close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

למרוד ברודנים

מערכת עולם קטן  יד טבת, תשעא  12/21/2010

את זה שהקריאה לא למכור בתים לערבים בערים בארץ ישראל, אין לה ולגזענות הנאצית ולו קשר קלוש, ואת זה שכולה ציונות וחלק ממלחמת ההישרדות של עם ישראל, כנראה שלא צריך להסביר כאן

המאמר פורסם לראשונה בעלון הנוער "עולם קטן"

 את זה שהקריאה לא למכור בתים לערבים בערים בארץ ישראל, אין לה ולגזענות הנאצית ולו קשר קלוש, ואת זה שכולה ציונות וחלק ממלחמת ההישרדות של עם ישראל, כנראה שלא צריך להסביר כאן – אפשר ללמוד את זה גם ממבול התגובות המזועזעות מדבריו של הרב ריינר מהשבוע שעבר שהשווה אותה לחוקי נירנברג, ובעיקר מכך שכל סקר שנעשה בנושא הזה בקרב כלל החברה הישראלית הביע תמיכה גורפת בקריאת הרבנים החשובה הזאת (74% בערוץ 2, 55% ב-ynet).
תודה לכם רבנים, לא רק על הקריאה האמיצה, אלא בעיקר על כך שאתם לא מפחדים לדבר בתוך הקולות השתלטניים של אבירי המוסר שבתקשורת, שהם ורק הם אלה שיודעים תמיד בעבור כולנו מה האמת בעולם הזה. מה ומי דמוקרטי, מה ומי מוסרי, מה חשוב יותר – תורה או דמוקרטיה. הם קובעים הכל, ואם חושבים אחרת מותר לדבר על זה, אבל ממש ממש בשקט כדי לא לעורר את זעמם.
תודה לכם רבנים, שבעיניים שלכם יש קצת יותר חוצפה ונועזות ישראלית, והצלחתם להדיר מעינכם את מבט הפחד הגלותי שפושה בקרב חלק מדַבָּרֵי הציונות הדתית שממש רועדת מהתרגשות וחששות אם מישהו העז לחשוף בפני הציבור הישראלי שתורת ישראל איננה רק ערכי חמלה, אלא שיש בה גם כמה איסורים והגבלות שלא תמיד עולים בקנה אחד עם דעתם של קובעי המוסר החילונים.
תודה לכם רבנים שעוררתם כזה דיון חשוב במדינת ישראל.
תודה לכם שבזכותכם יש לנו סיכוי לשוב למסלול שאותו ייעד לנו בורא עולם, מסלול של קידום מוסר אלוקי שיהיה אור לגויים ולא רק כזה שיעתיק באופן לא מוצלח את התרבות שלהם.
אבל אתם יודעים מה – העניין הוא כבר לא מי צודק, והאם חכם לפרסם פסק הלכה פומבי או האם זו גזענות, כל אלה היו ויכוחים לגיטימיים אילו היו נעשים בטון הראוי ובכבוד המינימלי. אבל סתימת הפיות וניסיון מחיקת דעתם הפשוטה והשפויה של רוב אזרחי ישראל, מלמד שהדבר שהכי חשוב ללמוד מכל הסיפור הזה הוא שצריך לפתוח במרד נגד החוצפה של המיעוט הזה של 'אבירי חופש הביטוי שבתקשורת' שמבלבל לכולם את המוח על ערכי דמוקרטיה וחשכות ובערוּת. האמת היא שאם ממש שמים לב – המרד הזה כבר החל, צריך רק להצטרף אליו. יש כאן כוח עממי חזק ובריא בחברה הישראלית. אין, ממש אין, ממה לפחד. אנחנו דתיים (ושמרנים) וזה בסדר גמור. לא צריך לשכנע אף אחד להיות כמונו, אבל צריך להפסיק, דחוף, לנסות להסתיר את זה. ואם אביר שמאל 'נאור' ו'חשוב' צועק עליך שאתה גזען ולא דמוקרט, אל תיבהל – לא נורא. תזדקף ותגיד לו בחזרה בחיוך שהוא חמוד ושזו דעתך, ותמשיך הלאה.
יש כאן המון המון חילונים נהדרים שיש לנו המון מה ללמוד מהם, אבל מי שצועק עליך בנחרצות ומבטל את המוסר שאתה מביא אִתך מתורת ישראל, אין שום עניין לריב אתו ולהקשיב לו, אלא פשוט לומר בחזרה בקצת יותר נחרצות את מה שאתה.
השמאל הזה קורא לנו מסיתים ושונאים ומה לא, אבל תזכרו תמיד שהוא, אותו שמאל נאור, תמיד היה זה שהסית ראשון, ואף התנהג ראשון באלימות – זה קרה לפני קום המדינה כש'ההגנה' ביצעה הרג והסגרות באחיהם באירועי ה'סזון' המבישים המודחקים מִדפי ההיסטוריה. זה קרה שוב כשבן-גוריון יצר, שימו לב לביטוי, את 'התותח הקדוש' שבו ירו על אלטלנה, והמשיך אצל יצחק רבין ז"ל בכינויו המפורסם למתנחלים - 'פרופלורים'. והכי חשוב: הגירוש – ההתנתקות הייתה מלחמת אחים ושאף אחד לא ינסה לכבס את זה, ואריק שרון שנולד במפא"י המיתולוגית, בגיבוי השמאל ובניגוד לרצון העם, הפעיל צבא נגד אזרחים יהודים. נכון, במלחמת האחים הזאת הצד המותקף גילה אחריות ולא השיב מלחמה. אבל זו הייתה מלחמת אחים לכל דבר. וכך השמאל הקיצוני ששואב את תרבותו מהמוסר הנוצרי והמערבי, מחרחר כאן במשך שנים ריב ומדון בין היהודים וגם בינינו לבין הערבים.
אם נלמד לשרוד את הצעקות שלהם, ולא ניבהל בכל פעם שהם צועקים כמה אנחנו חשוכים – הכל יהיה הרבה יותר טוב.
אנא, בורא עולם, שחרר את הציונות הדתית מכבלי המסביר הלאומי – שיפסיקו שם כל הזמן לנסות למצוא חן בעיני כולם. עֲשֵׂה שהציבור שלנו, ובמיוחד כמה מדובריו, ידע שיש לו באמת הרבה מה לומר בלי הצורך לנסות לשכנע ולמכור את התורה שלו בעוד אריזות צלופן מטשטשות.
שהציונות הדתית תפסיק כבר לחשבן חשבונות לא לה, ותפסיק לחשוב בגאווה שעליה מוטלת המשימה לפתור את כל האיזונים והשאלות, בין 'העם' ל'מדינה' ל'תורה' ול'ארץ ישראל' ו"לשכלל את הכל באופן הכי אחראי". שפשוט תהיה היא – אוהבת מדינה, נלחמת באויביה, נאמנה לתורת ישראל, אוהבת את עם ישראל. כועסת ולוחמת כשצריך ומחייכת בכל שאר הזמן.
הלוואי שרבנינו יחליטו להכניס למרחב השיקולים הבאמת חשובים שלהם, כשהם מתווים דרך או פסק הלכה ציבורי, שיש כאן צו שעה קריטי לא פחות מאחדות העם, והוא לשבור את רודנות הדעות של אבירי התקשורת חסרי הבושה.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה