close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

שורשים בדרכו של השמאל הישראלי/ אבאדוב

מהגולשיםב שבט, תשסד25/01/2004

איך יתכן שיהודי מעביר מידע על בני עמו לגויים? אבאדוב מציג את גישתו. מאמר נוסף מגולשינו.

נשאלת השאלה, מה הוליד את פרי הבאושים של השמאל, אשר הגיע לשנאה עצמית עד לכדי הלשנה על יהודים לפני אויביי ארצו, והבאשת שמה של מדינתו כלפי אומות מתחסדות. מה הייתה נקודת ההתחלה שממנה התחיל מסע השנאה העצמית הזה. בימי העלייה הראשונה הכוח היה בידי הקבוצה שידעה לתמוך ב"שומר". דמות שהפכה למיתוס ציוני מיתולוגי, אשר הכתיבה את דמותו של היהודי החדש. חצוף, בוטה, בוטח בעצמו, אינו מתנצל ואינו אחוז ברגשות אשם. אויבנו לא ידעו כיצד לעמוד מול טיפוס שכזה וחששו להתמודד עמו. הם חשו שכאן הפסידו את הבכורה על הארץ, כי בכל אשר פנו, וגם שנים רבות לאחר מכן, נתקלו בדמותו

שהתגלמה ע"י צאצאיו. חוש ההישרדות עמד למדינאי המדינה כדי להדוף כל התקפה דיפלומטית, ובראשו היה הטיעון, שמדינת היהודים זקוקה להגנה על שארית הפליטה מן השואה. הם לא חשבו להצדיק את קיומה משום שזוהי פשוט הבטחה אלוקית לתת את הארץ לבעליה ולא לאף אחד אחר. הם ראו את קום המדינה ואת הנצחון במלחמת ששת הימים כהוכחה על עליונות הציונות על הערביות לפי הנוסח של 'כוחי ועוצם ידי...' ולא ראו בכך הבטחה אלוקית של הקב"ה, ומכאן השבר הגדול של מלחמת יום-הכיפורים, וחשבון הנפש הנוקב שבא בעקבותיה. הם לא ראו את הארץ דרך עיניהם של אנשי העליה הראשונה והשניה שחתרו להסיר מן העם היהודי את כל חוליי הגלות, ושאפו להחזיר עטרה ליושנה. הם גם לא ניסו לפנות לפאן הדתי של הציונות ולעובדה שיישוב יהודי דתי מאמין לא פסה מן הארץ מעולם. השמאל העברי המיליטנטי כבש את הארץ ואת לבבות תושביה בסערה, ואף הותיר מעריצים פעורי-פה במדינות תבל, אך ככל שחלפו השנים התמסמס קיסמו של הפלא, והחלו לצוץ אי-אלו שאלות מוסריות שלא נתנה עליהם התשובה הראויה. הזיכרון קצר, והדור השלישי, כבר הספיק לשכוח את הסיבה שהוריו היגרו או נמלטו לכאן. אחדים מהם זיהו את עצמם כקולוניאליסטים ברשות ותנאי, וכשהסתיים התפקיד, אין מה שיקשור אותם יותר למקום הזה. ההורים העולים החדשים ברובם אף לא הפנימו את העובדה שהשנאה עלולה לחזור כי האמינו ש'העולם' לא ישכח את ההיסטוריה ואף לא טרחו להנחיל מורשת אבות כי חשבו שהסיבה שהצרות קרו ליהודים על כי הבדילו עצמם מן העמים, ושאפו להיות עם ככל העמים, אך טעו. 'העולם' שכח, ולא הפנים את הרצח. כמו ששכח השמדות-עם אחרות, העולם מתייחס למצב קיים כאילו היה מאז ומתמיד, ואינו מנסה לתקן את עוולות העבר. העולם לא מנסה לפצות את הארמנים על אסונם שבא מן הטורקים, ולא את האפריקאים על אסונם שבא מן האירופים, וזאת לא מעט בגלל, שהם אשר קובעים את הקריטריון המוסרי בימינו, ובודאי שלא יפצה את היהודים על אסונם, מאותה הסיבה. העולם מסרב להבין את משמעות הקשר בין היהודים לארץ-ישראל, ואף אם יכיר בכך, לא יכריז על כך בגלל חשיבות האינטרסים שלו עם העולם הערבי, כמו שלא יכיר באסון הארמני בגלל קשריו עם טורקיה החילונית, או עם סין כובשת טיבט ועוד הרבה. ה'עולם' הזה גם יסרב להכיר בחוב שלו לעם האמריקני שהקריב עצמו כדי להצילם בשתי מלחמות עולם, ובמודע ובתת-מודע יתרץ כל תירוץ כדי לקשור את הנסיון להכיר באחריותו לרצח-עם כל שהוא כנסיון לשנות בכוח את ההסטוריה הדיאלקטית של העמים. המוסר הנוצרי המעוות, יסרב להכיר בשוויץ כאחראית על שיתוף פעולה בהשמדת עמנו בגלל מניעת מקלט מפליטים יהודים גרמנים בטענה שהיו אזרחי מדינה המעורבת בפעילות מלחמתית(לא נייטרלית ר"ל), ולא את השוודים שהמירו זהב משיני יהודים שרופים בפלדה משובחת. דוגמא מוחשית לכך, יסרב 'העולם', בדמותה של צרפת, שומרת המוסר התורנית, גם להכיר באחריותה למלחמת האזרחים בהודו-סין, בלגיה במרחץ הדמים ברואנדה, הולנד באינדונזיה, והבריטים והצרפתים שחילקו את העולם ביניהם בקוי סרגל ישרים בלי קשר לחלוקה האתנית, וכך יצרו מדינות ועמים יש-מאין, ויצרו סכסוכי דמים יש-מאין. הם לא יכירו בצורך לפצות את השחורים על הסחר בעבדים שקבע את הפיכתה של אפריקה ליבשת הנחשלת בעולם, ואת חיסולם של האינדיאנים ילידי העולם החדש. על רקע זה יובן שכאשר ינסה ה'עולם', המכנה עצמו העולם ה'תרבותי/דמוקרטי/נאור'(מחק את המיותר) לטשטש את הדעת על אחריותו לפשעים אלו, בודאי שלא ייתן לגיטימציה לעמים אחרים על העוול שנגרם להם, מאחר שעל פי חוקיו עצמו ניתן להסיק מכך על פשעים נגד האנושות שבצע הוא עצמו, ואם לא ייתן לגיטימציה לתביעות אלו, בודאי שלא לתביעתו של העם היהודי על גזילת ארץ-ישראל בידי הערבים לפני אלף ושלש-מאות (1300?!) שנה. כל זאת ממש כמו שאין סיכוי שהשופט יעצור את עצמו, ישפוט את עצמו וישלח את עצמו למאסר, או שיטיל על עצמו קנס. על-פי המסורת הקתולית, ניתן להסיק על כל פעולה שאינה מאדירה את הכנסיה, כחתירה על יסודות האמונה האלוקית, ולכן חייבים בטיהור נשמתו של הנאשם על מנת לכפר על נשמתו, וכך נהגו עמים 'נאורים' אלו בימי הביניים, ולהוכחה האינקויזיציה המפורסמת, מסעי הצלב וכו'. גם על כך יאמרו הנ"ל שאת העבר אין להשיב, ויש לוותר על התביעות הנ"ל, והכל לפני 500 שנה בלבד(ראו לדוגמא את זכויותיהם של עמי העולם החדש שנושלו ע"י המתיישבים הלבנים). לצביעות הקתולית הזו יש שורשים עמוקים במסורת האירופית, והיא אשר השרישה את האמונות המקומיות בעת השתלטות הדת הנוצרית הקדומה על העמים בכך שהפכה את אליליהם לנוצרים, וספגה אליה חלק ממנהגיהם והפכה אותם לחלק מן הפולחן של הכנסייה ובכך היטיבה לסכל כל התנגדות להתפשטות האמונה החדשה. הנצרות קבעה את הברית החדשה כתחליף ל'ישנה', והנחילה את המניפולציות של תלמידי ישו היהודי כדברי אלוקים חיים ממש, ואת הנצרות