עינוג לגבר
הרב יניב חניאכאבתשפה14/08/2025
שאלה:
מחילה זו שאלה טיפה אישית. אציין שכיף לי להיות עם אישתי ביחד. אבל היא טיפה ביישנית והייתי רוצה שהיא תעשה לי משהו שמעניין אותי (מציצה), האם הדבר הזה ראוי? ניסיתי כמה פעמים דרך אגב ברמיזה תוך כדי היחסים עצמם אבל נראה שהיא הבינה מה אני רוצה והתעלמה מזה, אני די בטוח ב100 אחוז שזה לא נעים לה או מגעיל אותה ולכן מתעלמת. אף פעם לא דיברנו על זה באמת, זה תמיד היה מתחת לרדאר.
תשובה:
כפי שכתתי כאן פעמים רבות, מין בפה, או מציצה, הוא חלק ין היחסים בין איש לאשתו. וודאי כאשר מדובר על משהו שהאשה עושה לגבר.כמובן שזה לא אפשרי אפשרי אם אשתך "מתביישת" או נגעלת ולא רוצה... ולכן לדעתי הדרך היחידה היא לדבר על זה ישירות. למצו הזדמנות מתאימה, למצוא זמן של חיבור נפשי טוב ולהעלות את הנושא. אני לא חוש שיש דרך אחרת. ומכיוון שאתה כותב שרמזים לא ממש עזרו, זו נראית הדרך היחידה.
אולי יש לה קושי אמיתי (נניח משהו מהעבר), עם זה... ואולי זה רק תחושות, אבל הדרך היחידה לברר ולהתקדם זה לדבר ולדון בזה בזמן מתאים.
אנחנו יכול אולי לציין ששאלת ר, או משהו דומה. וכך להתקדם. אל לא יהיה תחליף לבירור ישיר.
אחרי מחשבה, רציתי להוסיף שברשימת משחקי האישות שלנו, שניתן לקרוא עליה בתשובה הזו-
גיוון ורענון בחיי הנישואין והאהבה
העניין של המשחקים מופיע ממש בסוף התשובה.
ניתן למצוא אולי כמה משחקים שיעזרו לעזור את הירור ולהעלות אותו אל פני השטח.
לדוגמא- המשחק של מחיי / מחוייב יכול להוביל לכך שאתה "תעשה לה" את העינוג עם הפה... וזה יוביל לזה שהיא תצטרך לעשות לך... וככה ניתן יהיה לפתוח את הדיון.
או המשחק שבו היא חושבת על איבר, ואתה מבקש משהו, אתה יכול לבקש מציצה... וזה יכול להוביל לדיון ביניכם על העניין.
זו הפעם הראשונה מזה המון המון שנים ששאלו אותי שאלה שאני לא מכיר את המושג.
לא ידעתי מה זו "שפיכה אחורית".
ביררתי מה זה, ולענ"ד המצב הזה שולל לחלוטין את הענין של שז"ל.
בכל מקרה,למיטב זכרוני מעולם לא כתבתי שמין אוראלי "מלא" (אני מבין שהכוונה היא לפליטה בפה של האשה), הוא שז"ל. זה לא רצוי מכל מיני סיבות, אבל בדרך כלל טרחתי לציין שאם ממש ממש רוצים זה עדיין נחשב בגוף האשה ואי אפשר לומר שזה ממש אסור.
בכל מקרה, במצב שאתמתארתשלשפיכה אחורית, שבה הזרע למעשה מעוקרלחלוטין, אז לעדתי אין איסור שקרוב לשז"ל וזה מותר לגמרי.
שלום וברכה,
עצם השאלות בסדר, גם הפירוט. אם כי הן עולות כאן באתר הרבה מאוד פעמים.
באופן עקרוני כל מה שתיארת מותר. חלק ממנו גם רצוי מאוד וחלק אינטגרלי מהיחסים, כמו לדוגמא נגיעה בדדי האשה.
אבל יש פירוט אין סופי שניתן למצוא באתר על כל דבר ודבר, אמליץ לך לחפש-
כניסה מאחור- אנאלי
כל ענייני הפה וכדומה- מין אוראלי
תנוחות שונות,
וכן מה שקשור בדדיים
יש עוד המון תשובות שניתן לחפש.
יש המון התייחסויות ופירוט רב שניתן למצוא. למרות שהכלל הפשוט הוא שכל מה שציינת מותר.
1. הצפיה בסרטים לא צנועים היא אסורה ממש. לרוב הדעות מדאורייתא. וזה איסור של ממש. העובדה שתצפו בזה ביחד לא מורידה מחומרת האיסור של שניכם. ולכן זה ממש אסור.
