותה על זה... לנסות להבין לעומק את התחושה שלה... מג\דוע היא מסרבת להודות שזה לא היה נכון? האם זה בגלל געגועים לאותו חבר מיתולוגי שהיה (שזאת אחת הבעיות באיבוד בתולין למישהו אחר), האם זה באמת סתם עניין פסיכולוגי או שמדובר במשהו אחר. אתה יכול ומר לה שאתה מאוד מתייסר מזה, שקשה לך ושאתה חייב להבין...
אם היא תטען שמדובר ב"משהו לא נורא כל כך ולכן אני לא מבינה למה צריך לעשות מזה עניין", אז זה בהחלט מצריך בירור משותף, אם לא, אז היחס צריך להיות כאל משהו פסיכולוגי... כלומר: לא לעשות מזה עניין.

אתה יכול לשאול אותה? ש כאן פשוט משהו שאני לא ממש מבין ולכן אני מתקשה לייעץ יותר מזה.