close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מחשבות על פחד ואמונה !!!

רקפת כהןכח אדר ב, תשעא03/04/2011

מי אינו נפגש עם חוויית הפחד, בעיקר בעקבות אירועים שקורים לאחרים ויכולים לקרות גם לנו. אז איך מתמודדים עם הקולות הפנימיים שבאים להתארח אצלינו בבית ?!

• בום! בום! בום!
• אמאל'ה! מה זה הרעש הזה? מי נכנס? פחד?!? מה אתה עושה כאן???
• שמעתי שהיה אצלכם אירוע. אני מומחה לאירועים כאלה. בכל אירוע- אני מתייצב ראשון!
• מתייצב ראשון, אה? אתה האחרון שחסר לי עכשיו. עוד לא גמרתי להרגיע את הילדים שלי ולעשות את כל הטלפונים של צח"י , ולענות לכל הטלפונים של המשפחה מכל רחבי הארץ, אז עכשיו אני צריכה עוד פחד על הראש... אבל רגע, פחד, איך נכנסת? הרי סגרתי הכל!
• אל"ף- אני לא נכנס, אני מחלחל. ובי"ת – את ה"שב"ם" שלכם אפשר לעבור בקלות, אז נראה לך שתריסים מוגפים או דלת נעולה, זה מה שיעצור אותי?
• טוב, תקשיב, פחד, נכנסת אז נכנסת, אין מה לעשות. אבל אתה יושב כאן בשקט
ולא משבש לי את החיים, ברור?
• חחחח נראה לך? אז בשביל מה באתי כאילו?
• אז מה אתה רוצה עכשיו?
• קודם כל- חסל סדר טיולים בחוץ. איך שהילדים שלך מסתובבים כאן בלילות- זו הפקרות! תכניסי אותם הביתה, ושיתחילו לקרוא ספרים או לשחק במחשב. זה מסוכן להסתובב פה בחוץ. דבר שני- גמרנו עם ההליכות!
• אויש, פחד! אבל רק התחלתי את הדיאטה!
• אז תקני הליכון!
• אבל אני רוצה ללכת בחוץ! אתה חונק אותי, פחד! אני רוצה לחיות!
• אהה. את רוצה לחיות – אז תעשי מה שאני אומר לך ותנעלי את הדלת. אם את כל כך צריכה את הנוף- תתלי מול ההליכון תמונה גדולה של הכפר הסמוך...
• פחד! זה טיפשי מה שאתה אומר! אני לא מתכוונת להתייחס לכל זה! אני מתעלמת ממך וזהו!
• מתעלמת ממני, הא? את יכולה לעבוד על מי שאת רוצה חוץ ממני! עד פה שומעים את הלב שלך דופק! ותראי איך רועדות לך הרגליים, אני כאן. לא יעזור לך. הי, לאן את הולכת?
• לתלות כביסה.
• לתלות כביסה?השתגעת?? את לא יכולה לצאת לכביסה עכשיו! שכחת מאיפה המחבל
נכנס? זה בדיוק מול המתקן כביסה שלך! תנעלי את הדלת ושימי כביסה במייבש!
• אוי, פחד, אתה מתיש אותי. אני הולכת לישון!
• אבל למה את חולצת נעליים?
• למה לא?
• אם תהיה אזעקה באמצע הלילה? אם יקפיצו אותך? תתחילי לחפש את הנעליים?
• אבל פחד, אני לא יכולה לישון בנחת עם נעליים!
• יש לי חדשות בשבילך: את גרה בישוב קטן מוקף אויבים. במצבך, את בכל מקרה
לא יכולה לישון בנחת.
• אז מה אני אמורה לעשות?
• שבי פה ואני אספר לך סיפורים מצמררים על כל מיני תרחישים מפחידים- זה יעזור לך לשמור על דריכות וערנות.
• פחד, אולי תעזוב אותי כבר?
