close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

תורות מרבי ישראל מסלנט!

מערכת שורשכז חשוון, תשסט25/11/2008

קובץ של אמרות, משפטים ופתגמי מוסר מרבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, יפהפה!

היפוך המידות לטובת חבירו

"כלל גדול במידות, שרוב המדות הטובות הן רק במה שנוגע לאדם בעצמו. אכן במה שנוגע לחבירו החוב להשתמש בכל עוז בהיפוכה. כמו -
לברוח מן הכבוד היא מדה יקרה – כמאמרם ז"ל כי תאות הכבוד תוציא את האדם מן העולם.
אכן במה שנוגע לחבירו אמרו רז"ל: איזהו מכובד? המכבד את הבריות;

הפרישות – אשר היא מעלה נשגבה לבני עליה – היא רק בבחינת האדם לעצמו.
אבל במה שנוגע לתועלת והנאת חבירו – החובה פרושה להשתמש היפך הפרישות, לצאת בשווקים וברחובות קריה, לחפש למלאות טובת חבירו ומכל שכן טובת רבים.

וכן כיוצא

ברוב המידות.
 
ובפרט בענוה, הגדולה מכל המדות, החוב להשתמש בה עד קצה האחרון... וכאשר ביאר הרמב"ם המשנה: 'מאד מאד הוה שפל רוח' – חלילה חלילה להשתמש במדה הלזו על חבירו להפחית ממעלתו ח"ו.
אין איפוא על האדם לשרש מתוכו את הרגשת המדות הנראות לנו כרעות, אלא יש לכוונן באופן כזה, שיוכל להשתמש בהן לתועלת הזולת... צריך האדם לעמול לעשות קניה בנפשו בכל דבר והיפוכו, ולהרגיל את נפשו – אשר בעת כי ידרוש דבר הנוגע לעצמו, יתעוררו בו המדות הנדרשות וההיפך יהיה שכוח מנפשו. אבל בעת אשר ידרוש לטובת חבירו, תתעורר בקרבו המדה בהיפוכה ויסוד המדה תשכח לשעתה מנפשו."
(אור ישראל עמ' 83).

ענוה – גאוה
"היה לנו לומר שלא תהיה בו באדם כלל מדת הגאווה במציאות, ולעולם יהיה שפל בדעתו גם לענין עבודת ה'.
אבל באמת זה אינו, כי בדרכי ה' צריך להיות מתגאה מאד, כמו שנאמר: 'ויגבה לבו בדרכי ה'', כי בבוא אליו ענין עשיית מצוה צריך כל אדם לחשוב את עצמו, שלו ראוי מצוה זו יותר מלכל אדם, וראוי להתקנאות אף בגדול הרבה, כמו שכתוב בתנא דבי אליהו: 'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב', אף שרחוק מאד להיות צדיק כמותם.
נמצא, שצריך האדם להיות עניו ומתגאה, שני הפכים בנושא אחד.
וידוע, שזה אינו כבד כל כך להטות את עצמו מצד אחד אל ההיפך ע"י הרגל שנעשה טבע. אבל זה קשה מאד, להיות עניו עד קצה האחרון בזה הצד ומתגאה בצד האחר, וכמעט שאי אפשר. אך אנחנו מצווים לזה ומחוייבים, אף שהיא עבודה קשה שבקשות" .
(אבן ישראל דרוש ז)

_______________________________________
א. אמת – שלא להוציא מן הפה דבר שאין הלב מעיד על אמתתו.
ב. זריזות – שלא לבטל רגע לבטלה. כן לעשות מה שדרוש לעשות.
ג. חריצות – לעשות מה שהוחלט לעשות בשקידה וברגש.
ד. כבוד – להזהר בכבוד כל אדם ואפילו של זה שאיננו עמו תמים דעה.
ה. מנוחה – מנוחת הנפש, לבלי היות מבוהל ולעשות כל דבר במנוחה.
ו. נחת – דברי חכמים בנחת נשמעים, ולכן השתדל לדבר כן.
ז. נקיון – נקיון וטהרה בגופו ובבגדיו.
ח. סבלנות – לסבול במנוחה כל מקרה וכל פגע בחיים.
ט. סדר – לעשות כל מעשה ועניניו בסד ובמשטר.
י. ענוה – להכיר חסרונות עצמו ולהסיח דעת ממומי חברו.
יא. צדק – כפשוטו וכדרשתו: 'וותר משלך'.
יב. קמוץ – שלא להוציא פרוטה שלא לצורך.
יג. שתיקה – יחשוב את התועלת שבדבריו קודם שידבר.


אמרות ופתגמים:
* האדם נמשל לצפור: בכוחה של צפור לדאות למעלה למעלה, אבל בתנאי שתניע את כנפיה בלי הרף. אם היא
מפסיקה ממעופה לרגע הרי היא נופלת וצונחת למטה. כן הוא האדם.
* האדם דומה לכנור: אם הוא שלם בלי פגם, הריהו מנגן.
* בקריאת "אחד" של "שמע" , חושב אדם להמליך את ה' על כל העולמות, ושוכח להמליכו על עצמו.
* העולם דומה למפה קצרה הפרושה על השולחן. כשאחד מושך את המפה יותר מדי לצדו, הריהו משאיר אצל
השני מגולה.
* מעט השכל טובע בים של רצונות ותשוקות.
* אין לך אדם הנצרך לבריות כמו בעל כבוד.
* החולה לא יתבייש לעשות דברים אשר אינם לפי כבודו, ומדוע במה שנוגע לנפשו – ישים לב לדעת בני אדם?
* אין לך מחלה קשה כמו היאוש.
* הלואי והיה עושה הגדול מה שיודע הקטן.
* המרחק בין הפה והלב – כרחוק שמים וארץ. בכל זאת אם יורדים גשמים מן השמים – צומח בארץ.
* לגבי הזולת – אין להשתמש במדת הבטחון.
* חלילה להתנהג במדת הענוה על חבירו להפחיתו ממעלתו.
* הרוצה להתרומם על הזולת, אין לו לכרות בור לחבירו, כי אם להקים רמה לעצמו.
* אף בשעה שאתה ירא ונפחד מאימת הדין – אין אתה פטור מלהיזהר לבל לדרוך על רגל חברך.
* כשהעבירו בעיירה אחת את השוחט בגלל חשש פגימה בסכין, אמר: מי יודע כמה פגימות היו בסכין ששחטו בו
את השוחט.
* לימוד המוסר הוא התורה לטמטום הלב.
* כדאי לאדם ללמוד מוסר כל ימי חייו, אף אם לא יועיל לו רק לחסום פיו מדיבור אחד של לשון הרע.
* מי שלמד מוסר ואין לו רצון לחזור וללמוד, סימן שלא למד מוסר.
* מי שלמד פעם מוסר כראוי, לא ישכח אותו רגע לעולם.
* החסידות מכשירה את הריקוד והלגימה, והמוסר יש שהוא פוסל אף את הבכי והדמעה.
* מוסר איננו מחדש. הוא פותח את הספר ומראה באצבע.
* הרוחניות משולה לצפור: שאם מאמצים אותה היא נחנקת ואם מרפים ממנה היא בורחת.
* אם מדברים בביהמ"ד בקובנה לשון הרע – מחללים בפריז את השבת.
* כשעומדת לפניך שאלה לבירור, דון אותה לפי החשבון: איך היית נוהג בשעת נעילה ביום הכפורים.
* העוסק בצרכי צבור צריך שיהיו בו שלשת הדברים הללו: לא להתרגז; לא להתעייף; לא לרצות גמר המעשה.
* עני המחזר על הפתחים אינו יכול לדקדק בסדר מנות הארוחה, וכל המזדמן לו הוא חוטף ואוכל. כך גם דרכו של
העני במעשים.
* כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים – אם מכוונים במחלוקת 'לשם שמים' – אין לך סכנה גדולה מזו
וסופה להתקיים ולהתקיים.
* הרץ לדבר מצוה, יכול להחריב בדרכו את כל העולם.
* שלשה דברים יש ללמוד מהרכבת:
המתמהמה לרגע אחד מאחר אותה;
סטיה כל שהיא מפסיה הסלולים, גורמת קטסטרופה;
הנוסע בלי כרטיס – צפוי לעונש.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה