close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

כמה שאלות

הרב יניב חניא

הרב יניב חניא
יחאלולתשפו31/08/2026

תגיות:

שאלה:

שלום כבוד הרב תודה קודם כל על פעילות מבורכת עכשיו רציתי לשאול כמה שאלות 1 מה רמת הלבוש המינימלית המותרת בשעת המעשה? 2 לא כל כך הבנתי מה ההיתרים והאיסורים בביאה דרך האיברים? 3 האם מותר באור או חייב להתכסות והאם חייב להתכסות כל הגוף בכלל? זה בכלל בסדר השאלות הזה או שאני אמצא את המיועדת בע"ה אני אדע את זה.? אשמח שלא יתפרסם השם שלי תודה כבודו

תשובה:

1. בזמן מעשה צריך להיות ערומים לגמרי.
2. ביאה דרך איברים מותרת רק כאשר יש צורך מיוחד מאוד. בהתאם לשאלת רב.זו לא הדרך הכי טבעית. וצריך סיבה.
3. שאלה מורכבת מעט. בגדול צריך כיסוי, רבים מתירים באור חלש שמאפשר לזוג לראות אחד את השני. ובמקרה הצורך או רצון גדול של הזוג, גם באור מלא.

רצון לחכות לפחות לשלב שבו תהיה מיועד לחתונה
תשובות נוספות בנושא-
זרע לבטלה לנערים
שלום וברכה

השאלה שלך חשובה, ויש לה המון התייחסויות באתר. הייתי מציע שתנסה לקרוא כמה תשובות בעניין. יש הרבה. ניתן לחפש שזל, או שז"ל.

לגבי עצם העניין- 
רבנים לא "אוסרים" על זרע לבטלה... או בכלל על משהו. רבנים, בוודאי בדורנו, מנסים להבין את הכיוון האלוקי, מה אומרת התורה (או מה אומר הקב"ה דרך התורה) ועל פי זה הם קובעים את ההלכה.

בעניין הזה, כמו שתראה באתר בכמה מקומות, יש לא מעט מקורות שאוסרים. זה עניין ממש ממש מבוסס מבחינה הלכתית (ויש דעה מסויימת שחולקת). רבנים בדור שלנו לא מחליטים מה אסור ומה מותר, הם לומדים מההלכה המקובלת... מה נפסק ומה נאמר... וכך מספרים לתלמידים מה ההלכה לדעתם. הכללים מאוד ברורים ומוחלטים.

האמונה שלנו היא שאותה הלכה, שמתקבלת על פי כללי הפסיקה המקובלים בהלכה, גם מייצגת בסופו של דבר את הרצון האלוקי ואת ההתאמה הפנימית לרצון של האדם ולפסיכולוגיה שלו.

זה נכון שיש לא מעט תחומים שבהם קשה לראות את זה ישירות. אבל זה כל העניין באמונה. שאנחנו מאמינים שיש מ ישהו עליון, גבוה, יודע כל, שיודע יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו. שיודע מה הרצון הפנימי שלנו, ומה הדרך הנכונה לחיות. גם אם זה קשה מאוד מאוד לראות את זה.

לכן, הרבנים לא "מנותקים", הם רואים את המציאות. רואים את ההלכה. ורואים האם יש מקום לפסוק כך או אחרת, ומאמינים שגם במצב שקשה מאוד להתמודד, הדרך הרוחנית/ יהודית ההלכתית היא הדרך הנכונה ביותר לנפש באדם.

ותאמין לי, בתור מי שעוסק בזה יום יום. החופש בתחום הזה לא מוביל לשום שחרור או אושר צרוף. אולי יותר קשה להתמודד, אבל אין זה מתכון לאושר שרק מי שנופל בזה מכיר. 

זה לא שאתה תלך ברחוב ותראה שכל ה"חילונים" שמוציאים שז"ל מאושרים עד הגג... והדתיים המסכנים סובלים. גם אם אלו נאבקים ואלו לא.

לגבי עצם העניין של ההתמודדות, יש לא מעט שמצליחים... למרות שכפי שאתה כותב, זה קשה מאוד לרבים. מי יודע, אולי זה מה שהקב"ה רוצה, שנאבק, שיהיה קשה ומידי פעם נצליח ומידי פעם לא. וככה נתקדם מבחינה רוחנית. אני לא באמת יודע את זה...
אני רק מאמין, כמו כל אדם הלכתי,  שההלכה היא התבטאות רצון השם בעולם, וככזה הוא הכי מתאים לנו. בבפנים, ברוח ובנפש.

לגבי עצם ההתמודדות עצמה, הייתי ממש מציע לך לקרוא כמה תשובות באתר על זה. יש המון תשובות שעוסקות בעניין ומנסות לתת מעט כלים להתמודדות הקשה הזו.

אבל הנקודה המרכזית שברצוני להדגיש היא- זה לא שמי שלא שומר את זה הכי מאושר ונטול קשיים. זה עניין מורכב שבו אנחנו מאימינם שדרכנו הטובה. למרות הקושי שבה.
להתחיל לבד
טוב. כפי שנדמה לי שאת בעצמך מבינה (כך אני חושב שהבנתי מסגנון השאלה שלך, הקצת יבש), מה שאת מתארת זו בעיה.

המטרה של יחסי אישות איננה להקל על הבעל, וזו לא טובה שהאשה עושה לו. כמובן. המטרה העליונה של יחסי אישות היא לחבר את בני הזוג, למזג אותם ולעשות להם טוב. לשניהם. כך שמצב שבו את נותנת (אולי מתוך רחמים) לבעלך לעשות "כרצונו", זה לא באמת לתת. זה לקחת. זה להפוך את היחסים הקדושים והטהורים למשהו שעניינו הוא לפרוק לחץ. וזה יותיר את בעלך ח"ו עוד יותר מתוסכל וחסר סיפוק. ורעב. כמעט כמו ח"ו יחסים מחוץ לנישואין.

את לא כלי שנועד לספק את הצרכים של מישהו. ובעלך הוא לא מכונה שצריכה שמישהו "יפרוק" את הקיטור שיש בה.

ואני בטוח לחלוטין שיחסים מהסוג שאת מתארת, יגרמו תסכול ובושה לשניכם.. בסופו של תהליך. זה היה נכון גם אם היית משתתפת בעל כרחך בכל הענייןף וודאי וודאי אם בעלך "יתחיל לבד".

אזז נראה שההצעה הזו היא בעיה גדולה.

אז מה כן?

א) לא בטוח שנשים בהריון אמורות להיות כל כך לא מעוניינות. זה מין מיתוס שצריך לבדוק האם הוא נכון. להיפך, מהניסיון שלי במשך הרבה הרבה שנים כמשיב בתחום הזה, לעיתים קרובות מאוד, קרובות הרבה יותר, יש עליה בצורך המיני של נשים בתקופת ההריון. יותר צורך בחיבה, בחיבוק ונישוק וכדומה. אז דבר ראשון כדאי מאוד לבדוק האם את באמת כל כך לא מעוניינת, או שזה משהו שניתן להתגבר עליו. אני די בטוח שאם תתחילי מהצד החיבתי שבדבר (האהבה), תוכלי להביא את עצמך למצב של רצון או לפחות של אי דחיה. כלומר- תדברו דיבורי אהבה, חיבה, תגידו דברים של משיכה, של רצון הדדי, נשיקות וכו'... בגדים יפים, בושם וכדומה.

ב) גם אם את לא מעוניינת במין עצמו (בחדירה), בטח ובטח שאת רוצה וצריכה את כל מה שמסביב... את החיבוק, התמיכה, החיבה וכדומה... ובהחלט יתכן להתחיל משם. להתחיל עם חיבה גלויה. ולהספתק בזה בשלב ראשון. ולראות איך זה מוביל למצב של חיבור. בהחלט יתכן שהשלב האחרון, של החיבור, לא יהיה לטעמך, אולם אז זזה כבר משהו שונה. היתה חיבה, היינו רגשות... ואת "מסייעת" מעט מאוד רק בשלב האחרון בניגוד לרצונך הישיר, זה כבר משהו אחר לגמרי. כמובן שאם את נרתעת לגמרי וזה מכאיב או משהו, זה פחות שייך. אבל את לא מתארת שזה המצב.

ג) אולי יש מקום גם למנוע ממש חדירה תמיד. אפשר חיכוך, ליטוף ביד, כל מיני דברים שיחברו ביניכם.

ד) בכל מקרה, בוודאי שהכי פחות נכון, ואולי אפילו על סף החטא זה לגרום לבעלך לחשוב שאת עושה לו טובה. זה דבר נוראי. יחסי מין הם דבר דו כיווני, לא מעשה של האשה.

אני די בטוח שמאהבתך את בעלך תוכלי להביא את עצמך לקצת יותר ריגוש. לא חייבים להיות תמיד 100%. גם 60 אחוז זה בסדר... אבל לא להתייחס לזה כאל מעשה של צדקה שבו את נותנת לו להשתחחר מלחץ. זה יהרוס לכם שנים קדימה.

בהצלחה
קדושה
אתה לא כותב בתשובה אם אתה נשוי או לא.  או גיל... וזה חשוב מאוד לעניין.

בכל מקרה, כמובן שלא ניתן ל"התיר" באופן גורף. מבחינה הלכתית לכאורה צריך להילחם כמה שניתן. לנסות ולהילחם... שוב ושוב 
ואם נופלים... אז קמים שוב. לכאורה קשה להגיד- זה מותר ליפול כדי להוריד לחץ.

כמובן שעיסוי, או כל דבר שכולל מישהו אחר, או אשה אמיתית... אסור לחלוטין. זו העבירה עצמה. ולא עושים עבירה כדי למנוע עבירה.

לגבי אוננות, זה מעט מעט שונה. למרות שאי אפשר ל"התיר" וצריך להילחם... אם זה קורה, צריך לזקוף את הגב ולהתחיל שוב.

כמובן שחכמים לימדו אותנו ש"איבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע...". מה שאומר שאם משחררים את הרסן, זה רק גורם פעמים רבות לעוד יותר לחץ... ולכן אם "מרעיבים" ונלחמים זה מקל את הלחץ...

אבל מניסיוני עם שאלות של אנשים, לפעמים הלחץ הוא ממש מטורף... ומשבש את החיים. אז אם נופלים (באופן פרטי, בלי נשים מבחוץ) אז קמים מיד.
הלכות צניעות

כן. בליל טבילה בוודאי מותר (אולי אפילו רצוי, כחלק מההכנה).
בלילות אחרים, זה תלוי אם אתם מתכננים אחר כך תשמיש, אם כן, או שיש סיבה אחרת ל"חמם" אתיחסי האישות, זה יהיה מותר ורצוי.
אם לא, לא נראה לי שייך סתם ביום רגיל שאחר כך הולכים לישון להסתובב ככה. 

במילים אחרות- אם זה לצורך הזוגיות, האישות,זה מותר. בליל טבילה או לילה אחר.

אם "סתם ככה", אולי כי חם. פחות שייך (לא חושב ש"אסור", אבל פחות שייך).

כמובן וברור מאליו שזה בין שניכם ואף אחד לא יכול לראות.

זרע לבטלה
הבנתי יותר. תודה על הההבהרה. אבל יש לי עוד שאלה טכנית. סליחה- אם אין כח גברא ואין קישוי. איך יתכן זרע לבטלה? 
כלומר- אתה למעשה לא יכול להוציא זרע. לא?
אז מה בעצם הבקשה שלך מאשתך (הבקשה שלא נענית), אם אין אפשרות ליחסים, ואין שז"ל, ואין אפשרות כזו רפואית, אז מה בעצם אתה מבקש ממנה?
כרגע הכוונה הכי טכנית. בלי קשר להלכה או לדת.
זרע לבטלה
אני מבין מאוד את הקושי, ומאוד מזדהה עם הכאב.
זה קושי מאוד גדול ותסכול גדול...

אבל מצד השאלה עצמה, אני לא ממש מבין מה השאלה. לכאורה אין כאן שאלה מעשית. זו שאלה פסיכולוגית, או זוגית, אבל אין כאן שאלה הלכתית או רבנית... מה יש כאן לומר?
הקושי שלא לבוא ליחסים כאשר היצר הוא כל כך חזק הוא קושי עצום. והעובדה היא שאשתך צריכה לעזור לך. אני לא כל כך מבין למה היא לא רוצה לעזור. ומה בדיוק הבעיה... אבל הקושי הוא במגרש הזוגי. מבחינה הלכתית בוודאי שאין כאן מקום להגיד משהו כמו- "אז אם אשתך לא רוצה, מותר לך להוציא שזל..". זה לא משהו שקיים הלכתית.
ולכן הפתרון חייב לבוא דרך הזוגיות שלכם. יתכן ויש מקום לא לדבר עם האשה על "תצילי אותי מחטא". כי זה נשמע קצת אגואיסטי אולי.... במקום זה אולי יש מקום להסביר את הקושי עצמו, הקושי והצורך הפיזי. את העניין של אהבה ורצון טוב בין זוגי. ולא רק העניין ההלכתי.
אני מצטער, למרות כל הכאב, אני לא רואה את הצד ההלכתי רוחני בעניין. צריך למצוא דרך לעבוד על זה זוגית.