קדושה
הרב יניב חניאוחשווןתשפו28/10/2025
שאלה:
כמה זמן של מרעיבו לוקח עד שיהא שובע, והאם יחסי אישות עם אשתו "מפריע" את ה"מרעיבו" וא"כ איך שייך בכלל לנשוי? עוד שאלה למה אחרי שתפסו את יתרא דעריות לא היה ביצה טרי מה שונה ממה שהיה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה פריה ורביה בלי יצר הרע
תשובה:
בסיפור בגמרא על "מרעיבו שבע" מדובר על מישהו נשוי, כמובן (דוד המלך ע"ה), כך שמשמע בפשטות שזה נוגע לכולם.אם כי ברור שלא מדובר על נזיריות בסגנון נוצרי. הכוונה היא למצב נפשי ככל הנראה... כלומר- מי שמנסה להילחם ביצר על ידי ריבוי של תשמיש וכדומה (ל"היפטר מהלחץ", כמו שלפעמים כותבים לי באתר...), אומרת לו הגמרא שזה לא יעזור. הניסיון לפתור את הבעיה על ידי "השבעת היצר", וקיום מרובה, לא תועיל. כי זה בראש. כך אני מבין את הגמרא. ממילא לאדם נשוי יש עניין לשמור על השפיות, ולהגיע למצב נורמלי של יחסים שנובעים מסיבות אחרות ולא "השקטת היצר". בדרך כלל. לפעמים יש גם לזה מקום, כמובן.
לגבי אדם הראשון, אנחנו לא באמת יודעים מה היה שם. אלו היו מדרגות אחרות לגמרי ממה שמוכר וידוע לנו. יש בהחלט דעות שהתשמיש של אדם הראשון היה "שכלי" ורוחני (הוא נקרא "ידיעה"), ולא משהו פיזי. וגם להבנה הפשוטה של משהו פיזי, ברור שזה היה שונה ממש שאנחנו מכירים מבחינת יצרים, כוונות וכו'. כך שלא ממש ניתן ללמוד או לדון במצבו של אדם הראשון לפני החטא.
תשובות נוספות בנושא-
קללות
יש בעניין הזה כמה דברים-
הראשון הוא ה"קללה לאחרים" כשלא מתכוונים. אז למרות שאנחנו לא בבא סאלי ולא כל מילה שלנו נספרת בשמיים, עדיין כתוב שצריך להיזהר מאוד מאוד בקללות או דברים לא טובים שמוציאים מהפה. יש לזה משמעות והשפעה. בגמרא יש הרבה סיפורים על קללות או ביטויים שיצאו מהפה של גדולי עולם בלי כוונה והם התקיימו. אז זה נכון שאנחנו לא גדולי עולם (רובנו), אולם עדיין למילים יש השפעה. למרות שבעולם המודרני נהוג לזלזל בכוחה של מילה ובהשפעה שלה, עדיין לךמילים יש השפעה וכתוב שצריך להיזהר ממה שאנשים אומרים, מקללים, או אפילו משבחים (עין הרע). אז צריך להשתדל מאוד להיגמל מהמנהג הזה.
כמובן, ככל שאדם הוא במדרגה גבוהה יותר, כך יש יותר השפעה למילים שלו.
השלב השני הוא החינוך העצמי- גם אם נניח שלמילים שלנו אין שום השפעה על אחרים, והן "סתם" (וכבר הסברנו שהן לא סתם), עדיין בשימוש בקללות, מילים קשות או גסות וכדומה, יש השפעה מהותית על הנפש של האומר. כפי שכתבנו, על פי תפיסת היהדות והתורה יש לכל "רמה" באדם השפעה. יש השפעה לרמת המעשים, לרמת הדיבור ואפילו המחשבה, למרות שאנשים היום חושבים שלדיבור, ובטח למחשבה, אין שום משמעות...
אז אם אדם משתמש בלשון לא טובה, נניח קללה, זה בסופו של דבר משפיע עליו. גם אם לא על העולם כולו... הוא עצמו יורד בדרגה. יש ביטוי ברב קוק, שבו הוא כותב שניתן לעמוד על דרגתו הרוחנית של האדם על פי המילים שבהן הוא עושה שימוש... כלומר- בטח א קללות, אלא אפילו רמת המילים שהאדם בוחר להתבטא, מלמדות על הרמה הרוחנית שלו. אז בטח שרמה של קללות או אמירות קשות משפיעה ויש לה חשיבות.
זה בטח לא קל, וכולנו לפעמים רוצים לפרוק את הזעם באיזו התבטאות מתוסכלת, אולם צריך להשתדל כמה שיותר לעשות שימוש ברמות הללו של דיבור.
