close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אין משימה קטנה

רענן זיו  ל חשוון, תשעא  11/7/2010

זה לא בגלל שהיא לא הייתה ערה. עדנה קמה כל בוקר מוקדם כי היא מאכילה חתולי רחוב. ידעתי שיש רק פתרון אחד לטריקת הטלפון. לפתרון הזה קוראים ירום אחי הקטן.

09\9\12
רחוב הרצוג 61 רמת גן.
שעה 1 וחצי. לילה.
לילה טוב המפקד. מקווה שלא הערתי אותך.
היום ראיתי במו אוזני את נכונות הפתגם הצהל"י אין משימה קטנה.

הכל התחיל בשמונה בבוקר. קמתי במצב רוח רע. דאגתי מה יהיה איתי ועם עדנה. ניסתי להתקשר לעדנה. היא טרקה לי את הטלפון. זה לא בגלל שהיא לא הייתה ערה. עדנה קמה כל בוקר מוקדם כי היא מאכילה חתולי רחוב. ידעתי שיש רק פתרון אחד לטריקת הטלפון. לפתרון הזה קוראים
ירום אחי הקטן.
תכנית הפעולה היא כזו: אני משכנע את ירום להתקשר לעדנה. עדנה אוהבת לדבר עם ירום כי ההוא מצחיק אותה- יש לו המון בדיחות. ירום מספר לעדנה בדיחה או שתיים ואז אומר לה שהסיפור עם הילדים החרדים זה לא כמו שזה נראה. פעילות מול חרדים זה נושא בעל חשיבות לאומית. אסור לנו להרחיק את החרדים מצה"ל ולכן יש לתפוס את מה שקרה בהקשר הרחב. עדנה מתרככת, אנחנו קובעים פגישה ומיישרים את ההדורים. (אם אצטרך להיעזר במגהץ כדי ליישר את ההדורים אני אפנה לאפסנאות בצורה מסודרת)

התחלתי בביצוע התכנית. פניתי לירום. כאן הייתה הסתבכות באמצע פעילות מבצעית. ירום צחק ואמר : למה מה קרה שאני אתקשר לעדנה בשבילך? חייל טוב לא נבהל מהתפתחות בלתי צפויה וכך גם אני נהגתי. אמרתי לירום שאני אביא לו מלאי ענק של בדיחות שהוא לא מכיר. מאיפה תביא לי הוא שאל? ואני מייד עניתי ללא היסוס תשובה מבריקה. אביא לך מבני ברק- בדיחות של דוסים.
בדיחות של דוסים הוא שאל? מי אמר שזה מצחיק?

מי אמר שזה מצחיק עניתי? אה...באמת מי אמר? אה! נזכרתי! על הרשל'ה שמעת? אה? על חכמי חלם שמעת אה? מי המציא את ההומור אם לא אבות אבותינו שהיו דוסים? בערל'ה החרדי מהקיוסק לא היה מצחיק? אה...נכון נזכר ירום כשהיו שואלים אותו למה הוא כזה שמן- אז הוא היה אומר- עוד חתיכה יהודי. וגם הוא סיפר שהוא אמר לאיש רזה כשרואים אותך אפשר לחשוב שיש רעב בעולם. אז האיש הרזה ענה לו וכשרואים אותך אפשר להבין למה...

אז בבקשה טלפון לעדנה והבדיחות בדרך אליך אמרתי לירום.
אה...אה...אמר הקטן. קודם בדיחות אחר כך שירות. טוב לא הייתה לי ברירה.
יצאתי לרחוב, חבשתי כובע מצחייה ועברתי את הכביש לצד הבני ברקי. פתאום נזכרתי במרתף הזה של הכפיל שלי. אצלו בטח יש הרבה בדיחות חשבתי לעצמי.
ירדתי במדרגות, הדלת הייתה פתוחה. נכנסתי. היו שם ארבעה דוסים. שלושה ענקים שבטח משחקים במכבי בני ברק כדורסל. ואחד נמוך ושמן ששמעתי שהם קוראים לו חנדל. הם הפכו את כל המקום. פתחו מגירות, סגרו מגירות. ואז אחד הענקים הסתובב אליי ואמר- הנה הוא!
שלושת הענקים התקרבו אליי עם מבט מאיים מאוד. הראשון צרח! אז אתה עושה מושב ליצים אה?
השני צרח: מטמא את ילדי ישראל הטהורים אה?
חנדל אמר בנחת: וזה אחרי כל האזהרות שהזהרנו אותו. הולך מוציא ילדים מהכיתות, משכנע אותם לבוא אחריו, מבטל אותם מלימודים ומסכסך בינהם- משכנע אותם להיות רעים אחד לשני.
היי זה שקר חשבתי לעצמי. אני בעצמי ראיתי שהילדים רודפים אחריו. אני בעצמי שמעתי שהוא משכנע אותם להיות טובים אחד לשני.

חנדל עשה סימן עם היד. שלושת הענקים הרימו כל אחד מקל מטאטא ביד והתקרבו אליי. לא הייתה לי ברירה המפקד. הייתי בנחיתות מספרית ולא חמוש. הזהרתי אותם ואמרתי להם שלא כדאי להם להתעסק איתי הם צחקו צחוק פרוע ונופפו במקלות. הראשון הניף את המקל וניסה לחבוט בי. זזתי קלות, הוא חבט בקיר והמקל נשבר. נתתי לו קטנה בצלעות כמו שלימד אותי מורי הסיני. הוא התפתל ולא יכל לזוז.
השניים באו עם המקלות משני צדדים. זזתי קלות והם חבטו אחד בשני. עליתי במדרגות ברזל שמוליכות לרמפה מעל דוד מלא בחומר של מסטיקים. השניים רצו אחריי. הם לפתו אותי בידיהם משני הצדדים. נתתי לכל אחד קטנה ממש במותן במה שמכונה הנקודה המקפיצה. הם קפצו. בערך שני מטר באוויר ונפלו ישר לתוך הדוד עם החומר של המסטיקים. בעוד הם מתבוססים במסטיקים השלישי הגיע עם סכין מטבח.הוא רץ אליי בצורה ממש לא מקצועית. זזתי טיפה ועשיתי לו רגלית הוא הצטרף לשניים בתוך הדוד.

חנדל ניגש אליי מחוייך ואמר אה...אתה מבין הם החבר'ה האלה ממש הכריחו אותי להציק לך, לא הייתה לי ברירה זה היה לחץ ציבורי אה...הוא חייך והגיש אליי את ידו. וכאן המפקד עשיתי משהו שהיה אסור לי לעשות. לחצתי לו את היד ושברתי לו שתי אצבעות. אני יודע שהוא לא בא התקפי ובלתי חמוש והיה אסור לי לעשות את זה. אני מוכן לשאת בעונש ואפילו לשבת במחבוש. תבין אותי המפקד, מדובר על תגובה לא מידתית לאחר מספר התגרויות.
חנדל התפתל בכאביו ואני התפניתי לחפש בדיחות. מצאתי עטיפות של מסטיקים עם בדיחות של דוסים. לקחתי שלוש זה הספיק כרגע למילוי המשימה, ויצאתי.

הגעתי הבייתה, ירום לא הלך לבית ספר כי הוא חיכה לראות אם אביא לו כמו שאמרתי. נתתי לו את הבדיחה הראשונה. היו שם שתי דמויות ארופאי ויהודי דוס. הארופאי שואל את היהודי: תגיד למה יהודים עונים כל דבר בשאלה? היהודי עונה- למה לא? זה הצחיק את ירום והוא מייד התקשר לעדנה. היא הבינה וביקשה לדבר איתי. היא בכתה ואמרה שהקטע שהסברתי לילדים לא לפגוע אחד בשני מאוד נגע לליבה, רק שהפריעה לה ההתנהגות המוזרה. הסברתי לה שבתפקיד עלולים להגיב לעיתים בצורה קצת משונה ושזה לא אישי נגדה. וקבענו שהיא תבוא אלינו בימים הקרובים. שנינו בכינו.
המפקד, אם עוד לא הבנת- אז שיקרתי לה. זה בכלל לא הייתי אני עם הילדים מבני ברק. אבל פחדתי שהיא לא תבין. המפקד. מותר לשקר כדי לשמור על סודיות לא? אני מרגיש שיש כאן משהו גדול עם כפילים ומזימות. אני במשימה והרשיתי לעצמי לשקר. אנא התייעץ עם הפרקליט האוגדתי ותודיע לי מה עושים במצבים כאלה. ליתר בטחון אני מקיף כעת את השולחן בתור עונש שישים פעמים.

זהו סיימתי. סליחה שאני מתנשף המפקד.
אם כבר מדברים על סודיות. ירום שאל למה החולצה שלי קרועה וספרתי לו על המכות בבני ברק. הוא לא האמין שאני הרבצתי לארבעה. ואמר שאם זה נכון אז הוא קוגלגר. למרות החשש שהוא יהיה קוגלגר, לא התווכחתי איתו כי העדפתי לשמור על מדיניות עמימות בנושא כה רגיש.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה