שלום רב.

אבא שלי התיידד מאוד עם מתפלל מהבית כנסת,ולצערי הרב, הם רבו ולא מדברים עכשיו.

לפני שהם רבו -גם המשפחות שלנו התיידדו,הלכנו זה לזה בשבת,ראיתי את הבת באולפנא ודיברתי איתה ואח שלי שיחק עם האח.

עכשיו-אין קשר בין ההורים,אבל אני גם מתעלמת מהבת. כי מה אני אמורה לעשות בדיוק? אבא שלי רב עם אבא שלה ואנחנו לא נפגשים עוד,עזבנו את הבית כנסת ואני אמשיך לדבר איתה כרגיל,כאילו כלום לא קרה? פשוט התחלנו להתנהג אחת לשנייה כאילו מעולם לא היכרנו. וזה עצוב לי וכואב לי מאוד.

בנוסף-חזרתי אתמול מהאולפנא וראיתי את האבא שם במשפחה בתוך אוטו. אז המשכתי ללכת כרגיל וקצת מהר ולא הסתכלתי עליו. אח"כ הסתכלתי כשהייתי במדרגות הווא גם הסתכל עליי. עכשיו הוא בטח חושב שאבא שלי אמר לי לעשות כך.

אני רוצה להדגיש-אין לי בעיה להגיד להם שלום ולדבר איתם. אני רוצה את זה! חבל לי על מה שקרה,בגלל שטויות!!!.

גם- אבא שלי לא אמר לנו להתעלם מהם והוא לא שיתף אותנו בכל פרטי הריבכי הוא חושב שזה לא קשור אלינו-לילדים. אבל תחשבו על עצמי-באיזה מצב אני אמורה לעמוד? להגיד שלום ולחייך כשאני יודעת שההורים שלנו רבים? אני לא מתכוונת להגיד שזה לא מכובד,לכבוד המשפחה שלנו, אלא שכאילו בגלל הריב אני "כלואה" גם במצב שבו אני גם לא מדברת איתם,כי אני לא יכולה להמשיך הכל כרגיל למרות שזה לא ככה... . מקווה שהצלחתי להסביר את דבריי טוב,כי זה קצת קשה.

אז-מה אני אמורה לעשות בפעמים הבאות כשאני אפגוש אותם? לפנות לכיוון הליכה אחר? . דרך אגב-אני יוצאת בכוונה יותר מוקדם מהבית כדי לא לפגשו את הבת.

עליי לציין שאני לא יכולה לנסות להשלים, ושאם אני אהיה נחמדה אל המשפחה השנייה-זה לא ירכך שום לב... לצערי. זה היה ריב על אזכרה מסויימת בבית כנסת ומי עזר יותא ומי פחות. אני חושבת שזה עניין של כבוד,ואני מאמינה שלפני יום כיפור בעזרת ה' תהיה בקשת סליחה של שני הצדדים.

בשורות טובות.

תודה רבה

שבת שלום

נא לא לפרסם