לחליפתה האמיתית והאלוקית עלי-אדמות של היהדות. גם האיסלם למד מן הנצרות לא מעט, וכמוה גם הוא יצר מקומות קדושים על בסיס האמונות האליליות (הקעבה במכה היא שריד כזה) אך בניגוד לנצרות, לא יצר סינטזה בינו ובין דתות אחרות, אלא הוקיע את הכופרים(דין מוחמד בסיף), הטיל עליהם מסים וחרם כלכלי, והפך באופן מודע את המקומות הקדושים להם למקומות הקדושים לו. כשחלפו השנים, נאחז השקר היטב על פי המסורת המפוקפקת הזו, וכך הפכו קברי צדיקים כמו קבר יוסף בשכם, קבר רחל לקברי שייכים(?!) מוסלמים. כך הפכה ירושלים להקדש מוסלמי ועוד. האיסלם אף הגדיל לעשות, ושינה את טקסטים המקוריים עד שמשתמע מהם שהאיסלם הוא דת האמת, ואח"כ קבע שהמקור היהודי הוא שיקרי, ואת השקרים האלו הנחיל למאמיניו, שהיום טוענים בביטחון גמור שבית-המקדש לא היה מעולם קיים ועוד פרדוקסים אחרים כמו שישמעאל ירש את הארץ ולא יצחק, ושאר האבות והצדיקים היו מוסלמים, ושהישראלים הם מעין אספסוף וערב-רב של מהגרים במזרח המוסלמי. המאבק בין האיסלם והנצרות הוביל גם לעוד הרבה 'תרגילים' באמונה, והיות היהודים אז והישראלים היום בתווך, היא הסיבה שהם מחפשים בכל רגע את אי הלגיטימציה של הקיום היהודי/ישראלי. המוסלמים וגם הנוצרים, בתודעה העצמית והרשמית, אינם מקשרים בין עם-ישראל בתנ"ך ובין עם-ישראל היום. לגביהם מדובר בסיפור אוטופי על עם שהיה ונעלם בשל חטאיו, והיהודי היום הוא חיקוי עלוב המנסה לתפוס רוח על מפרשי האמונה באל אחד. הקושר בינם ובין היהדות הוא, שהיהודי הוא העד. מעין 'עד-מדינה' המעיד את האמת ומוכיח על השקר. יש לערער על אמינותו בכל דרך משפטית או לגיטימית תודעתית ואם ניתן, לחסל אותו סופית, כי עדותו יכולה לזהות בידי מי האמת ומיהו בעל האמונה המקורית, ולזהות את השקר ואת השקרנים, וכך להפליל את נביאי השקר: האיסלם והנצרות. בימינו, החליפה הגברת את האדרת, והיום ארגוני השמאל וה'קידמה' ושוחרי איכות-הסביבה הם נושאי הדגל של 'כולנו בני עם האנושות הגלובלית', ובאמונה זו, בעזרת ה'כפר הגלובלי' הם מנסים להכתיב את קדימותיה של האנושות, תוך הוקעתו של כל מי שאינו מתיישר עם התאוריה הזו. גם הם משוכנעים בצידקתם, ממש כמו הוגי הדתות הקודמים, וכאן מתווסף נופך מקומי. תנועת ההשכלה היהודית, מיסודות תנועת חכמת-ישראל בגרמניה, אשר טענה שעם-ישראל הוא עם ככל העמים, והיא אשר לדעתי תרמה לא מעט לשואה הנוראה, מולידתה של הציונות החילונית שלה הזכות העיקרית לשיבת-ציון בימינו, והתנועה הרפורמית (המכנה עצמה 'מסורתית' [איזו מסורת?!]) לא שבקה והיא חיה ונושמת גם היום. בעיקר בשל תגובת אינרציה ציונית חריפה, אך לא מעט בשל הזדהות תומכיה עם הגישה הגלובלית ה'נאורה'. כאלו הם אנשי השמאל הישראלי,על אירגוניהם השונים, ולא בכדי הם נהנים מתרומות נדיבות של האיחוד האירופי, שהרי הם מנסים, בדרכם, לערער על מהימנותו של ה'עד'. בתודעתם הם מחויבים למסורת אבותיהם, ועל אף שהיא מסורת רפורמית/חילונית, המתייחסת ליהדות באופן סוציו-אנטרופולוגי, ולא דתי-לגיטימי. הימין החילוני והציוני, גם הוא ספג לתוכו את הגישה הלאומית-שויונית הזו, עקב הזדהות עם הציונות ומטרותיה, אך הוא נוטה לכיוון ההפוך של התנתקות הדרגתית מן הפילוסופיה הגלובלית, ובכך בעיקר מתאפיין ההבדל בין שני הזרמים. לבעלי אמונה דתית ברור שעם ישראל שונה משאר העמים, אך גם כאן קיימים מעט ארגונים ואנשים מוזרים התומכים בשמאל. בעיקר נובע הדבר מרגשי אשמה על-קיום, ועל שמירת מסורת שאין בה אמונה תמימה. המדיה התקשורתית, עושת דברו של התרבות הגלובלית הזאת, אינה סובלת כל דעה אחרת, וטרחת תמיד להטיל ספק בכוונותיה הטהורות, מאחר שאינה מניחה את האפשרות, שתתכן בכלל אמונה אחרת בלעדיה, אלא אם כן היא מפגרת וטעונת דעות-קדומות ואמונות-שוא. לכל היותר ניתן להציגה כהשקפה ביזארית על החיים שלכל היותר תהפוך את עולמנו הגלובלי ליותר מעניין. כזה הוא היחס לקיום מצוות אישיות ביהדות, וכזהו היחס על קדושת העם, התורה והארץ. אותו עולם, שמכונה 'העולם המערבי הדמוקרטי הנאור', המבוסס על המסורת המתחסדת הדו-פרצופית הקתולית, הוא אשר משמש דוגמה לאותם אנשי שמאל, הרואים עצמם כקוסמופוליטים, ואנשי העולם הגדול. הם מפנקים עצמם בתארים של 'ירוקים', לוחמי שוויון, מתנגדי גלובליזציה, הם שומעים מוזיקה אתנית במרתפים עשנים, תומכים בשיווק מירחואנה באופן חפשי, מתנסים באופנה חדשנית, ומשתתפים כאות הזדהות עם מצעדי גאווה. הם מאמצים אל ליבם את כל אותם המנהגים של אלו שהם רוצים לדמות אליהם, ובועטים בכל מסורת מכל סוג שהוא, מלבד זוהי המקובלת בחוג הגלובלי שלהם. חלק מהם מטפחים את הרעיון היאפי, ויחד עם קברניטי המשטר הישן המנסים למנוע כל תיקון עוול לאומי על חשבונם, הם משתפים פעולה עם הנצחת אי-הצדק, ועם מניפולטורים לאומיים כגון הערבים בישראל, כולל חברי כנסת אצלינו, מוסלמים שאינם ערבים ובעלי אינטרסים כלכלים-גלובלים ואחרים, בניסיון למצוא את הסוס-הטרויאני שיוכל לחדור את חומת הנצח של עם-ישראל, ובמודע או שלא במודע פועלים יחד עם שונאינו במטרה המקודשת של השמדת העם היהודי. השתלטות השמאל, בארץ ובחו"ל על הקמפוסים האוניברסיטאים, הולידה בוגרים דומים במערכת המשפט, ובאמצעי התקשורת, כנאה לאלו הבטוחים שהאמת בידם, ואנשי הדור השני ביניהם אף קנו לעצמם משרות נאות בעריכת עיתונים ותכניות טלוויזיה, ואף בבית המשפט העליון, ששם לו במטרה לשחוט פרות קדושות כי 'הכל שפיט!'. הניסיון לסתור מיתוסים לאומיים, ובמיוחד כאלה שקיימו ומקיימים את העם היהודי כבר אלפי שנים, מסוכנים בתקופה זו יותר מבעבר, וסביר להניח, שרובם לא מבינים את המשמעות המסוכנת של מעשיהם. על הימין האמוני להוכיח אותם על מעשיהם, ולהראות להם את הדרך הנכונה.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה