קושי לקיים את המצווה עם האשה

תשובה:

שלום וברכה...

בתחילה כמובן אדגיש שאני לא רופא ולא מתמחה בתחום מהצד הרפואי בכלל. חשוב גם לומר שלעיתים, כפי שאני מבין, הקושי הזה (בכל זאת נכתוב זאת פעם אחת, כדי שיהיה ברור על מה מדובר- מה שנקרא בשפה הרגילה אימפוטנציה) קשור לבעיות רפואיות של ממש שצריך לבדוק ולפתור. כך שאני מדגיש שכל מה שאומר איננו מהצד הרפואי הישיר.

מצד שני, אני עוסק בתחום הזה הרבה מאוד שנים. ושמעתי ועניתי כמעט על כל דבר שעולה על הדעת וכך רכשתי ידע שנוגע לתחום הרפואי הפיזי והנפשי שקשור ל"ענייני שלום בית".

אני אביא כאן כמה דברים ששמעתי ושאני יודע שעזרו לאנשים שייעצתי להם בעבר. את חלקם למדתי מהניסיון ומשאלות רבות מספור שנשאלתי... ואת חלקם שמעתי מרופאים וכדומה. אני לא אתייחס לתרופות מהצד הרפואי שלהן, זה לא בתחום שלי, אלא לעצות כלליות בעניין.

אז קודם כל, זה בוודאי קשור לגיל. עם השנים חלה ירידה הן בעוררות המינית הישירה והרצון לחיי אישות, והן ביכולת ל"החזיק". בדיוק כפי שאתה מתאר, זה יכול לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים, או חוסר יכולת להגיע לקישוי בכלל. או חוסר גירוי. או שיש קישוי לזמן קצר יחסית, שאחר כך נחלש.

מבחינת הגיל, רוב המקרים שאני מכיר נוגעים למקרה השני. זה מתחיל טוב ואחר כך דועך.

ממה שאני שומע משאלות, זה בהחלט דבר שכיח. וכך גם נשמע מהרפואה... זה קורה המון. וזו בהחלט בעיה, כי לעיתים קרובות נכנסים ל"סחרור" שבו עצם החשש ש"זה לא ילך", גורם לכך שזה לא ילך. כי אחד הגורמים החשובים שמונעים תפקוד זה לחץ (סטרס), ואז אם לחוצים מהשאלה אם זה יעבוד, זה מגביר את הלחץ... מה שמביא לקושי תפקודי ויוצר מעגל סגור. פעם רבות הקושי הפסיכולוגי הזה (שכרוך גם בקצת בושה, שלא במקומה, אצל חלק), הופך להיות מטרד פסיכולוגי של ממש. שיכול למנוע יחסים בכלל. כי מפחדים להיכשל. הלחץ גובר, בגלל הלחץ זה לא עובד, הלחץ גובר וכדומה...

אז כמה כללים-
התפקוד בתחום הזה קשור מאוד לבריאות גופנית. שהרי עיקר הקישוי הוא בגלל התמלאות של כלי הדם באיזור. וכדי שהדם "יחזיק" צריך שהלב יהיה חזק. פעילות גופנית שגורמת ללב חזק ופועם תורמת מאוד מאוד. כך שהתנאי הראשון הוא יכולת לב ריאה חזקה ושמירה על בריאות כללית. כמו כן, מה ש"מחזיק" את הדם באיזור אילו השרירים שבאיזור. הם מונעים מהדם לברוח... ולכן צריך חיזוק של השרירים באיזור המפשעה. על ידי תרגילים ייעודים לזה. מה שקרוי אצל הנשים "חיזוק רצפת האגן". ככל שהשרירים שם חזקים יותר, זה תורם להגברת היכולת להחזיק. ישנם לא מעט תרגילי התעמלות שנועדו לחזק את רצפת האגן ושפועלים ישירות על האיזור הזה.

השילוב של תרגילים שמחזקים את הלב (כמו ריצה וכדומה) ושרירי רצפת האגן תורם פיזית מאוד ליכולת התפקוד. כאמור, תרגילים שנועדו ישירות לאיזור רצפת האגן ולחיזוקה. כמו גם תרגילים שמחזקים את שרירי הישבן, עוזרים מאוד בתחום. בנוסף לחיזוק כל הגוף.

