לא בעיה מוסרית, בעיה מעשית

בניגוד לרוב הטענות של המתנגדים לאנשי מנהיגות יהודית בשבוע הכישלון במרכז, אני לא סבור שיש בעיה מוסרית בהתנהלות של אנשי מנהיגות יהודית. אני בהחלט חושב שמשה פייגלין מאמין בצעדים שהוא עושה, שהוא מצביע ליכוד ושהוא רוצה לקדם את המפלגה. גם חברי שהתפקדו לליכוד נראים מאוד רציניים בכוונות שלהם וכשאנשים שבאמת מאמינים במפלגה. אני גם לא סבור שניתן להאשים את הרב שרקי ואנשים טובים אחרים ממנהיגות יהודית בשקר.
לדעתי, הטעות הגדולה של אנשי מנהיגות יהודית היא עמוקה ושורשית הרבה יותר- הליכוד הוא כמו עם ישראל, וכשם שאי אפשר ל"כבוש" את עם ישראל, כך אי אפשר לכבוש את הליכוד. שימו לב לתוצאות- נתניהו הביא 74% !!! מהמצביעים להצביע כמוהו, זוהי תוצאה ללא תקדים בעולם הדמוקרטי (רק אסד מקבל בבחירות בסוריה יותר קולות), תוצאה מדהימה שרק הפחד האמיתי של אנשי הליכוד מפני הדתיים ה"משיחיסטיים" יכול היה להוביל לתוצאה כל כך מדהימה. קשה לי להבין איך אנשי מנהיגות יהודית מבינים שאין דרך להכריח את ה"עם" להיות ימני וחייבים ללכת דרך הדמוקרטיה ואילו בליכוד אפשר לעשות את זה בכפיה.
אילו הייתי צריך לתאר את אנשי הליכוד שאני מכיר, הייתי טוען שיש להם כמה מאפיינים, שהבולט שבהם הוא שהם אינם "דתיים". לא רק במובן שאין להם כיפה, אלא שהם לא לוקחים שום דבר לריאות, לא את ארץ ישראל, לא את הדת ולא הליכוד עצמו... כשצריך, הם יפרשו ויקימו מפלגה חדשה, כשצריך, הם ירוצו על הגבעות וכשצריך הם יתיישרו לפי הקו של בג"צ. הם, כמובן, יעשו את הכל כדי להישאר בשלטון, שזהו בעיקר הקו המאחד בין כל בליל הדעות שמרכיב את הליכוד. אני אפילו לא נכנס לשאלה האם זה טוב או רע, רק מבין שזה שונה לחלוטין מפייגלין או מהציונות הדתית שפייגלין מייצג (ויש כנראה גם כאלה בציונות הדתית). יכול להיות שיותר טוב להיות ליכודניק, אבל ההעמסה של אידיאולוגיות על ה"מסורתיות" הליכודניקית היא ניסיון שלא יצלח, אלא אם כן תחליף את הכל- את הפוליטיקאים, את השופטים, את התקשורת, את אנשי השטח ואת אלה שסוחבים את הקלפיות. במילים אחרות- כדי לכבוש את הליכוד צריך קודם לשנות את עם ישראל עצמו, אז למה לא להתחיל מהעם? הליכוד (תסתכלו על סילבן שלום, לדוגמא מצויינת) הוא בדיוק שם- קצת ימני, קצת שמאלני, מפחד מבג"צ ולא מתלהם... בעיקר לא מתלהם, ועסוק חזק באח הגדול. כל עוד זה לא ישונה, למה לדבר על שינוי הליכוד? מה זה יתן?