קדושה

תשובה:

בסיפור בגמרא על "מרעיבו שבע" מדובר על מישהו נשוי, כמובן (דוד המלך ע"ה), כך שמשמע בפשטות שזה נוגע לכולם.

אם כי ברור שלא מדובר על נזיריות בסגנון נוצרי. הכוונה היא למצב נפשי ככל הנראה... כלומר- מי שמנסה להילחם ביצר על ידי ריבוי של תשמיש וכדומה (ל"היפטר מהלחץ", כמו שלפעמים כותבים לי באתר...), אומרת לו הגמרא שזה לא יעזור. הניסיון לפתור את הבעיה על ידי "השבעת היצר", וקיום מרובה, לא תועיל. כי זה בראש. כך אני מבין את הגמרא. ממילא לאדם נשוי יש עניין לשמור על השפיות, ולהגיע למצב נורמלי של יחסים שנובעים מסיבות אחרות ולא "השקטת היצר". בדרך כלל. לפעמים יש גם לזה מקום, כמובן.

לגבי אדם הראשון, אנחנו לא באמת יודעים מה היה שם. אלו היו מדרגות אחרות לגמרי ממה שמוכר וידוע לנו. יש בהחלט דעות שהתשמיש של אדם הראשון היה "שכלי" ורוחני (הוא נקרא "ידיעה"), ולא משהו פיזי. וגם להבנה הפשוטה של משהו פיזי, ברור שזה היה שונה ממש שאנחנו מכירים מבחינת יצרים, כוונות וכו'. כך שלא ממש ניתן ללמוד או לדון במצבו של אדם הראשון לפני החטא.