כמובן שיש דברים שגם "פוגעים ביכולת" ישירות, כמו עישון, אכילה מרובה ושומנית, חוסר פעילות גופנית קיצוני, וכדומה... סכרת, לדוגמא, מאוד מאוד פוגעת בזה. דברים כאלה, מלבד זה שהם מחלישים את הגוף, מחלישים ישירות גם את היכולת בתחום הזה.
עוד בתחום הגופני היא הטענה שיש מאכלים שמחזקים את היכולת הזו. כמו שומן דגים ואומגה 3. ומשום מה גם פירות יער. המחקרים בתחום הזה לא חד משמעיים. אבל אכילה כזו ממילא תורמת לגוף, אז כדי לשפר את זה בכל מקרה.
אז גופנית- חיזוק הלב שדוחף את הדם, חיזוק השרירים שמחזיקים את הדם במקום (רצפת האגן ושרירי הישבן), הימנעות מעישון, אכילה שומנית וסכרת, ובכלל בריאות טובה שתעזור.

מבחינה נפשית- כמו שאמרנו, לחץ וסטרס מגבירים מאוד את חוסר היכולת לתפקד. רוגע חשוב מאוד. בעיקר רוגע שקשור לתחום הזה ישירות. לבוא לזה רגוע. אם היה לך יום לחוץ במיוחד, בעבודה או במשהו אחר, אולי כדאי לוותר באותו לילה. כי כפי שאמרנו, חוסר הצלחה של פעם אחת גורר פחד מהפעם הבאה. גם אם אתה עייף במיוחד באותו זמן, אולי כדאי לוותר. לעיתים קרובות "כישלון" מותיר פחד מהבאות. עדיף (במקרים קיצוניים, כמובן, של סטרס ועייפות) לוותר על פעם אחת כדי לא להיכנס לסרט הזה בתוך הראש.

לחץ הוא כמובן בעיה רחבה יותר. וכדאי להתמודד איתה בלי שום קשר רק לעניין הזה. אם יש את הבעיה הזו... גם כאן, צריך למצוא דרכים להתמודד עם זה. בעיקר לחץ בעבודה וכדומה. לא לתת לעבודה להרוס את העיקר שבחיים.

אם היו כמה פעמים שלא הצלחת, ובכל פעם שאתם ניגשים לזה מתחיל הפחד הזה בראש, עדיף בפעמים הראשונות לא ל"תכנן" להגיע ישירות ליחסים עצמם. עדיף לעסוק בכל מה שמסביב, חיבוק, נישוק וכדומה... מבלי שום מטרה להגיע בסוף ליחסים עצמם. ואולי אפילו מתוך כוונה ברורה לא להגיע ליחסים עצמם. ואז, במצב רגוע יותר ובלי הלחץ, פעמים רבות זה יבוא מאליו. וגם אם לא, בפעם הבאה זה יהיה קל יותר. כלומר- בתור טיפול לבעיה אם זה קרה ויש פחדים סביב זה- להחליט בשכל שמוותרים על זה בפעמים הקרובות הבאות... ורק מגלים חיבה וכדומה. וליטוף וכדומה. עד שזה יקרה לבד, בלי הלחץ. כמובן שזה מצריך שיתוף מלא עם האשה. ואולי אפילו תכנון משותף של זה.

עצה שלמדתי ממישהו שעוסק בזה רבות מהצד של רפואה סינית- כמה פעמים שבהם יש רק את ה"הקדמה", בלי יחסים בסוף בכלל, גורמים לגוף לאיזו בניית מתח שכזו. פשוט מחלקים את היחסים לכמה לילות. בלילות הראשונים מגיעים בכוונה ברורה שלא להגיע בכלל לפליטה. וכך צוברים "מתח" כמה לילות, שמאוד עוזר כשמגיעים לזה בסוף. מצאתי את זה גם כתוב בספרי רפואה סינית ויש לזה גם הד מסויים ברמב"ם.

ועוד מהתחום של רפואה אלטרנטיבית- יש לפחות שלוש נקודות לחיצה באצבע (כמו דיקור סיני, רק שלוחצים עם האצבעות, מה שקרוי אקופרשר), שמסייעים לעניין של אימפוטנציה מאוד.

מדברי חז"ל ועוד משמע שהימנעות מיחסים במשך זמן מסויים מגבירה את היכולת אחר כך. נניח לקחת שבועיים הפסקה (שוב, כמובן בתיאום עם האשה), זה מחזק קצת את ההורמונים ונותן להם זמן להתאושש. יחסים תכופים מידי בגיל מבוגר יכולים להחליש את היכולת. פעם דיברתי עם אורולוג שטען שזה לא נכון. או לפחות "לא מוכח מחקרית". לעניות דעתי ומשאלות ששואלים אותי, בלי מחקרים, זה דווקא כן נכון. תקופה של מנוחה לזמן מסויים מאוששת לעיתים את המערכת.

כמובן שבחז"ל עצמם מופיע שאחת הסיבות לאיסורי ההרחקה בנידה היא הצורך "לחדש" ולעורר את התאווה. גם מבחינה פיזית ותפקודית.

מצד שני חשוב לזכור שיש אורולוגים שטוענים שהמערכת הזו היא מערכת של "אם לא משתמשים בה היא נהרסת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב- use it or lose it). כלומר- שאם יותר מידי זמן הגוף לא עוסק בזה, המערכת נחלשת. ודווקא שימוש תכוף יותר מחזיק את הגוף במצב של מוכנות. ככה שצריך כנראה לבחור את דרך המלך בזה. אני חושב שיש בזה משהו, מבחינה ביולוגית, שאם נכנעים לעייפות במשך זמן ארוך מידי, הגוף מאבד את הדרייב וההורמונים. אז גם אם לוקחים "הפסקה", לא יותר משבועיים לעניות דעתי.

נקודה נוספת וחשובה שהבאתי כאן בתשובות המון פעמים זה הנושא של פורנוגרפיה. למרות שגם בזה אותו אורולוג חלק עלי. אני יכול לומר חד משמעית מנסיוני שאנשים שרואים הרבה חוסר צניעות באינטרנט היכולת שלהם בזה נפגמת. הגוף מתרגל לרמה כזו של גירוי, של מתיחה, ש"דברים רגילים" כבר לא עושים לו את זה. מבחינה האישית, אחרי אלפי שאלות בתחום של פורנוגרפיה ברשת, זו עובדה מוחלטת. יותר צפיה בזה והתעסקות בזה- פחות יכולת בעולם האמיתי. יש הרבה תשובות בקשר לזה באתר שורש. תוכל לראות שם...

נקודה אחרונה להפעם נוגעת לתרופות. באופן כללי, כמובן, אם יש יכולת לעזור לעצמך בלי תרופות... זה חשוב ויכול להיות הרבה הרבה יותר טוב. תמיד תמיד עדיפה דרך טבעית, גופנית, מבפנים מאשר הסתמכות על תרופות. ואם תצליח לשפר לכמה שנים בעזרת העצות שלא קשורות לתרופות, זה בהחלט הרבה יותר טוב.

אבל מצד שני, התחום הזה כל כך רגיש, טעון, מפחיד ומלחיץ... שאם אין ברירה, אז בוודאי שמותר ואולי אפילו צריך במקרים מסויימים לעשות שימוש ברפואה. וכמובן זה לא רק תרופות, יש כל מיני פתרונות רפואיים. מכשירים וכדומה. שאמורים לעזור. כלומר- אם הבחירה היא חוסר תפקוד וכניסה לסרטים של חרדות, פחדים וסטרס ששובר הכל. בוודאי שעדיף לקחת תרופה פעם ב כדי לשפר את העניין ואולי את הביטחון העצמי. במקרים "אבודים" אז צריך כבר ממש טיפול ויש לא מעט עזרים שהם לא רק תרופה.

לסיכום מהיר-
בריאות כללית, שיפור יכולות הלב, שרירי האגן והישבן, הימנעות מעישון, אכילה סוכרתית ושומן. אוכל יותר בריא, לחיצה בנקודות מסויימות של אקופרשר.

בתחום הנפשי- ל"וותר" על הלחץ. לא לבוא עייף מידי, להגיע רגוע לגבי ה"תוצאות", לנסות לחלק את ההכנה לכמה לילות, לא להיכנס לסרטים בראש, לתאם עם האשה.

בתחום הכללי/ רוחני- הימנעות מפורנוגרפיה, הפסקות לזמן קצוב ולא ארוך מידי, ומחשבה נקיה יותר, וגם כאן, שיתוף של האשה.
נדמה לי שכל הדברים הללו יכולים מאוד לעזור למי שהעניין אצלו פחות רפואי ישיר ויותר קשור לגיל.

בהצלחה