האם יש בעיה בסתם סרטונים מצחיקים ביו טיוב?

תשובה:

לפני כמה שנים קיבלתי דרגה (די גבוהה... מאז לקחו לי אותה כי הפסקתי להתנדב לתפקיד מסויים שדורש דרגה מיוחדת). ובטקס קבלת הדרגות, שבו היו לא מעט מקבלי דרגות גבוהות, הזמינו סטנד אפיסט מפורסם- אדיר מילר. הוא התבונן בקהל, שהיו בו לא מעט חובשי כיפות, ואמר שהוא אוהב שההופעות שלו הן "ברמה גבוהה" ולכן אין לנו מה לדאוג, שהוא לא משתמש בקללות. ואכן בהופעה היו "רק" שתיים שלוש גסויות. שיחסית לרמה של אדיר מילר היום, הן בטח לא נחשבות בכלל.
מאז, הוא "התקדם" וכיום ההופעות של אדיר מילר הן מליאות בגסויות, אולי הכי חמורות שיש. ולמרות זאת, אולי בגלל אותה הופעה בקבלת הדרגה שלי, יצא לראות אותו כמה פעמים ביו טיוב. ברגעים קשים בדרך כלל. ובכל פעם צורמת לי מאוד הרמה המאוד נמוכה של הדיבורים שלו. ניבולי הפה והקללות. אז אחרי כמה דקות אני מכבה... ותמיד תמיד מרגיש חבל בגלל כמה דברים. הראשון הוא בשביל אדיר מילר עצמו, שהפך לפה מלוכלך מאוד... (אפילו בטקס קבלת האמי הוא אמר את אחד הנאומים הכי גסים שנאמרו שם), השני הוא על עם ישראל, שכדי להצליח כסטנדאפיסט אתה חייב, ככל הנראה, לקלל בלי בסוף... (למרות שיש כמה בודדים שממש לא מגיעים לשם). והשלישי, הכי חשוב, זה על עצמי. על זה שיצא לי לשמוע את זה ונפשי מידרדרת. מלבד העובדה שחכמים אומרים ש"ליצנות" זה דבר נורא (וצריך לשים לב, חכמים מדברים על ליצנות... לא על שמחה ובדיחות. ליצנות זה מה שהיום קוראים "ציניות". לפי חכמים ציניות משחיתה את הנפש).
הרי אחד הכלים הכי חשובים שיש לאדם בחיים הוא חוש השמיעה. חוש עליון שדרכו אנחנו, האנושות כולה, מתקשרים זה עם זה, מעבירים מסרים ורעיונות עמוקים מאחד לשני... אולי יותר מכל חוש אחר.
וכמו כל דבר עליון וגבוה, גם אותו קל לזהם. מניסיוני כמשיב לאנשים שנופלים ברשת (מדובר על נפילות של ממש, אני לא קורא לצפיה בסטנד אפ "נפילה"), רבים מאוד אומרים שפעמים רבות קריאה של סיפורים גסים משחיתה את נפשם יותר מצפיה בסרטים גסים. למה? כי חוש הדמיון שמופעל בקריאה הוא עליון יותר.
כך גם שמיעה של עוד ועוד גסויות בסטנד אפ... היא גורמת לירידה ערכית, להזדהות ערכית עם שטויות ולרמה ירודה באופן כללי. זה מוריד את הרמה האישית, מוריד את הנפש לרמה נמוכה של צחוק ובדיחה מגסויות ומפעיל את הדמיון בדברים שבהם אנחנו לא רוצה שהוא יפעל.
אנחנו, בסופו של דבר, מה שאנחנו מכניסים לנפש שלנו... כמו שמבחינה גופנית אוכל מקולקל מזיק לנו, ככה מבחינה נפשית ורוחנית דיבור מקולקל מזיק לנו.

knv t,v utbjbu bnafho kzv?

א) כי דברים נמוכים תמיד מושכים אותנו. יש לנו בנפש חלקים בהמיים ביותר, שמוצאים את סיפוקם דווקא בדברים מאוד נמוכים. רק בודדי בודדים מגיעים למצב שבו הם מכריעים את החלקים הללו ואינם משופעים מהם ביום יום. ב) יש בעולם הבידור עיקרון שנקאא- הבסיס המשותף הנמוך ביותר. משחק שחמט יעניין 5 אחוז מהאנשים, משחק חידונים יעניין 20 אחוז. משחק כדורגל יעניין 80 אחוז. ככל שאתה מוריד את המכנה המשותף, מספר הפוטנציאלים גדל. בדיחות מחוכמות יורידו מראש שני שליש מהשומעים. אבל גם הפרופסור הכי גדול, יש לו יצרים קטנים. ג) גם מי שפחות אוהב דברים נמוכים באופיו. אני תמיד מדמה את זה למי שיש לו שן מתנדנדת בפה ואומרים לו לא לגעת בה עם הלשון. בכל זאת, רוב האנשים נוגעים שוב ושוב... מוודאים את הכאב. או כמו שמתעסקים עם פצע פתוח למרות שזה מזיק להם... הרבה פעמים דווקא הטובים רוצים ל"דעת שיש כזה דבר", זה מכאיב לגעת בשן מתנדנדת, אבל בכל זאת נוגעים. מין תכונה אנושית כזו.