• מצטער. אחרי שנכנסתי אני לא עוזב כל-כך מהר. תצטרכי להתרגל לחיות איתי...
• ומתי תלך?
• אולי- אם את תלכי מכאן...
• ללכת מכאן? אבל זה הבית שלי!
• אני יודע, את עקשנית. כולכם כאלה. כבר שנים אני מסתובב כאן חופשי, והייתי בטוח שבביקור הראשון שלי כאן, מקסימום השני, תארזו מזוודות ותעופו. בשביל זה שלחו אותי. אבל זה לא עוזר. אתם נדבקים למקום הזה כמו אנ'לוידע מה ! תגידי, מה גורם לכם להישאר כאן?
• אני חושבת שאני יודעת את התשובה, אבל אתה לא תאהב אותה...
• תגידי, בכל זאת?
• טוב. אנחנו נשארים כאן בזכות האמונה.
• מה אמרת?
• אמונה. אנחנו פה בזכות האמונה!
• אוי לא! רק לא היא! כל פעם שהיא באה אני חייב לברוח! איכשהו היא גורמת לי להרגיש קטן ולא משמעותי, הצילוווו! אני שומע את האמונה מתקרבת!(הדלת נפתחת, האמונה נכנסת).
• שוב התחלת להסתובב כאן, פרחח! כמה פעמים צריך לומר לך, הישוב הזה הוא שלי! אם אתה מחפש מישהו להציק לו תעבור את הכביש! נראה לי שבכפר ממול לא יזיק להם לארח טיפוס כמוך! נו, לך! תסתלק מפה, פחדן עלוב!
• איי! אוי! די, בסדר, אני הולך, אני הולך, תפסיקי כבר...
• הו אמונה! הצלת אותי! כמעט שנכנעתי לפחד הזה, הגעת ממש ברגע הנכון!
• ברגע הנכון? אני זמינה כל רגע, את פשוט צריכה לזכור אותי, זה הכל...
• אבל למה הכל סגור? מחניק כאן, תפתחי חלונות, תרימי תריסים! אח, איזה אויר
טוב יש אצלכם, איזה יופי, איך הכל ירוק ופורח פה בעונה הזאת- פשוט נפלא!
אתם עוד תתפרנסו פה רק מצימרים לתושבי גוש דן, אני אומרת לך, תענוג בישוב
הזה...
• תגידי מה איתך? למה את ככה חיוורת? אכלת ? שתית משהו היום?
• אני... אה... הפחד הזה שיגע אותי, שכחתי לשתות ולא התחשק לי לאכול כלום...
• טוב, אז אני מכינה לך כוס קפה ותאכלי איזו עוגה. יחד עם הקפה יש לי כמה סיפורי השגחה לספר לך, שתתחזקי קצת. את לא תאמיני מה שאני ראיתי בדרך לכאן
• איזה טוב ה'! אני אומרת לך... אוי, התעכבתי יותר מידי זמן אני צריכה להמשיך! אחרי הפחד מסתובב כאן יש לי יותר עבודה!
• לא! אל תעזבי אותי, אמונה, מה אני אעשה אם הפחד יבוא עוד פעם?
• תירגעי מיידלע, אני לא עוזבת, אני איתך כל הזמן, תזכרי את זה! אני אשאיר פה גם את זהירות ואחריות. הן תעזורנה לך להתמודד עם הפחד. ו...אה, הבאתי לך מתנה קטנה. היא פשוטה, אבל מאוד שימושית. איפה התיק שלי... או, הנה! קחי. זאת שגרה. תשמרי עליה היא תעזור לך להישאר שפויה.
• תודה, אמונה, תודה רבה על הכל!
• על לא דבר חמודה, תזכרי- אני איתך תמיד! ניפגש בחנוכת השכונה החדשה!

(נכתב ע"י רקפת כהן מבית חג"י, הופץ ע"י מהו"ת בישובי המועצה האזורית שומרון
בעקבות הרצח של משפ' פוגל באיתמר).
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה