טלויזיה- עובדות שלא הכרת...

לרבים מאיתנו יש טלוויזיה בבית. מכשיר בגובה של 40 ס"מ בסך הכל ויש לו השפעה כל כך גדולה על החיים שלנו עד שלפעמים קשה לדמיין אותם בלעדיו. מה הכוח שלו? עד כמה

הוא באמת משפיע ומעצב דעות? עד כמה הוא קובע בשבילנו מה נעשה, מה נקנה ומה נחשוב?

כדי לענות על השאלות הללו, אספנו בשבילכם כמה נתונים פרי של מחקרים מדעיים בלתי תלויים. המספרים עשויים לגלות לנו כמה דברים שלא ידענו על הטלוויזיה ועל עצמינו....

 

קצת נתונים

ב- 93% מהבתים בישראל יש לפחות מכשיר טלוויזיה אחד שפועל כשש שעות ביום. שום פעילות אחרת אינה מתחרה באופן משמעותי על הזמן הפנוי כמו הצפייה בטלוויזיה.

 

הטלוויזיה היא מדיום בעל שיעור חדירה גבוה לבתים בישראל: 1,549,610 בתי אב עם מקלטי טלוויזיה.

 

מספר בתי אב ועסקים המחוברים לכבלים הוא 1,200,000 לערך, כ- 75% מכלל בתי אב. מספר הבתים המחוברים ללווין הוא 150,000 לערך (חלקם מחוברים כפול, גם לכבלים וגם ללוויין).

בסקר בנושא: "עמדות בני נוער"  שנערך עבור הרשות השנייה  לטלוויזיה ולרדיו נמצאו הנתונים שלהלן:

ל-70% מבני 17-15 ול-59% מבני 14-12 יש טלוויזיה בחדר הפרטי שלהם.

נמצא כי בקרב גילאי 17-15 64% רואים טלוויזיה עד חצות או מאוחר יותר, לעומת 36% בלבד בגילאי 14-12.

(נתון מדהים! כיוון שהחוק מתיר בתוכניות ל"מבוגרים" הצגת שימוש בסמים והצגת סרטים פורנוגרפיים וסצנות אכזריות ברמה ובהיקף ניכרים. תוכניות "מבוגרים" אלו מתחילות מ- 10 בלילה , בעוד ש- 64% מהנוער בני 17-15 , ושליש מבני 14-12 עדיין צופים בטלוויזיה עד חצות וגם מאוחר יותר).

 

34% מבני הנוער שמעו על דברים רעים שבני נוער עשו בעקבות דברים שראו בטלוויזיה בהשוואה ל- 6% בלבד ששמעו על דברים טובים.

 

הורים, ילדים וטלוויזיה, המצב בישראל

ידיעות אחרונות : "הילד הישראלי, צורך 3.5 שעות טלוויזיה ביום – שיא עולמי. להורה הישראלי אין זמן, כוח וגם לא הסמכות לגדל את ילדיו, והוא מבלה איתם כיום, בממוצע, כ- 14 דקות ביום, לעומת 3 שעות רק לפני עשור. כך הופך הילד, בפועל, לסוג של חיית מחמד ביתית מהזן הבלתי צייתן; צריך להוריד אותו, להסיע אותו, להחזיר, לטפל בכל צרכיו. ביום טוב זה יגזול לא הרבה יותר מ-14 דקות, אבל אחר כך עלולים להאשים אותך בטלוויזיה שאתה רחוק מלעשות "הכל בשביל הילדים".

עוד קצת נתונים: במחקר שערך ד"ר יוסי הראל ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, שהקיף 36 מדינות נמצא שתלמידי כיתות ו' ו-ח' בישראל מחזיקים בגאון במקום הראשון במספר שעות הצפייה בטלוויזיה. תלמידי כיתות י' מסתפקים "רק" במקום הרביעי.

מניתוח הנתונים מתברר גם שכ- 52% מכלל התלמידים צופים בטלוויזיה בין חצי שעה לשלוש שעות מדי יום, כ- 29% צופים בין ארבע לחמש שעות מדי יום וכ- 17% צופים יותר משש שעות יומיות.

 "לפני שהבן שלי מספיק להניח את התיק בשובו מבית-הספר, הוא ממהר להדליק את הטלוויזיה", קובלת אמא של רפי, תלמיד כיתה א' מתל-אביב. "ברגע הזה מתחיל מאבק בלתי-פוסק בבית, כששום דבר לא מעניין אותו מלבד הטלוויזיה. אנחנו מנסים לקבוע לו זמנים, כשהתנאי לכל הוא הכנת שיעורי בית, אבל גם זה לא עובר בשקט".

ד"ר הראל מודאג מממצאי המחקר. לדבריו, הזמן הרב שמקדישים תלמידים לצפייה בטלוויזיה בא על חשבון פעילויות אחרות. "יש שיעור גבוה של בני-נוער שצופים בטלוויזיה יותר מחמש שעות ביום במקום לעשות דברים פרודוקטיביים יותר כמו פעילות ספורטיבית, קריאה, משחקים ופעילות למען הקהילה"

אדם ממוצע בגיל 70 יבזבז  בחייו שווה ערך ל 10-7 שנים בצפייה בטלוויזיה.

 

חוקר התקשורת פרופ' ניל פוסטמן גילה כי ילדים בין הגילים 8-5 לומדים בבית הספר בסך הכל כ- 11,500 שעות, אך הם צופים במקלט כ- 15,000 שעות; כלומר ב- 30% יותר! על כן הטלוויזיה מקדימה את בית הספר מבחינת כמות הזמן.

 

מתבגרים בתיכון יבזבזו כ- 15,000 שעות בצפייה בטלוויזיה לעומת 12,000 בשהייה בכיתה.

 

הילדים האמריקאים מתחילים לצפות בטלוויזיה מגיל 6 חודשים, הם צופים בטלוויזיה יותר זמן מכל פעילות אחרת חוץ משינה, "ילד אמריקאי ממוצע יצבור יותר שעות צפייה בטלוויזיה לפני הגיעו לגיל שש, מהשעות שיבלה בשיחה עם אביו כל ימי חייו".

עוד קצת נתונים על הילדים האמריקאים: ילדים בארצות הברית מבלים בשיחה עם הוריהם בערך 40 דקות לשבוע, ומול הקופסה - בערך 1200 דקות. בכל יום נתון מביאה האומה האמריקנית 6 מיליון סרטי וידאו הביתה, ורק 3 מיליון ספרים מספריות ציבוריות. הם אוכלים ליד הטלוויזיה, ישנים בצילה, שותקים לאורה ובאמת הופכים לבטטות, כך מזהירים ארגוני רופאים.

 

טלוויזיה ומין

מפני כבוד הקוראים לא נרחיב בסקירת המחקרים בנושא זה.

מידי יום אנחנו שומעים על אלימות כלפי נשים אונס , התעללות וכדומה, על פי המחקרים , גם הטלוויזיה תורמת תרומה לא מעטה להתדרדרות מוסרית זו, וחשוב שכל אחד יקח בחשבון נושא זה במיוחד שהחוק במדינה מתיר הצגת סרטים מין בתוכניות ל"מבוגרים" דהיינו לאחר השעה 10 בלילה.

בו בזמן של פי הסקר של הרשות השניה 2 שליש מהנוער בני 17-15 ושליש מהנוער בני 14-12 עדיין צופים בשעות אלו, בנוסף לכך שסרטים אלו משפיעים לרעה גם על מבוגרים. (שהרי חצי דקת פרסום בערוץ 2 בשעת צפיית שיא עולה כ- 10,000 דולר. וחצי דקת פרסום בשידורי משחקי הסופרבול בארצות הברית עולה כ- 1.5 מיליון דולר...)

 

אלימות מינית במדיה

להלן סקירה בנושא מתוך הירחון מראות המשטרה:

"השכיחות של אלימות מינית במדיה הינה גבוהה. בכל אחד מכל שמונה סרטים המוקרנים בטלוויזיה, מוצג מעשה אונס או עינוי של אישה, ובחלק גדול מן הסרטים גם רצח והשחתה של גופות הנשים. הנשים, הקורבנות, מוצגות בסרטים בצורה סטריאוטיפית מינית. האלימות המינית שכיחה גם במרבית סרטי האימה.

התפקיד של הנשים - הקורבנות בסרט הוא, בדרך-כלל, שולי, והזמן המוקדש להיכרות של הצופה עם הדמות הוא קצר. לכן, גם הנטייה להזדהות עם הקורבנות ועם סבלן כמעט שאינה קיימת אצל הצופים. ז'אנר זה של סרטים מעורר בצופה רמה גבוהה של מתח, של דריכות ושל חרדה, ולכן הוא מצפה לרגע, שבו תופיעה סצינת האלימות והפגיעה בקורבן. המפגש בין התוקפן לקורבן, שבו מתבצע האונס והרצח, מפיג מעט מן המתח בקרב הצופה, ויוצר באופן פרדוקסלי תחושה של סיפוק והקלה.

מסקנות המחקרים, אשר בדקו את השפעת החשיפה לאלימות מינית בסרטי טלוויזיה הן, כי צפייה מרובה באלימות מינית גורמת לאדישות ולחוסר אמפטיה לקורבנות. במחקר אשר נערך על מתבגרים בנים, נבדקה מידת ההשפעה של החשיפה לאלימות מינית בסרטי אימה על יחסם של המתבגרים לקורבנות מין.

המתבגרים דיווחו על תחושות של הנאה וסיפוק, כאשר האלימות הופנתה כלפי נשים, והתעלמו מהסבל של הקורבנות. כמו כן, הם ציינו, כי נהנו לצפות בקטעים של המפגש בין התוקף לקורבן - אישה, וחלק אף הגדירו זאת במילים "כאשר הקורבנות קיבלו את המגיע להן..."

עד כאן מתוך הדו ירחון מראות המשטרה.

 

רוב האמריקאים חושבים שיש יותר מדי מין בטלוויזיה, בסקר שנעשה בארה"ב ב- 1994 ענו 75% מהנשאלים שבטלוויזיה יש "יותר מדי מיניות מפורשת" יותר מכך 86% מהאמריקאים מאמינים שהטלוויזיה תורמת לירידה בערכי המוסר.

ב- 30  במרץ 2000 פורסם מחקר בארה"ב  המשווה בין תוכן התוכניות העכשוויות לעומת התוכניות שלפני 10 שנים מבחינת תכני האלימות, המיניות והשפה (קללות וסלנג וכדומה) שלא בהפתעה המחקר הוכיח התדרדרות קבועה בשידורי הטלוויזיה, וברוב המקרים המחקר מציג התדרדרות חדה מאוד!
להלן כמה דוגמאות: דוגמא ראשונה תכיפות השידור של חומר מיני מידי שעה הכפילה את עצמה פי  שלוש בשנת 1999 מאשר 10 שנים קודם 1989. הדו"ח מביא דוגמאות איך השפה שנושאים אלו התדרדרה ביותר וכן הוא אומר שגם מבחינת התוכן המיני לא ניתן לתיאור כיוון שהוא גרפי אבל הירידה היא משמעותית ביותר. כמו כן הקשרים של הומוסקסואליות גדלו בדרמטיות והאזכורים גדלו פי 24 פעם בנושא זה.

דוגמא שנייה דיבור "מלוכלך" גדל פי 5.5 פעמים מאשר 10 שנים קודם, הם גם מביאים דוגמאות שבהם משתמשים בקביעות וחלקם אין מן הכבוד להזכיר אותם בסקירה זו.

נושא שלישי המחקר הראה גם שתקריות אלימות מבחינת הכמות לא השתנה אבל מבחינת העוצמה של מעשי האלימות גדלה ויש תוכניות שלא מראות כלום חוץ מתמונות אלימות. לכן אם נבדוק ונשווה את התוכן המיני ושפת הקללות ונושאי האלימות נגלה שהם הכפילו את עצמם פי 3 ב- 10 בין השנים 1989 ל- 1999.

במחק של 75 נערות מתבגרות שחצי מהם בהריון וחצי לא בהריון גילו שהנערות שנכנסו להריון ראו יותר אופרות סבון מאשר הנערות שאינם בהריון.

במחקר שנעשה על 391 צעירים בתיכון בניו קרוליינה בארה"ב גילה שככל שהתלמידים שראו יותר חומר מיני בטלוויזיה כך הם נוטים יותר להתחיל לקיים יחסי מין.

בכל שנה רואה הצעיר כ- 15,000 אזכורים, בדיחות ודיבורים בנושא מין, לעומת זאת רק 170 פעמים את הסיכון במין,דיונים ואזהרות בנושא הדבקות במחלות מין הריונות, התמכרות, חוסר שליטה עצמית ועוד.

- בשעת המשפחה בפריים טיים (בין השעות 9-8 בערב) מכילה יותר מ- 8 תקריות בנושא מין שזה פי 4 מאשר בשנת 1976.

במחקרים ניסויים גילו את העובדה שצפייה באמ טי וי מגדילה את הסיכון והסיכוי להיות מעורב ביחסי מין מוקדמים ומסוכנים.

בשל כמות החומר, המשך יבוא.