הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה ה' כותב:
"הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נישואין ולהכינה, ועד שלושים יום אחר הנישואין מברך 'נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו', והן עונין 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.  ואם היו עשרה מברך 'נברך לאלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו', והם עונין 'ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו', והוא חוזר ואומר 'ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.  וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חודש, מברך שהשמחה במעונו.

לפי הבנתי אני מבין שעד חודש אחר הנישואין עדיין מוסיפים "שהשמחה במעונו" ו-7 ברכות (על פי פירוש הכסף משנה שם) ועד שנה כשיש פנים חדשות והסעודה היא מחמת הנישואין.
האם גם כיום נוהגים כך, או ראוי לנהוג כך? (לתימנים/שאר העדות)
אשמח אם יוכל הרב להסביר את הנושא.