כמובן, אם בעלך נופל בזה (וזו בעיה גדולה, גם הלכתית וגם זוגית/ אישית... זה גורם נזק אמיתי ועמוק לזוגיות). זה דבר חמור שצריך לנסות ולהתגבר עליו ולעשות תשובה וכדומה... אבל ברור שהוא לא יכול ולא צריך להכריח אותך או אפילו לבקש ממש לראות את זה איתו.זו כשם שהוא לא יכול לבקש ממך "לחלל שבת ביחד". זו עבירה שאסור לעשות. אפשר ליפול, לעשות תשובה, להשתדל, להיאבק... אבל בוודאי שלא לצרף אותך לזה.
העובדה שזה עושה לך רע היא נקודה נוספת. שמרחיקה את זה עוד יותר... אבל הדבר עצמו הוא איסור חמור ולכן הוא אסור.
את צריכה להגיד לו שבתור אשה חרדית, דתיה ושומרת מצוות זה פשוט לא שייך.לא יעלה על הדעת. שגם לו זה רע ואסור, אבל ביחד זה חמור עוד יותר. זה פוגם אתחיי הזוגיות מאוד.
2. זו שאלה מורכבת.מצד אחד,את לא חייבת לעשות משהו שממש מגעיל אותך... וכל הרעיון של קיום יחסים זה שעושים את בכל ביחד באהבה גדולה, ומתוך רצון לשתף ולענג. ולכן אם זה ממש ממש מגעיל אותך, אז זה לא שייך.
מצד שני, אתה זוג וחיים ביחד ואם בעלך ממש רוצה. צריך לנסות לעשות את זה. פעם ב... ובצורה שנוחה לך. אבל אני חושב שאפשר להתגבר על זה.
זה כמובן מתחיל מהראש... ואני די חושב שניתן לעבוד על זה. כלומר- שאת, אם תחליטי שאת רוצה לשמח את בעלך בזה, יכולה לעבוד על עצמך ופחות ופחות להיגעל. כמובן אם זה מתאים לך וברצונך. אפשר להתחיל בעדינות, נשיקה מידי פעם. ואז קצת ליקוק בקצה הלשון... וכדומה... עד שזה מגיע לעניין עצמו. תוך כדי עבודה עצמית שזה לא מגעיל אותך, ושזה חלק מהחיים המשותפים וכדומה.
למיטב הבנתי ומניסיון (לאוו דווקא הנקודה הספציפית הזו, אבל של ענייני חיי אישות בכלל), בהחלט אפשר לשנות את התחושה בדברים כאלה.
יש הרבה פרטים שחסרים לי בשאלה שלך. כמו מה בדיוק המצב הדתי שלך (כלומר- אתה דתי,חרדי, מסורתי), זה פחות חשוב לגם עצם העבירה,אבל חשוב כדי להבין את ההקשר.
כמו כן חשוב מאוד לדעת האם האשה היתה נידה באותו זמן או לא.
כמה זמן בסופו של דבר הייתם "ביחד", והייתם בקשר. ומה הכוונה שהקשר נותק טוטאלי... האם אתם נפגשים עדיין (לדוגמא- במקום העבודה) ורק לא בקשר, או שאתם אפילו לא נפגשים...
כך שאני אנסה לענות באופן כללי יותר, פחות לגבי הפרטים. ואם אתה תרגיש מצידך שצריך להרחיב, אז תרחיב אתה בהמשך.
לגבי עצם העניין- אתה כבר מכיר בעצם החומרא שלו, כמו שאתה מציין. זה דבר שנחשב לחמור ביותר מבחינת מצוות התורה. ויש בו חומרא מכמה בחינות- מצד העריות עצמן, שקרבה לאשת איש זה דבר חמור מאוד, מצד ה"בגידה" באשתך, מצב הבגידה בבעלה של אותה אשה, וכן מצד האיסור שאולי היא אסורה עליו. כמובן שהדוגמא ל"חטא" בתורה היא עריות ובוודאי שקרבה ח"ו לאשת איש. שזה דבר שנחשב לחמור מאוד מאוד.
ניכר מדברים שאתה מבין את הענין הזה.
כמובן שבמקרה שלך יש איזו נקודת הקלה בפן אחד של הדברים- בעובדה של הקשר עם אשתך שהוא לא פשוט והיא חולה וכדומה... אבל זה כמובן לא נוגע לשאר הבחינות- של האיסור הרוחני, של בעלה של אותה אשה וכדומה...
לגבי השאלה ההלכתית גרידא- לכאורה, אם היתה רק נשיקת שמש ולא ממש כניסה (אפילו של העטרה), אז האשה לא נאסרת על בעלה. מציצה לא נחשבת כביאה וכן נשיקת שמש חיצוניתלא (אתה כמובן יודע אם היתה הכנסה כל שהיא של העטרה). אם לא היתה, אז האשה לא נאסרת על בעלה. ובכל מקרה, גם אם היתה הכנסת עטרה, והיא נאסרה "הלכתית", בעלה לא מחוייב להאמין לה על זה... מכיוון שאני מניח שלא היו עדים לזה, ולכן היא לא נאסרת. מבחינה הלכתית יבשה. כלומר- בעלה,אילו היה יודע, היה יכול לטעון "אני לא מאמין שזה קרה באמת"ןממילא היא לא תאסר עליו. ניתן גם לטעון, במקרה שלכם, שמכיוון שאתה חש שלא היתה הכנסת עטרה, אז לפחות ספק יש כאן. והיא ממילא לא נאסרת. זה אמנם היתר "הלכתי" יבש, אבל לא נראה שהיא נאסרת בגלל זה.
לגביך אתה, איש לא נאסר על אשתו בשל קיום יחסים עם אישה אחרת, כך שאתה לא אסור.
מכאן למישור הרוחני/ מוסרי- מכיוון שמדובר כאן בהחלט במשהו חמור, ואני יוצא מנקודת הנחה שאכן הפרידה שלכם טוטאלית כפי שכתבת... אז כאן מה שנותר הוא כמובן הכלי של תשובה. שהיא חמורה במקצת במקרה הזה. בתחילה חרטה על העבר, מחשבה על זה ועומק של חרטה על העניין כולו, שאני מבין שנמשך כמה זמן, כך שפחות מדובר על איזה עניין של אובדן עשתונות מעשי. קבלה מליאה ועמוקה לעתיד לא לעשות את זה שוב. ומחשבה על העניין, קבלה אמיתית של התרחקות מזה ורצון עז לא לעשות את זה. וכמובן ווידוי, שהוא חלק מההכרה בחטא.
במקרה הזה, מכיוון שמדובר על משהו שהלכתית הוא מאוד משמעותי, הייתי מציע מלבד התשובה עצמה גם כמה קבלות- ללמוד משהו שקשור עמוקות לתשובה. אולי אורות התשובה של הרב קוק, אולי משהו דומה (לדעתי אורות התשובה מאוד מאוד מתאים),ולקבל את זה כקבלה של ממש. כלומר- לא רק ל"דעת שאני רוצה ללמוד את הספר", אלא לקבל קבלה, של למידת פסקה אחת מידי יום למשך כמה חודשים. עד שתגמור. אם תעדיף ספר אחר, אז אולי לפי עמודים, פרקים וכדומה. אני הייתי מציע משהו שממש עוסק בתשובה מעשית, ופחות "ספר מוסר" כמו מסילת ישרים או משהו כזה... אלא ספר של תשובה ממש. ולעמוד בקבלה הזו.
זה חשוב מאוד לעמוד בזה. לעמוד בקבלה ולהתמיד בה לאורך זמן... כי זה מראה שענין התשובה על זה היא לא רק עניין רגשי של סערת רגשות, אלא ענין של התמדה. ולכן גם אני רוצה שתחלק את זה לפסקאות או עמודים, ולא לקרוא את כל הספר ביום אחד. אלא משהו מתמשך יותר, שיש בו התמדה.
כמו כן, כמו תמיד, אני מאוד ממליץ וחושב שחיוני לתת צדקה. שהיא כלי חשוב ומרכזי בכפרת עוונות... לתת סכום שהוא חשוב לך... לא משהו גבוה מידי, אבל גם לא 20 ₪. משהו שיגרום לך לחוש את ההוצאה ואת הכפרה שבה. בהתאם ליכולות הכספיות כמובן.
אז זה הסיכום-
להבין את החומרא, חרטה על העבר וקבלה מוחלטת לעתיד, לימוד תורני של משהו שתחום התשובה ונתינת צדקה.
חכמים אומרים שאין דבר העומד בפני התשובה האמיתית ולכן ברור לחלוטין שאם תעשה את הדברים הללו, יתכפר לך ותיגזר לשנה טובה, חיים טובים ולשלום. ברור שאם תלמד את ספר אורות התשובה גם תבין כמה היא חזקה ומשפעת ומשברת כל רע.
זו שאלה חשובה, שעולה די הרבה פעמים מכל מיני כיוונים.
