במהירות האור, או לא?

לכבוד,
וועדת דת
במושב...
שלום רב,

החלטתי לפנות אליכם במכתב זה במוצש"ק "צו" ולאחר התלבטויות רבות במשך חודשים ארוכים. אולם נדמה לי שהשבת הגיעו מים עד נפש בנושא שאני נושא בקרבי תקופה ארוכה ולכן החלטתי לשתף אתכם במעט מחשבות הנוגעות לנושא זה.

השבת התחילה התפילה במושב בשעה 8 ועשר דקות, ולמרות זאת הרי שבשעה 9:00 כבר עמד הציבור אחרי קריאת "רביעי" בתורה (השעות מדוייקות ונבדקו על ידי). זמן קצר כל כך לתפילת שחרית של שבת הוא קצר מידי (!) ולענ"ד רק בצה"ל מתפללים מהר יותר. התפילה הסתיימה למעשה בשעה 9:55 וזאת לאחר שהתחילה באיחור וכללה שני ספרי תורה. שבת זו, שבה מדדתי את הזמנים, היא רק מאפיין למהירות התפילה בחודשים האחרונים במושב. חשוב להבין שהאוכלוסיה בישוב היא מגוונת מאוד ומהירות תפילה כזו אינה מתאימה לחלק מהציבור. אני עצמי מתפלל מידי בוקר ביחידות גמורה לאחר שוויתרתי מראש על כל סיכוי להתפלל עם החזן, המהירות היא לעיתים קרובות לא נורמלית ותפילות שמתחילות ב6:25 מסתיימות בחמישה לשבע, שוב, מהירות העומדת בפקודות מטכ"ל אבל לא בציבורים אחרים. פעמים רבות החזנים עומדים לעמידה ללא מניין ואף ללא שישה מתפללים וברוב המקרים האחרים חלק ניכר מהציבור מדלג כדי להתפלל שמונה עשרה עם החזן.

למהירות זו יש מספר השפעות שליליות:

- ההבדל בין חזנים "מהירים" לחזנים שאינם כאלה הולך וגדל, כבר חז"ל לימדונו והדבר מופיע באחרונים שאחד הדברים החשובים בתפילה הוא האחידות והקביעות, מהירות תפילה המשתנה בצורה קיצונית כל כך פוגעת מהותית באופיה של התפילה וביכולתם של המתפללים לחזות את הצפוי להם. אפילו בתחומים של תכנון זמן ההגעה וכדומה...
- התפילה היא פעמים רבות לא תפילה במניין.
- אווירת התפילה הופכת ל"עיסקית", המטרה המוצהרת והמורגשת האוויר היא ש"צריך לסיים עם זה וללכת", עובדה הגודעת כל סיכוי להתחברות אמיתית לריבונו של עולם.
- הוכח באופן חד משמעי (עיין סיפרו של פרופ' שרגא פישרמן על התחלנות הנוער הדתי) שתפילה מהירה אינה מתכון לחיבור הנוער לתפילה. ההיפך הוא הנכון, נוער מתחלן או מתחלן לחצאין מעדיף תמיד להגיע לבתי כנסת ספרדיים ולא לאשכנזים, תופעה המוכרת גם בישיבות או במכינות (אתם יכולים לשאול חברים מירושלים על ממדיה של התופעה בירושלים, אשכנזים רבים שם נוהגים להתפלל דווקא בבתי כנסת ספרדיים). דווקא התפילה הארוכה והמסורבלת משהו בבתי כנסת מרוקאים זוכה לביקורים רבים יותר, הנוער אינו מחפש "מהר וחלק", אלא מעדיף את האופי החם והמתנגן של התפילה הספרדית. לדעתי לעניין המהירות יש קשר גדול לנושא, איך ניתן לחבר נער לתפילה שחולפת ביעף, בשקט מופתי וכשכל אחד מהציבור נמצא במרדף מתנשף להגיע אל חזן חמקמק? אני עצמי, המעיד על עצמי ששנים לא פספסתי תפילות במניין, כולל שנים ארוכות מאוד של תפילות כותיקין, מוצא את עצמי יותר ויותר "לא מצליח לקום" לתפילות במושב... הדבר נובע גם מהעובדה שפיספוס של דקה פירושו גם פיספוס של כל פסוקי דזימרה וגם מאווירה כללית של תפילת קבלנות. חשוב לי לציין שאין כוונתי להפיכת התפילה במושב לספרדית מבחינת הנוסח אלא רק מבחינת הניחוחות והמהירות. נקודה נוספת היא שוודאי ידוע לכם שגם בבתי כנסת ספרדיים "אנשים הולכים לעבודה" אחרי התפילה כך שאין לתלות את ההבדל בנקודה זו. אם אנחנו מעוניינים לחבר את הנוער במושב לתפילה שומה עלינו לשנות גם את מהירותה (ואולי יש מקום לשאול אלמנטים גם מהתפילה הספרדית, כמו לדוגמא קריאת פסוקי דזימרה בצוותא (כל אחד פרק או משהו דומה), אולי הצבת מיחם בפינת בי"כ ועוד... מבלי לפגוע בנוסח כמובן).

נדמה לי שלכולנו ברור שיש מקום לשינוי וריענון באופי התפילה במושב, להבאת מתפללים נוספים לבית ה' ולעיבוי המניינים, נדמה לי שהדברים שהבאתי כאן חשובים לפחות לחלק מהציבור ויקרבו אותו לתפילה. למרות שאין לי פתרונות קסם לעניין (כמובן שלא ניתן לתלות שלטים עם הודעות לחזן "חובה להתפלל לאט וברור") ברור שיש לטפל בעניין מבחינה ציבורית ואלי גם להעיר לחזנים שעוברים גבול מסויים. יצירת אווירה חיובית כלפי תפילה איטית ונינוחה יותר היא חשובה והיא חלק מתהליך התבגרותו של ציבור דתי.

לתשובתכם אודה,
באהבה,
...