בתי דין
הרב יניב חניאזטבתתשעד10/12/2013
שאלה:
שלום לרב! ישנו סכסוך עם שני שכנים. אחד מהם רוצה לפנות לבתי דין אזרחי והשני רוצה לפנות לבית דין רבני. על פי מי פוסקים? תודה רבה.
תשובה:
על פי ההלכה בודאי שפוסקים על פי בית דין רבני, הפניה למה שמכונה בהלכה "ערכאות", דהיינו בתי משפט שלא על פי ההלכה היהודית היא אסורה ומותרת רק במקרה שבו אין שום אפשרות אחרת לכפות את הצד השני להידיין.תשובות נוספות בנושא-
כבוד הרב שלום
שלום דנה, זה בהחלט אפשרי שהתפילה תעזור ותקדם, אבל זה לא בטוח. התפילה היא לא תעודת ביטוח שזה יצליח, בטח לא מיידי, אבל יש סיכוי שכן. תתפללי וגם תקבלי על עצמך משהו, תגדי לה' שאם זה יצליח את תעשי כך וכך... זה מתכון יותר בטוח, אב תמיד יש סיכוי שהתפילה לא תתקבל.
שלום דנה, זה בהחלט אפשרי שהתפילה תעזור ותקדם, אבל זה לא בטוח. התפילה היא לא תעודת ביטוח שזה יצליח, בטח לא מיידי, אבל יש סיכוי שכן. תתפללי וגם תקבלי על עצמך משהו, תגדי לה' שאם זה יצליח את תעשי כך וכך... זה מתכון יותר בטוח, אב תמיד יש סיכוי שהתפילה לא תתקבל.
משמעות הדלקת נרות חנוכה בעזה
שלום וברכה וחג אורים שמח.
מבואר מהרבה פוסקים שנרות חנוכה מדליקים רק בבית, ואם אין לאדם בית או שנמצא מחוץ לביתו ואין מי שידליק בביתו, אין חיוב הדלקה.
וניתן להסביר זאת על פי החקירה שהביא השפת אמת (שבת כא ד״ה ת״ר) אם מצות נר חנוכה היא חובת גברא, דהיינו שיש חובה על כל אחד ואחד להיות מדליק או לצאת ע"י אחרים בהדלקה ע״י השתתפותו בפרוטה, או שמא היא חובת חפצא כמו מזוזה שמספיק מזוזה אחת בבית אפילו אם גרים בבית כמה משפחות, וכמו נר שבת דסגי שיהיה בבית נר דלוק, דהיינו המצוה היא על הבית שיהיה בו נר חנוכה. ונפקא מינה לגבי מי שאין לו בית, שאם היא מצוה על האדם להדליק וישנו תנאי שההדלקה תהיה בבית, אם כן יש לו חיוב לשכור מקום על מנת להדליק. אולם אם החיוב הוא על הבית, א״כ כיון שאין לו בית הרי הוא פטור מההדלקה. ומדברי כמה פוסקים מוכח שהחיוב הינו על הבית בלבד, וכן עולה מדברי התוספות (סוכה מו,א ד״ה הרואה) שכתבו שברכת הראיה נאמרה למי שאין לו בית ואין בידו לקיים את המצוה. וכן הוא לשון הרמב״ם: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד", וכן עולה מדברי רש״י (שבת כג,א ד״ה הרואה) שכתב שברכת על הנסים שמברך הרואה הוזקקה למי שנמצא בספינה ואין לו בית להדליק, ומוכח שכיון שנמצא בספינה ולא בבית אין הוא מדליק ולכן אינו מברך את ברכת ’להדליר נר חנוכה’. וכן מוכח מהרא״ש (פ״ב סימן ח), ובסמ״ק (מצוה רפ) שכתבו שאין מדליקים בספינה. וכן כתב הפני יהושע (שבת כא,ב דה תנו רבנן) אחר שהקשה מדוע בנר חנוכה אין חיוב על כל אדם להדליק, ועוד מדוע אין אומרים בדין הדלקה שמצוה בו יותר מבשלוחו כשם שאומרים בשאר מצוות. ועל פי זה יצא לחדש שחז״ל תיקנו את מצוות ההדלקה כאילו היתה חובת הבית.
לעומת זאת ישנם ראיות הפוכות שמצוות ההדלקה היא על האדם, דבגמרא (שבת כג,א) אמר רב ששת שאכסנאי חייב בנר חנוכה, ורבי זירא אמר שבתחילה היה משתתף בפרוטה עם בעל הבית המארחו, ולאחר שהתחתן אמר שכבר אין לו צורך להשתתף כיון שאשתו מדליקה בביתו. ומדבריו עולה שיש חיוב עצמי על כל אחד להדליק או להשתתף עם אחרים. וא״כ משמע שנר חנוכה היא מצוות הגוף. ויותר מבואר כן בדברי הר"ן (על הרי״ף עמוד י) שכתב שאורח חייב אע״פ שאין לו בית, דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטרו מן המזוזה, עכ״ל. ומדבריו עולה בברירות שחיוב נר חנוכה הוא חיוב עצמי ולא חיוב על הבית.
למעשה כתב האור לציון (ח״ד עמוד רפח) שהבית יוסף (סימן תרעא ס״ז) הכריע שמי שאין לו בית פטור מדבריו שהדלקת נרות בבית הכנסת נועדה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו.
ואין ללמוד בדין הדלקה בבית הכנסת להדליק במקום התכנסות של ציבור, שיתכן שהמנהג להדליק בבית הכנסת נקבע כך כיון שהמקום נקרא בית מקדש מעט ודומה בזה לבית המקדש, ולכן רק הנמהג ניתקן רק בבית תפילה קבוע (אור לציון ח״ד עמוד רמט).
ולכן למעשה ניתן לצאת ידי חובת הדלקה רק במקום בו החיילים לנים או שיצאו בהדלקה של בני משפחותיהם בבית. והדלקת נרות ברחובות העיר עזה היא רק סימלית.
שלום וברכה וחג אורים שמח.
מבואר מהרבה פוסקים שנרות חנוכה מדליקים רק בבית, ואם אין לאדם בית או שנמצא מחוץ לביתו ואין מי שידליק בביתו, אין חיוב הדלקה.
וניתן להסביר זאת על פי החקירה שהביא השפת אמת (שבת כא ד״ה ת״ר) אם מצות נר חנוכה היא חובת גברא, דהיינו שיש חובה על כל אחד ואחד להיות מדליק או לצאת ע"י אחרים בהדלקה ע״י השתתפותו בפרוטה, או שמא היא חובת חפצא כמו מזוזה שמספיק מזוזה אחת בבית אפילו אם גרים בבית כמה משפחות, וכמו נר שבת דסגי שיהיה בבית נר דלוק, דהיינו המצוה היא על הבית שיהיה בו נר חנוכה. ונפקא מינה לגבי מי שאין לו בית, שאם היא מצוה על האדם להדליק וישנו תנאי שההדלקה תהיה בבית, אם כן יש לו חיוב לשכור מקום על מנת להדליק. אולם אם החיוב הוא על הבית, א״כ כיון שאין לו בית הרי הוא פטור מההדלקה. ומדברי כמה פוסקים מוכח שהחיוב הינו על הבית בלבד, וכן עולה מדברי התוספות (סוכה מו,א ד״ה הרואה) שכתבו שברכת הראיה נאמרה למי שאין לו בית ואין בידו לקיים את המצוה. וכן הוא לשון הרמב״ם: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד", וכן עולה מדברי רש״י (שבת כג,א ד״ה הרואה) שכתב שברכת על הנסים שמברך הרואה הוזקקה למי שנמצא בספינה ואין לו בית להדליק, ומוכח שכיון שנמצא בספינה ולא בבית אין הוא מדליק ולכן אינו מברך את ברכת ’להדליר נר חנוכה’. וכן מוכח מהרא״ש (פ״ב סימן ח), ובסמ״ק (מצוה רפ) שכתבו שאין מדליקים בספינה. וכן כתב הפני יהושע (שבת כא,ב דה תנו רבנן) אחר שהקשה מדוע בנר חנוכה אין חיוב על כל אדם להדליק, ועוד מדוע אין אומרים בדין הדלקה שמצוה בו יותר מבשלוחו כשם שאומרים בשאר מצוות. ועל פי זה יצא לחדש שחז״ל תיקנו את מצוות ההדלקה כאילו היתה חובת הבית.
לעומת זאת ישנם ראיות הפוכות שמצוות ההדלקה היא על האדם, דבגמרא (שבת כג,א) אמר רב ששת שאכסנאי חייב בנר חנוכה, ורבי זירא אמר שבתחילה היה משתתף בפרוטה עם בעל הבית המארחו, ולאחר שהתחתן אמר שכבר אין לו צורך להשתתף כיון שאשתו מדליקה בביתו. ומדבריו עולה שיש חיוב עצמי על כל אחד להדליק או להשתתף עם אחרים. וא״כ משמע שנר חנוכה היא מצוות הגוף. ויותר מבואר כן בדברי הר"ן (על הרי״ף עמוד י) שכתב שאורח חייב אע״פ שאין לו בית, דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטרו מן המזוזה, עכ״ל. ומדבריו עולה בברירות שחיוב נר חנוכה הוא חיוב עצמי ולא חיוב על הבית.
למעשה כתב האור לציון (ח״ד עמוד רפח) שהבית יוסף (סימן תרעא ס״ז) הכריע שמי שאין לו בית פטור מדבריו שהדלקת נרות בבית הכנסת נועדה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו.
ואין ללמוד בדין הדלקה בבית הכנסת להדליק במקום התכנסות של ציבור, שיתכן שהמנהג להדליק בבית הכנסת נקבע כך כיון שהמקום נקרא בית מקדש מעט ודומה בזה לבית המקדש, ולכן רק הנמהג ניתקן רק בבית תפילה קבוע (אור לציון ח״ד עמוד רמט).
ולכן למעשה ניתן לצאת ידי חובת הדלקה רק במקום בו החיילים לנים או שיצאו בהדלקה של בני משפחותיהם בבית. והדלקת נרות ברחובות העיר עזה היא רק סימלית.
ברכת אורח
ברכת האורח היא תוספת שנוהגים להוסיף בברכת המזון, כאשר אנחנו מתארחים אצל מישהו או אוכלים על שולחנו בצורה כלשהיא (לדוגמא- אם הוא מארגן סעודה בבית הכנסת, או אפילו באולם שמחות), נהוג לברך את בעל הסעודה ומשפחתו. את התוספת מוסיפים בברכות "הרחמן" שנמצאות לקראת סוף ברכת המזון ושבהם ניתן להוסיף ברכות ודברים משלנו. אצל הספרדים מדובר על ברכה ארוכה במיוחד שאומרים תוך כדי ברכות הרחמן ואילו אצל האשכנזים מדובר על ברכה קצרה הרבה יותר. למנהג התימנים מדובר על ברכה ארוכה מאוד, שיש בה מעין "דיון" בין המברך ובין בעלי הבית, הוא מברך אותם והם מחזירים לו בברכה.
מסיבה זו, כאשר יש אורח בבית נוהגים לתת לו לזמן על האוכל, מכיוון שהוא מוסיף בברכתו את ברכת האורח וחשוב לנו שהוא יאמר אותה.
מגע משותף ביחסי אישות. אי אפשר לראות את התשובה
אני לא יודע למה לא ניתן לראות.
כרגע בדקתי אצלי ורואים את התשובה.
האם אתם מקליקים על הלינק החסוי? מה קורה בזמן ההקלקה?
אם את זה אתם רואים, אולי תשלחו מספר טלפו (ישאר חסוי כמובן), ואנחנו נשלח בווטס אפ את הקישור.
עקרונית כרגע ראינו את התשובה ללא בעיה.
אני לא יודע למה לא ניתן לראות.
כרגע בדקתי אצלי ורואים את התשובה.
האם אתם מקליקים על הלינק החסוי? מה קורה בזמן ההקלקה?
אם את זה אתם רואים, אולי תשלחו מספר טלפו (ישאר חסוי כמובן), ואנחנו נשלח בווטס אפ את הקישור.
עקרונית כרגע ראינו את התשובה ללא בעיה.
שבת וכיבוד הורים
הסיר איננו מוקצה, כי הוא נשאר אחרי האוכל ויש לו שימושים. לכן האיסור בשטיפה שלו בשבת הוא מדין הכנה מקודש לחול, כי השטיפה מועילה לחול. אולם יש בהחלט דעות שמותר לשטוף כלים בשבת בגלל שהם מאוסים, ואנשים לא אוהבים שיש להם כלים מלוכלכים. כך שיש בהחלט דעות שמותר לשטוף.
ככה שלגבי הסיור ודאי שמותר, שהם ישטפו, ואת בהחלט יכולה להכין את המרק. אין בכך עבירה ברורה וממילא את לא שוטפת, והם בהחלט יכולים לטעון שהסיר המלוכלך מפריע להם. את עצמך את תשטפי.
לגבי איסוף הקלפים, זה עוד יותר קל, כיאנשים אופסים את הכלים אחרי המשחק לא רק כדי ל"הכין" אותם לחול, אלא כי ככה משתמשים בכלים ומשחקים (כמו שמותר להחזיר ספר לספריה אחרי שקוריאם בו, למרות שלא ישתמשו בו רק בחול). וזה חלק מהשימוש שלהם. אם זה ממש ממש סמוך לצאת השבת, דקות ספורות, אז כדאי לחכות לצאת שבת, אבל אם לא, מותר לך לאסוף.
הסיר איננו מוקצה, כי הוא נשאר אחרי האוכל ויש לו שימושים. לכן האיסור בשטיפה שלו בשבת הוא מדין הכנה מקודש לחול, כי השטיפה מועילה לחול. אולם יש בהחלט דעות שמותר לשטוף כלים בשבת בגלל שהם מאוסים, ואנשים לא אוהבים שיש להם כלים מלוכלכים. כך שיש בהחלט דעות שמותר לשטוף.
ככה שלגבי הסיור ודאי שמותר, שהם ישטפו, ואת בהחלט יכולה להכין את המרק. אין בכך עבירה ברורה וממילא את לא שוטפת, והם בהחלט יכולים לטעון שהסיר המלוכלך מפריע להם. את עצמך את תשטפי.
לגבי איסוף הקלפים, זה עוד יותר קל, כיאנשים אופסים את הכלים אחרי המשחק לא רק כדי ל"הכין" אותם לחול, אלא כי ככה משתמשים בכלים ומשחקים (כמו שמותר להחזיר ספר לספריה אחרי שקוריאם בו, למרות שלא ישתמשו בו רק בחול). וזה חלק מהשימוש שלהם. אם זה ממש ממש סמוך לצאת השבת, דקות ספורות, אז כדאי לחכות לצאת שבת, אבל אם לא, מותר לך לאסוף.
המשך שאלה
בניסוח הזה זה באמת נשמע לא טוב.
אבל מה שהתכוונתי זה לשאול האם סחורה מגיעה כל יום. לברר האם החתימה היומית היא רק צורך "רשמי" או שבגלל שזה מקום גדול שמגיעה סחורה כל יום, אז באמת כל יום מפרישים תרומות ומעשרות.
אם הוא יגיד משהו כמו- כאן מגיעה סחורה כל יום ואני חותם על ההפרשה, זה אומר שביום שאין חתימה, זו בעיה... אבל את צודקת, זה יכול להישמע כמו שאלה על איכות ההשגחה... זה תלוי בניסוח.
בניסוח הזה זה באמת נשמע לא טוב.
אבל מה שהתכוונתי זה לשאול האם סחורה מגיעה כל יום. לברר האם החתימה היומית היא רק צורך "רשמי" או שבגלל שזה מקום גדול שמגיעה סחורה כל יום, אז באמת כל יום מפרישים תרומות ומעשרות.
אם הוא יגיד משהו כמו- כאן מגיעה סחורה כל יום ואני חותם על ההפרשה, זה אומר שביום שאין חתימה, זו בעיה... אבל את צודקת, זה יכול להישמע כמו שאלה על איכות ההשגחה... זה תלוי בניסוח.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא דיני ממונות
מוצרים