כפי שציינת, יש מספר מקורות בחז"ל על הענין. מצד אחד הסיפור על רב שהבאת, שבו כתוב שרב "רק ושחק ועשה צרכיו". ולכאורה באמת הפשט הוא שרב דיבר בצורה לא רגילה אצלו. הרבה יותר "קלילה". ויש את המקור שמגיד לאדם מה שיחו... שממנו עולה בבירור שצריך להקפיד על הדיבור עם האשה בזמן התשמיש.
יש גם את המקור של חכמים לגבי הנשים במצרים, ששם מופיע במפורש שהנשים עשו לא מעט מאמצים כדי ל"עורר" את הבעלים. גם באמצעים לא "רגילים"... ובאמצעות דיבור שנשמע לא הכי צנוע. וחכמים אומרים על זה שהכיור נעשה מהנחושת של המראות, "כי זה חביב עלי מן הכל".
לדעתי הדרך הנכונה היא שוודאי מותר, ואולי אף צריך להשתמש ביחסים עם האשה במילים "אישיות" שאותן אומרים רק לאשה שלך, במסגרת היחסים והאהבה. חלק מהשיח המיוחד של בעל ואשתו. במסגרת הזו יהיה מותר לעשות במילים שמעוררות את התאווה בין שניהם, בתנאי שהן לא מילים "גסות" באופן רשמי. כלומר- כאלה שמשמשות את העולם בגסויות. כי במקרה כזה השימוש במילים כאלו הופך את הקשר הזוגי הטהור למשהו זול... גם אם המילה עצמה היא "לא נוראית" כל כך בתפיסה של אותו אדם... עצם העובדה שזו מילה המקובלת כ"גסה" יכולה לעורר מחשבות לא צנועות בזמן הקדוש של החיבור בין איש לאשתו.
ולכן, לעניות דעתי, השימוש במילים כמו טוסיק, ביצים (שזו מילה שמופיעה רבות בחז"ל) וכדומה הוא מותר ויש בו משום לעורר את הקשר. וגם "אני רוצה להיכנס..." וכדומה.
אבל מילים שמשמשות בעולם רק לצורך גסויות ותיאור לא טהור, יהיה אסור ולא ראוי. כך המילה שבה קוראים היום לאיבר, היא מילה שמשמשת בעיקר בהקשר של גסות... והיא לא ראויה.
זה נכון לענ"ד גם לגבי האשה... אם היא עושה שימוש במילים שהן בסדר, היא יכולה להגיד דברים שמטרתן לעורר את בעלה (בטח אם הוא אחד עם מזג יחסית קר שצריך "עזרה"). אולם להיזהר לא לעשות שימוש במילים שברחוב מוגדרות כגסות. למעשה הכלל הוא שמותר להגיד כל דבר שמחבר, אם הוא לא "גס" במהותו. או מוזיל את הקשר.
לגבי השאלה השניה- כך אני חושב שזה ממש לא שייך. הזוהר הוא ספר טהור, עליון ועמור ושימוש מעשי ברעיונות של ספר הזוהר לצורך תשמיש נראה לי הוזלה גדולה של העניין. כמובן, אני לא מדבר על מקובלים עליונים שמתכוונים כוונות רוחניות... אלה לא צריכים את עצתי. אבל אנשים פשוטים כמונו, נראה לי משונה שיקחו את הזוהר הזה ויביאו אותו לחדר המיטות. הכוונה צריכה להיות פשוטה- לשמוח ביחד המעשה התשמיש והקשר ההדדי. כמובן שמותר וצריך לדעת ש"הזוהר מייחס לזה מדרגות עליונות", אבל לא להוריד את זה לעולם המאוד לא פשוט שלנו שבו יש מחשבות זרות, הרהורים וכו... זה נראה לי ממש לא שייך.
זה לא כל כך הולך לפי השעות, אלא לפי ה"עונות". עונה זה יום או לילה. כלומר- אם היא מקבלת מחזור בלילה,באותה "עונה", דהיינו לילה, אסור לקיים יחסים לכל הדעות. לגבי עונה קודם, יש מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, לפי האשכנזים צריך לא לקיים יחסים גם עונה קודם. ולפי הספרדים (בעיקר הרב עובדיה, על פי השולחן ערוך, יש ספרדים שמחמירים), צריך לא לקיים רק בעונה עצמה. יום או לילה, ובעונה לפני מותר.
ככה שאם היא מקבלת ב19:00, זה עדיין ביום וכל היום אסור, אם היא מקבלת ב19:30, היא מקבלת בלילה, ואם אתם ספרדים,יהיה מותר לקדיים ביום קודם.
