טבילת תבנית סיליקון
הרב יניב חניאדטבתתשעח22/12/2017
שאלה:
האם צריך לטבול תבנית סיליקון שנועדה לתנור?
תשובה:
מתייחסים לתבנית כזו כמו אל כלי פלסטיק. כלי פלסטיק לא ממש חייבים טבילה, אבל נהגו להחמיר ולטבול אותם אם הם נועדו לשימוש ממושך וכך נהגו (וכך גם פסק הרב עובדיה ביחווה דעת), לעשות עם תבנית סיליקון, לטבול משום חומרה, ללא ברכה.תשובות נוספות בנושא-
הלכות אישות
לכאורה מה שהכי מתאים למקרה שלכם זו הגלולה של "היום שאחרי", שהיא גלולה שנוטלים יום אחרי קיום היחסים והיא מונעת הריון, למיטב ידיעתי היא גם מאוד "בטוחה" במניעת הריון.
אני לא רואה שום סיבה או צורך או היתר לדחות את הטבילה, במיוחד אחרי שחיכיתם כל כך הרבה זמן אחרי ההפלה.
כמו כן במקרה הזה יש עוד הרבה אפשרויות לפני שמגיעים להוצאה מחוץ לגוף, ולכן אני ממליץ על הגלולה של היום שאחרי.
לכאורה מה שהכי מתאים למקרה שלכם זו הגלולה של "היום שאחרי", שהיא גלולה שנוטלים יום אחרי קיום היחסים והיא מונעת הריון, למיטב ידיעתי היא גם מאוד "בטוחה" במניעת הריון.
אני לא רואה שום סיבה או צורך או היתר לדחות את הטבילה, במיוחד אחרי שחיכיתם כל כך הרבה זמן אחרי ההפלה.
כמו כן במקרה הזה יש עוד הרבה אפשרויות לפני שמגיעים להוצאה מחוץ לגוף, ולכן אני ממליץ על הגלולה של היום שאחרי.
אבק לשון הרע
אחד האיסורים שחכמים כוללים באיסור לשון הרע הוא איסור "אבק לשון הרע", כלומר- לא ממש לשון הרע אלא משהו שקרוב אליו. חכמים אומרים שישנם מספר דברים שיכולים להיות מכונים "אבק לשון הרע"- דברים שאם מספרים אותם לאחרים האחרים יכולים לבוא לידי כך שידברו לשון הרע... לדוגמא- כאשר אומרים על אדם שהוא טוב מאוד בפני אנשים ששונאים אותו... סביר להניח שבמקרה כזה השומעים יבוא לידי אמירות שליליות ולשון הרע עליו- "מה פתאום, הוא לא כזה טוב" וכדומה... במקרה כזה הדברים מוגדרים כאבק לשון הרע.
אחד האיסורים שחכמים כוללים באיסור לשון הרע הוא איסור "אבק לשון הרע", כלומר- לא ממש לשון הרע אלא משהו שקרוב אליו. חכמים אומרים שישנם מספר דברים שיכולים להיות מכונים "אבק לשון הרע"- דברים שאם מספרים אותם לאחרים האחרים יכולים לבוא לידי כך שידברו לשון הרע... לדוגמא- כאשר אומרים על אדם שהוא טוב מאוד בפני אנשים ששונאים אותו... סביר להניח שבמקרה כזה השומעים יבוא לידי אמירות שליליות ולשון הרע עליו- "מה פתאום, הוא לא כזה טוב" וכדומה... במקרה כזה הדברים מוגדרים כאבק לשון הרע.
ישנם גם דברים שמהם יכול לצאת לשון הרע אפילו אם השומעים אינם שונאים את האדם. כמו להגיד על אדם שהוא עשיר מאוד ונדיב מאוד- הרב פעמים זה יכול לגרום לאנשים להגיב בשלילה (בגלל קנאה וצרות עין)- "מה פתאום, הוא לא כל כך נדיב" וכדומה... במקרה כזה הדברים יכולים להיות מוגדרים כאבק לשון הרע ואסור לומר אותם.
הימנעות מפורנוגרפיה מול כאב פיזי
שלום, תודה על הכרת התודה. לפעמים כשכותבים משהו באינטרנט קשה לדעת אם הוא תפס או עזר למישהו או לא. אז אני שמח שזה עזר קצת. רק כדי שקוראים אחרים יבינו על מה מדובר, אני מצרף קישור לתשובה בנושא נדר כאמצעי להילחם בנפילות.
מצד שני, ברור שזו לא שיטה שתעבוד תמיד. אם אדם נפל במשך שנים (וכרגע זה אפילו לא משנה במה, או באיזה סוג של "התמכרות" מדובר...), אני מבין מניסיון שיהיו לו עוד נפילות בדרך. והחכמה היא לדעת לקום מהן. אני לא יודע אם מי שמפסיק לעשן, לדוגמא, לא לוקח אף פעם אף פעם סיגריה נוספת. החכמה היא שאם זה קורה ח"ו, לדעת להתגבר לצאת מזה ולחזור לקו.
אני מניח שזה נוגע לכל תחום של התמכרות. בטח בצפיה בפורנוגרפיה, שכפי שכתבתי כאן כמה פעמים, היצר הבסיסי הוא חלק מנפש האדם. ולכן, אם זה קורה, משלמים את "הקנס" שמוזכר בתשובה וממשיכים הלאה.
את העניין של ה"כאב" פגשתי לאחרונה בתחומים אחרים. זה התחיל מראיון שראיתי עם מישהי שמנסה להיגמל מסמים (במקרה שלה- ממש סמים קשים), והיא מתארת את הכאב האדיר שזה כרוך זו. היא לא מזכירה מה, רק מתארת "כאב". ואומרת כמה פעמים שכשכאב מגיע, פעמים רבות ההעדפה שלה היא לוותר להתמכרות ורק לא לחוש את הכאב יותר. אני מניח שזה משהו קיצוני הרבה הרבה יותר מאשר מה שאתה חשת. אבל זה דבר ששמעתי עליו מאז. פעם אמר לי משהו שמנסה להפסיק עם סיגריות שרק המחשבה של לשבת עם חברים במרפסת בלי לעשן גורמת לו עצבות אדירה. שהוא לא יכול לשאת את העצבות (התיאורטית הזו) ומיד הוא מבטיח לעצמו שהוא לא יפסיק.
האם זה אומר שאתה מכור לפורנוגרפיה? יתכן. אולי זה סימן. אבל הכאב הזה הוא כנראה חלק מהענין אצל חלק מהאנשים. ואפילו "עצבות" מהניתוק. כרגע יש משהו שמספק לך ריגוש, דופמין, ממלא את המח באיזה עונג פיזי, שאני מניח שאם הגוף נפרד ממנו, זה יכול ל"כאוב". אולי אפילו חזק. כאב דמיוני אולי (כי זה לא סמיםן הרי, זה לא צורך שהופך להיות פיזי)
שוב, בהגזמה גדולה, אני יכול לומר שבמסגרת המחקרים הלא מדעיים שלי בעניין, אחד הדברים שלמדתי הוא שיש פעמים רבות שנרקומנים (שוב, מדובר על התמכרות לסמים, משהו חמור וקשה להתמודדות בהרבה כנראה), פעמים לוקחים מנת יתר לא בטעות. מה שמקובל לחשוב.
הם קוראים לה זריקת הזהב, כי היא משחררת אותם מהצורך הפנימי המטורף הזה. נותנת להם חופש מהעבדות שהיא נגד רצונם. ואז הם "טועים" ולוקחים יותר מידי ומתים. ומרגישים משוחררים. אני לא חושב שזה המקרה אצלך, כמובן, או שיש מקום להשוות כרגע... אבל זה משהו שקיים. כמו שאומר הרב קוק- שטף הרצון החיצוני שנגד הרצון הפנימי, שטף הרצון לרע (והוא מדבר על כל חטא), שסותר את הרצון הטוב של כל אדם- הוא הגיהנם בעצמו. ואני מניח שלזה הוא מתכוון.
ככה שיש את העניין הזה של הכאב. כנראה. השאלה היא האם הוא נובע מהדמיון או מהגוף. אני לא יודע אם יש דרך לבדוק. זה אולי לא משנה למי שכואב לו כרגע בלב... אבל זה כן משנה את דרכי ההתמודדות. עם מחסור בדופמין, לדוגמא, אפשר אולי להתמודד עם פעילות גופנית עצימה, או עם מיינדפולנס. אבל אם הכאב נובע מהדמיון... זה בהחלט הרבה הרבה יותר לטיפול. כי הדמיון שולט בנו הרבה יותר. ואני מניח שמי שסובל מ"כאב" שנובע מדמיון, ממש ממש סובל ובטוח שהוא עומד למות כל רגע (או להשתגע, או לחלות או משהו אחר). ככה שזה הרבה יותר קשה.
האמתה יא שאין לי ממש כלים סדורים איך להתמודד עם זה.כפי שכתבתי, שמעתי על זה, אבל לא על דרכי התמודדות עם העניין. אבל אני מניח שצריך את כל הכלים שכבר הזכרנו כל כך הרבה פעמים...
לעבור את השלבים- להסביר לעצמך עד כמה הדבר הזה הוא שטות (לא הכאב, הרצון לגלוש למקומות לא צנועים), עד כמה זה לא מוליך לשום מקום רציני. כמה התעשיה הזו היא רמאות אחת גדולה, כמה המוחות של מי שיוצר את התכנים הללו חולים... וכמה הכסף הוא המעורב והמשפיע בזה. ועוד ועוד אמירות ו"שכנועים"שכליים עצמאיים. כדי להשפיע מעט על הדמיון לראות קצת את הצד ההגיוני.
השלב הבא הוא ההתמודדות- הסחת דעת, שמחה, ניסיון לחשוב על דברים חיוביים, העסקה עצמית, כל מיני כבלים אישיים (בדוגמת הנדרים שהזכרת), חסימות מעשיות על הטלפון והמחשב, לימוד תורה... ועוד. כמגוון העצות הרבות מאוד שכתבתי כאן במשך השנים.
ואז, אם יש כאב בוער, ונופלים בגללו, או מפחדים בגללו (זה גם משהו שלמדתי עם השנים, שהכאב מפתח מין פחד כזה... כלומר- הפחד מהכאב הופך להיות יותר גרוע מהכאב עצמו), אז לדעת איך לקום, כי הקימה המהירה היא לא פחות חשובה מממניעת הנפילה.
וכמובן, גם בשלב של "כאב", להזכיר לעצמנו שזה הכל דמיון שכל ה"משחקים" שם הם אומללים, שחקנים שעושים זאת בשביל כסף. הסיפורים לא אמיתיים, הכל שקר וגוסות רוח וסבל אמיתי של אנשים המוכרים את גופם. זה אולי לא עובד בשניות של הטירוף עצמו, אבל לאורך זמן אולי כן.
ככל שחולף הזמן ואני שומע מאנשים על ההתמודדות עם זה, אני מבין כמה זה דמיון חזק, משוגע כזה שמשתלט לאנשים על המח, ומצייר כל מה שרע באור נפלא, כל שקר ו"חיוך" על המסך כעונג גדול... כאשר מדובר בסבל אמיתי, הן של היוצרים של כל העולם הזה והן של הצופים...
שלום, תודה על הכרת התודה. לפעמים כשכותבים משהו באינטרנט קשה לדעת אם הוא תפס או עזר למישהו או לא. אז אני שמח שזה עזר קצת. רק כדי שקוראים אחרים יבינו על מה מדובר, אני מצרף קישור לתשובה בנושא נדר כאמצעי להילחם בנפילות.
מצד שני, ברור שזו לא שיטה שתעבוד תמיד. אם אדם נפל במשך שנים (וכרגע זה אפילו לא משנה במה, או באיזה סוג של "התמכרות" מדובר...), אני מבין מניסיון שיהיו לו עוד נפילות בדרך. והחכמה היא לדעת לקום מהן. אני לא יודע אם מי שמפסיק לעשן, לדוגמא, לא לוקח אף פעם אף פעם סיגריה נוספת. החכמה היא שאם זה קורה ח"ו, לדעת להתגבר לצאת מזה ולחזור לקו.
אני מניח שזה נוגע לכל תחום של התמכרות. בטח בצפיה בפורנוגרפיה, שכפי שכתבתי כאן כמה פעמים, היצר הבסיסי הוא חלק מנפש האדם. ולכן, אם זה קורה, משלמים את "הקנס" שמוזכר בתשובה וממשיכים הלאה.
את העניין של ה"כאב" פגשתי לאחרונה בתחומים אחרים. זה התחיל מראיון שראיתי עם מישהי שמנסה להיגמל מסמים (במקרה שלה- ממש סמים קשים), והיא מתארת את הכאב האדיר שזה כרוך זו. היא לא מזכירה מה, רק מתארת "כאב". ואומרת כמה פעמים שכשכאב מגיע, פעמים רבות ההעדפה שלה היא לוותר להתמכרות ורק לא לחוש את הכאב יותר. אני מניח שזה משהו קיצוני הרבה הרבה יותר מאשר מה שאתה חשת. אבל זה דבר ששמעתי עליו מאז. פעם אמר לי משהו שמנסה להפסיק עם סיגריות שרק המחשבה של לשבת עם חברים במרפסת בלי לעשן גורמת לו עצבות אדירה. שהוא לא יכול לשאת את העצבות (התיאורטית הזו) ומיד הוא מבטיח לעצמו שהוא לא יפסיק.
האם זה אומר שאתה מכור לפורנוגרפיה? יתכן. אולי זה סימן. אבל הכאב הזה הוא כנראה חלק מהענין אצל חלק מהאנשים. ואפילו "עצבות" מהניתוק. כרגע יש משהו שמספק לך ריגוש, דופמין, ממלא את המח באיזה עונג פיזי, שאני מניח שאם הגוף נפרד ממנו, זה יכול ל"כאוב". אולי אפילו חזק. כאב דמיוני אולי (כי זה לא סמיםן הרי, זה לא צורך שהופך להיות פיזי)
שוב, בהגזמה גדולה, אני יכול לומר שבמסגרת המחקרים הלא מדעיים שלי בעניין, אחד הדברים שלמדתי הוא שיש פעמים רבות שנרקומנים (שוב, מדובר על התמכרות לסמים, משהו חמור וקשה להתמודדות בהרבה כנראה), פעמים לוקחים מנת יתר לא בטעות. מה שמקובל לחשוב.
הם קוראים לה זריקת הזהב, כי היא משחררת אותם מהצורך הפנימי המטורף הזה. נותנת להם חופש מהעבדות שהיא נגד רצונם. ואז הם "טועים" ולוקחים יותר מידי ומתים. ומרגישים משוחררים. אני לא חושב שזה המקרה אצלך, כמובן, או שיש מקום להשוות כרגע... אבל זה משהו שקיים. כמו שאומר הרב קוק- שטף הרצון החיצוני שנגד הרצון הפנימי, שטף הרצון לרע (והוא מדבר על כל חטא), שסותר את הרצון הטוב של כל אדם- הוא הגיהנם בעצמו. ואני מניח שלזה הוא מתכוון.
ככה שיש את העניין הזה של הכאב. כנראה. השאלה היא האם הוא נובע מהדמיון או מהגוף. אני לא יודע אם יש דרך לבדוק. זה אולי לא משנה למי שכואב לו כרגע בלב... אבל זה כן משנה את דרכי ההתמודדות. עם מחסור בדופמין, לדוגמא, אפשר אולי להתמודד עם פעילות גופנית עצימה, או עם מיינדפולנס. אבל אם הכאב נובע מהדמיון... זה בהחלט הרבה הרבה יותר לטיפול. כי הדמיון שולט בנו הרבה יותר. ואני מניח שמי שסובל מ"כאב" שנובע מדמיון, ממש ממש סובל ובטוח שהוא עומד למות כל רגע (או להשתגע, או לחלות או משהו אחר). ככה שזה הרבה יותר קשה.
האמתה יא שאין לי ממש כלים סדורים איך להתמודד עם זה.כפי שכתבתי, שמעתי על זה, אבל לא על דרכי התמודדות עם העניין. אבל אני מניח שצריך את כל הכלים שכבר הזכרנו כל כך הרבה פעמים...
לעבור את השלבים- להסביר לעצמך עד כמה הדבר הזה הוא שטות (לא הכאב, הרצון לגלוש למקומות לא צנועים), עד כמה זה לא מוליך לשום מקום רציני. כמה התעשיה הזו היא רמאות אחת גדולה, כמה המוחות של מי שיוצר את התכנים הללו חולים... וכמה הכסף הוא המעורב והמשפיע בזה. ועוד ועוד אמירות ו"שכנועים"שכליים עצמאיים. כדי להשפיע מעט על הדמיון לראות קצת את הצד ההגיוני.
השלב הבא הוא ההתמודדות- הסחת דעת, שמחה, ניסיון לחשוב על דברים חיוביים, העסקה עצמית, כל מיני כבלים אישיים (בדוגמת הנדרים שהזכרת), חסימות מעשיות על הטלפון והמחשב, לימוד תורה... ועוד. כמגוון העצות הרבות מאוד שכתבתי כאן במשך השנים.
ואז, אם יש כאב בוער, ונופלים בגללו, או מפחדים בגללו (זה גם משהו שלמדתי עם השנים, שהכאב מפתח מין פחד כזה... כלומר- הפחד מהכאב הופך להיות יותר גרוע מהכאב עצמו), אז לדעת איך לקום, כי הקימה המהירה היא לא פחות חשובה מממניעת הנפילה.
וכמובן, גם בשלב של "כאב", להזכיר לעצמנו שזה הכל דמיון שכל ה"משחקים" שם הם אומללים, שחקנים שעושים זאת בשביל כסף. הסיפורים לא אמיתיים, הכל שקר וגוסות רוח וסבל אמיתי של אנשים המוכרים את גופם. זה אולי לא עובד בשניות של הטירוף עצמו, אבל לאורך זמן אולי כן.
ככל שחולף הזמן ואני שומע מאנשים על ההתמודדות עם זה, אני מבין כמה זה דמיון חזק, משוגע כזה שמשתלט לאנשים על המח, ומצייר כל מה שרע באור נפלא, כל שקר ו"חיוך" על המסך כעונג גדול... כאשר מדובר בסבל אמיתי, הן של היוצרים של כל העולם הזה והן של הצופים...
שאלה כללית בנושא כשפים
יש בזה כמה שיטות, ישנן שיטות שלפיהן כל מיני "ניחושים" אסורים בגלל כישוף. לדוגמא, השולחן ערוך מביא שמי שמקפיד שלא להוציא כסף במוצאי שבת, זה מדרכי האמורי ולכן זה אסור משום כישוף או ניחוש. הרעיון הוא שאסור להאמין שדברים שנובעים, כאילו, מכוחות רוחניים שליליים ולפעול על פי האמונה הזו. עד היום ישנם רבים שחיים ככה, מנחשים לפי כל מיני סימנים וכדומה וזה יהיה אסור משום מנחש, מכשף או איסורים דומים.
יש בזה כמה שיטות, ישנן שיטות שלפיהן כל מיני "ניחושים" אסורים בגלל כישוף. לדוגמא, השולחן ערוך מביא שמי שמקפיד שלא להוציא כסף במוצאי שבת, זה מדרכי האמורי ולכן זה אסור משום כישוף או ניחוש. הרעיון הוא שאסור להאמין שדברים שנובעים, כאילו, מכוחות רוחניים שליליים ולפעול על פי האמונה הזו. עד היום ישנם רבים שחיים ככה, מנחשים לפי כל מיני סימנים וכדומה וזה יהיה אסור משום מנחש, מכשף או איסורים דומים.
הלכות חציצה
צריך להוריד כמה שניתן את האיפור, להתאמץ קצת ומה שנשאר אחרי המאמץ לא נחשב. אם זה איפור "נשפך" (שכשהופכים את הבקבוק הוא יוצא), זה מותר בתנאי שהוא על העור ממש ולא על בגדים.
צריך להוריד כמה שניתן את האיפור, להתאמץ קצת ומה שנשאר אחרי המאמץ לא נחשב. אם זה איפור "נשפך" (שכשהופכים את הבקבוק הוא יוצא), זה מותר בתנאי שהוא על העור ממש ולא על בגדים.
שפע אלוקי
את צודקת, זו סוגיה מורכבת, מצד אחד אנחנו רוצים לשלוט על היצר ולא להגיע למצב של אכילה מופרזת וכדומה ומצד שני אנחנו רואים ערך בהתחברות לעולם. על פי רבים מהוגי זמננו (בעיקר הרב קוק), העובדה שאנחנו משבחים אנשים שאוכלים פחות וכדומה נובעת מהגלות- שם התרגלנו להילחם בגוף האנושי, לראות בו דבר רע ולא חיובי, ולכן היחס החיובי למי שמנצח את הגוף, בארץ ישראל הגוף יותר טהור. מצד שני, אין ספק שהגוף יכול להוביל למקומות רעים מאוד ולכן צריך לשלוט על היצרים... הדוגמא הטובה והנפוצה ביותר לעניין הזה היא הנזיר, מצד אחד הוא נחשב לקדוש ומצד שני הוא מביא קרבן (לפי אחת הדעות, יש עוד דעות בעניין) על כך שהוא התנזר מן היין. זה יחס מורכב לגוף וליצר- מצד אחד הכרה בחשיבות שלהם ומצד שני הבנה ששליטה של היצר נחוצה כדי להיות אד יותר טוב... זהו המקום שבו אנו חיים, בין הצד הבהמי לצד הרוחני של כל אחד ואחד.
את צודקת, זו סוגיה מורכבת, מצד אחד אנחנו רוצים לשלוט על היצר ולא להגיע למצב של אכילה מופרזת וכדומה ומצד שני אנחנו רואים ערך בהתחברות לעולם. על פי רבים מהוגי זמננו (בעיקר הרב קוק), העובדה שאנחנו משבחים אנשים שאוכלים פחות וכדומה נובעת מהגלות- שם התרגלנו להילחם בגוף האנושי, לראות בו דבר רע ולא חיובי, ולכן היחס החיובי למי שמנצח את הגוף, בארץ ישראל הגוף יותר טהור. מצד שני, אין ספק שהגוף יכול להוביל למקומות רעים מאוד ולכן צריך לשלוט על היצרים... הדוגמא הטובה והנפוצה ביותר לעניין הזה היא הנזיר, מצד אחד הוא נחשב לקדוש ומצד שני הוא מביא קרבן (לפי אחת הדעות, יש עוד דעות בעניין) על כך שהוא התנזר מן היין. זה יחס מורכב לגוף וליצר- מצד אחד הכרה בחשיבות שלהם ומצד שני הבנה ששליטה של היצר נחוצה כדי להיות אד יותר טוב... זהו המקום שבו אנו חיים, בין הצד הבהמי לצד הרוחני של כל אחד ואחד.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא כשרות
מוצרים