יש בעניין הזה כמה דברים-
הראשון הוא ה"קללה לאחרים" כשלא מתכוונים. אז למרות שאנחנו לא בבא סאלי ולא כל מילה שלנו נספרת בשמיים, עדיין כתוב שצריך להיזהר מאוד מאוד בקללות או דברים לא טובים שמוציאים מהפה. יש לזה משמעות והשפעה. בגמרא יש הרבה סיפורים על קללות או ביטויים שיצאו מהפה של גדולי עולם בלי כוונה והם התקיימו. אז זה נכון שאנחנו לא גדולי עולם (רובנו), אולם עדיין למילים יש השפעה. למרות שבעולם המודרני נהוג לזלזל בכוחה של מילה ובהשפעה שלה, עדיין לךמילים יש השפעה וכתוב שצריך להיזהר ממה שאנשים אומרים, מקללים, או אפילו משבחים (עין הרע). אז צריך להשתדל מאוד להיגמל מהמנהג הזה.
כמובן, ככל שאדם הוא במדרגה גבוהה יותר, כך יש יותר השפעה למילים שלו.
השלב השני הוא החינוך העצמי- גם אם נניח שלמילים שלנו אין שום השפעה על אחרים, והן "סתם" (וכבר הסברנו שהן לא סתם), עדיין בשימוש בקללות, מילים קשות או גסות וכדומה, יש השפעה מהותית על הנפש של האומר. כפי שכתבנו, על פי תפיסת היהדות והתורה יש לכל "רמה" באדם השפעה. יש השפעה לרמת המעשים, לרמת הדיבור ואפילו המחשבה, למרות שאנשים היום חושבים שלדיבור, ובטח למחשבה, אין שום משמעות...
אז אם אדם משתמש בלשון לא טובה, נניח קללה, זה בסופו של דבר משפיע עליו. גם אם לא על העולם כולו... הוא עצמו יורד בדרגה. יש ביטוי ברב קוק, שבו הוא כותב שניתן לעמוד על דרגתו הרוחנית של האדם על פי המילים שבהן הוא עושה שימוש... כלומר- בטח א קללות, אלא אפילו רמת המילים שהאדם בוחר להתבטא, מלמדות על הרמה הרוחנית שלו. אז בטח שרמה של קללות או אמירות קשות משפיעה ויש לה חשיבות.
זה בטח לא קל, וכולנו לפעמים רוצים לפרוק את הזעם באיזו התבטאות מתוסכלת, אולם צריך להשתדל כמה שיותר לעשות שימוש ברמות הללו של דיבור.
ראיית חזה של אשה
אסור לגבר לראות חזה חשוף של אשה זרה.
לחזה יש, כמובן, משמעויות מיניות רבות, והוא נחשב לחלק גוף מכוסה. אפילו בחז"ל כתוב שהחזה הוא הוד יפיה של האשה.
ואת האיסור להסתכל על דברים מכוסים המעוררים למחשבה מינית לומדים מהפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
אסור לגבר לראות חזה חשוף של אשה זרה.
לחזה יש, כמובן, משמעויות מיניות רבות, והוא נחשב לחלק גוף מכוסה. אפילו בחז"ל כתוב שהחזה הוא הוד יפיה של האשה.
ואת האיסור להסתכל על דברים מכוסים המעוררים למחשבה מינית לומדים מהפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
הלכות שירים
ממקומות רבים בגמרא ניתן ללמוד שיש בעיה של ממש לשמוע שירי אהבה, בוודאי כאלה שיש בהם משום עניינים של יצר ולא רק "אהבה טהורה". חכמים אומרים שהיו מקומות בארץ ישראל שחרבו בגלל ששמעו בהם שירי עגבים, והשולחן ערוך פוסק שאסור לאדם לגרות יצר הרע בעצמו (כמו לקרוא ספרים שיש בהם תוכן כזה וכדומה).
הגמרא אומרת שאפילו לעשות פסוקים שירים של "הנאה" יש בזה בעיה.
חכמים אפילו חשבו לגנוז את שיר השירים של שלמה המלך בגלל שיש בו דברי אהבה שיכולים להיראות כאהבה פשוטה ולא צנועה.
מותר לשמוע שירים שמחים, בוודאי שירים של קרבה להשם, אבל גם שירי טבע, יין וכדומה. נראה שגם שירי אהבה שהם לא ענייני יצר, אלא עוסקים באהבה במובן הטהור שלה, יכולים לבוא בחשבון, אם כי קשה מאוד לחלק במדוייק. תהילים, לדוגמא, הוא כולו ספר שירים מותרים ויש בו שירי אלוקות, שירי שבח לטבע (כמו מזמור ברכי נפשי) שירים שמתארים את הסבל של דוד, תפילות על נפילת אוייבים וכדומה... כל זה ודאי מותר.
לגבי הקשר בין היוצר ליצירה, אני סבור שיש קשר. חכמים אוסרים ללמוד חכמה יוונית בגלל עצם היווניות שבה, ויש פעמים רבות שבהם רואים שעצם הלידה של משהו מדבר איסור יוצר איסור. מרשעים יצא רשע. הרב קוק מסביר שאפילו על פי עצם בחירת המילים, וההקשרים, אפשר לדעת את הרמה הרוחנית של האדם. אז ממילא שהוא ברמה רוחנית נמוכה, יוציא מתחת ידו דברים נמוכים. וגם ההיפך הוא הנכון... אדם רוחני עליון יוצא דברים רוחניים.
ממקומות רבים בגמרא ניתן ללמוד שיש בעיה של ממש לשמוע שירי אהבה, בוודאי כאלה שיש בהם משום עניינים של יצר ולא רק "אהבה טהורה". חכמים אומרים שהיו מקומות בארץ ישראל שחרבו בגלל ששמעו בהם שירי עגבים, והשולחן ערוך פוסק שאסור לאדם לגרות יצר הרע בעצמו (כמו לקרוא ספרים שיש בהם תוכן כזה וכדומה).
הגמרא אומרת שאפילו לעשות פסוקים שירים של "הנאה" יש בזה בעיה.
חכמים אפילו חשבו לגנוז את שיר השירים של שלמה המלך בגלל שיש בו דברי אהבה שיכולים להיראות כאהבה פשוטה ולא צנועה.
מותר לשמוע שירים שמחים, בוודאי שירים של קרבה להשם, אבל גם שירי טבע, יין וכדומה. נראה שגם שירי אהבה שהם לא ענייני יצר, אלא עוסקים באהבה במובן הטהור שלה, יכולים לבוא בחשבון, אם כי קשה מאוד לחלק במדוייק. תהילים, לדוגמא, הוא כולו ספר שירים מותרים ויש בו שירי אלוקות, שירי שבח לטבע (כמו מזמור ברכי נפשי) שירים שמתארים את הסבל של דוד, תפילות על נפילת אוייבים וכדומה... כל זה ודאי מותר.
לגבי הקשר בין היוצר ליצירה, אני סבור שיש קשר. חכמים אוסרים ללמוד חכמה יוונית בגלל עצם היווניות שבה, ויש פעמים רבות שבהם רואים שעצם הלידה של משהו מדבר איסור יוצר איסור. מרשעים יצא רשע. הרב קוק מסביר שאפילו על פי עצם בחירת המילים, וההקשרים, אפשר לדעת את הרמה הרוחנית של האדם. אז ממילא שהוא ברמה רוחנית נמוכה, יוציא מתחת ידו דברים נמוכים. וגם ההיפך הוא הנכון... אדם רוחני עליון יוצא דברים רוחניים.
צניעות בינו לבינה
באתר יש לא מעט התייחסות לשאלה הזו, ויש לכך גם התייחסות בפוסקים לא מעטים. יש הרבה חומר בעניין.
בנושא האוננות יש להבחין בין שני דברים- הוצאת שזל, שזה נוגע לכאורה רק לגברים, ומחשבות של מיניות ודברים לא צנועים, שזה שייך גם לנשים, גם אם לנשים אין את האיסור של שז"ל (לפי הבן איש חי יש, וזה דוגמא למקור אחד שעוסק בענין), הרי עדיין שיש להם צורך ומקום לשמור על טהרת המחשבה, על נקיות הדעת ועל האיסור של לנטות אחרי מחשבות לא צנועות (ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם), מכיוון שלא אפשרית אוננות לא הדברים הנ"ל, מכאן שלנשים זה גם אסור.
כפי שאמרתי, תוכל למצוא כאן באתר לא מעט בנושא.
באופן מוזר, לדעתי מכיוון שלנשים יש יותר יכולת דמיונית מגברים ויותר יכולת "פזטוז", אבל נשים טהרת המחשבה היא חמורה יותר. אני בטוח שתוכל למצוא לא מעט ספרים ומקורות שעוסקים בנושא טהרת המחשבה...
באתר יש לא מעט התייחסות לשאלה הזו, ויש לכך גם התייחסות בפוסקים לא מעטים. יש הרבה חומר בעניין.
בנושא האוננות יש להבחין בין שני דברים- הוצאת שזל, שזה נוגע לכאורה רק לגברים, ומחשבות של מיניות ודברים לא צנועים, שזה שייך גם לנשים, גם אם לנשים אין את האיסור של שז"ל (לפי הבן איש חי יש, וזה דוגמא למקור אחד שעוסק בענין), הרי עדיין שיש להם צורך ומקום לשמור על טהרת המחשבה, על נקיות הדעת ועל האיסור של לנטות אחרי מחשבות לא צנועות (ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם), מכיוון שלא אפשרית אוננות לא הדברים הנ"ל, מכאן שלנשים זה גם אסור.
כפי שאמרתי, תוכל למצוא כאן באתר לא מעט בנושא.
באופן מוזר, לדעתי מכיוון שלנשים יש יותר יכולת דמיונית מגברים ויותר יכולת "פזטוז", אבל נשים טהרת המחשבה היא חמורה יותר. אני בטוח שתוכל למצוא לא מעט ספרים ומקורות שעוסקים בנושא טהרת המחשבה...
נטילת ידיים
את עושה נכון.
אם אין אפשרות ליטול בחוץ, אז מה שעושים זה שוטפים את האסלה, כדי שיהיה נקי, ואם אפשר אז מורידים את המכסה ואז שוטפים בפנים, או נוטלים, ויוצאים החוצה ומברכים.
את עושה נכון.
אם אין אפשרות ליטול בחוץ, אז מה שעושים זה שוטפים את האסלה, כדי שיהיה נקי, ואם אפשר אז מורידים את המכסה ואז שוטפים בפנים, או נוטלים, ויוצאים החוצה ומברכים.
שתי נשים
אנחנו רגילים לשאלות מביכות... :)
אני לא זוכר שום התייחסות למצב הזה בגמרא או באחד מהפוסקים, שהוא כמובן תיאורטי לגמרי בזמננו, אולם נראה לי פשוט מהבנת הגמרא שעוסקת בעניין של שתי נשים שזה אסור, מלבד ההגיון הבריא.
נראה שהטעם של איסור "שותה בכוס זה ונותן עינו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו", הוא שיש צורך להתמקד באשה שאיתך, בזוגיות הפרטית שלך ובקשר שהוא לא רק קשר גופני אלא רוחני ועמוק... כך מובן מכל דברי חכמים שעוסקים בעניין... זה משהו מהותי- הקשר המיני איננו רק מיני, הוא רוחני והוא אישי והוא של שני בני הזוג ולא של אחד.
אומרים משמו של האר"י ז"ל שאין לך מעשה שבויכול אדם לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמובך" כמו הנושא של קיום יחסי אישות... שם, כאשר המח והשכל נתונים כולם תחת הרושם הכובש של היצר שמשתלט, שם נבחנת היכולת של האדם לתת לבת/בן הזוג את כל תשומת ליבו.
כל זה כמובן לא אפשרי מול שתי נשים, אי אפשר להתרכז, אי אפשר להעניק וכו'... ובעיקר אי אפשר להפוך את הקשר לזוגי ולא יצרי...
ולכן נראה לי פשוט שזה יהיה אסור.
אנחנו רגילים לשאלות מביכות... :)
אני לא זוכר שום התייחסות למצב הזה בגמרא או באחד מהפוסקים, שהוא כמובן תיאורטי לגמרי בזמננו, אולם נראה לי פשוט מהבנת הגמרא שעוסקת בעניין של שתי נשים שזה אסור, מלבד ההגיון הבריא.
נראה שהטעם של איסור "שותה בכוס זה ונותן עינו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו", הוא שיש צורך להתמקד באשה שאיתך, בזוגיות הפרטית שלך ובקשר שהוא לא רק קשר גופני אלא רוחני ועמוק... כך מובן מכל דברי חכמים שעוסקים בעניין... זה משהו מהותי- הקשר המיני איננו רק מיני, הוא רוחני והוא אישי והוא של שני בני הזוג ולא של אחד.
אומרים משמו של האר"י ז"ל שאין לך מעשה שבויכול אדם לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמובך" כמו הנושא של קיום יחסי אישות... שם, כאשר המח והשכל נתונים כולם תחת הרושם הכובש של היצר שמשתלט, שם נבחנת היכולת של האדם לתת לבת/בן הזוג את כל תשומת ליבו.
כל זה כמובן לא אפשרי מול שתי נשים, אי אפשר להתרכז, אי אפשר להעניק וכו'... ובעיקר אי אפשר להפוך את הקשר לזוגי ולא יצרי...
ולכן נראה לי פשוט שזה יהיה אסור.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות - בינו לבינה
מוצרים
