close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

התיקון לחוק לשון הרע- כבוד חברך חביב

אלחנן יוסף כהןו כסליו, תשעב02/12/2011

על הגשר צר, כשמכאן ומכאן תהום, צריכים להתנהל. יש ליצור הרתעה לעיתונות החוקרת. מכיוון היא יכולה לחרוץ גורלות של אדם באבחת עט. שתיזהר כשהיא משתמשת בכח זה.

תגיות:

לפני מספר ימים עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק לשון הרע. עיקרו של התיקון הוא הגדלת סכום הפיצוי לתובע ללא הוכחת נזק מ50,000 ל300,000 (פי 6!). מיד כנסו העיתונאים כנס חירום כדי לדבר על ההשלכות של החוק ובדרכים למניעתו. הסכנה בו, לדעתם, היא בחיסול העיתונות החוקרת. שום עורך עיתון לא יפרסם תחקיר על אדם או על חברה גדולה כיון שיודע שהלה יכול לתובעו ולחייבו לשלם סכום כה גדול אף ללא הוכחת נזק. ממילא העיתונות לא תעשה את תפקידה ותתמקד בכתבות צבע ובראיונות עם ידוענים וכו'. סכנה נוספת שטמונה בהגדלת סכום הפיצוי היא חיסול כלי התקשורת הקטנים. כלי תקשורת גדול, דוגמת


'ידיעות אחרונות', יכול להתמודד עם סכומים כאלה. עלונים מגזריים, כמו 'בשבע', למשל, אינם יכולים להתמודד עם סכום כזה וממילא הם יסגרו.

***

כשאנו רוצים לכונן חברה נעימה וצודקת, אחד מהדברים המרכזיים עליהם נתעכב הוא לשון הרע. כשאדם מדבר סרה בחבר הוא יוצר אווירה עכורה בין שומעיו לבין החבר עליו דיבר. אם יעקב יספר לנדב וגיל ששמעון מחנות התבלינים רמאי, נדב וגיל אכן לא יקנו ממנו יותר אף שלא בדקו ווידאו את הדבר. יותר מזה, נדב וגיל לא רק שלא יקנו משמעון אלא גם יספרו לחבריהם על שמעון הרמאי. נמצא אין אדם קונה משמעון, והוא שונא להם והם שונאים לו, רק משום שפעם טעה בשקילה כשמכר כורכום ליעקב.

גדול כח הפה. לכל דבר שאנו מוציאים מפינו יש משמעות. במשפט אחד אנחנו יכולים להרוס חיים של אדם. במיוחד מכיון שבדרך כלל האדם מוציא דברים שליליים מפיו. (אחת החברות הגדולות במשק עשתה סקר ומצאה שדבר טוב שאדם יודע הוא מספר לאדם אחד. דבר רע, מספר לשבעה אנשים). מפורסם הסיפור על אשה מסוימת שכתבו עליה בעיתון שהיא לא אמינה ושהיא רמתה את לקוחותיה. מיד כמו נעלם שמה הטוב. אנשים יותר לא הלוו לה, חברים נתקו קשרים והאישה מצאה עצמה מבודדת. זה שמאוחר יותר בית המשפט ניכה אותה מכל אשמה לא עניין איש. האישה נותרה לבדה.

מצד שני, אם שמעון מהדוגמא למעלה באמת רמאי, צריך להודיע זאת. שכולם ידעו ויזהרו לא לקנות ממנו, שילמד לקח. הרי עלינו למגר כל תופעה של רמאות, כל ניצול של בני- אדם.

זו תפקידה של העיתונות החוקרת. לחשוף מחדלים בחברות מסוימות, להראות התנהלות לא אתית של אישי ציבור ולהציל עשוק מיד עושקו. העיתונות הזו בעצם באה לשרת אותנו, האזרחים, היא דואגת שלא ירמו אותנו ושישמרו על כבודנו. עם זאת, מדי פעם, יתכן ותיפול טעות בתחקיר והוא יוציא דיבת אנשים רעה.

בעצם, לשני צדי המתרס ישנה מטרה דומה. לשמור על כבוד האדם ולנסות ליצור חברה נעימה יותר וצודקת יותר, חברה בעלת גוונים רבים בה כל אחד יכול להביע את דעותיו, חברה עם כבוד הדדי בין אדם לאדם. חברה בה מנסים לשמור על שמו הטוב של האדם ועם זאת לא מרמים בה.

על הגשר הצר הזה, כשמכאן ומכאן תהום, אנחנו צריכים להתנהל. עלינו ליצור הרתעה לעיתונות החוקרת, שתיזהר. יש בידה כח עצום. היא יכולה לחרוץ גורלות של אדם באבחת עט (או מצלמה). שתבין את הכח הזה, שתיזהר כשהיא משתמשת בו, שתבדוק טוב טוב אם מה שהיא הולכת לפרסם נכון. ומצד השני, עלינו להזהר לא להגיע למצב כזה שפוחדים לחשוף עוולות בגלל הקנס המוגזם.

אינני יודע אם 50,000 ₪ הנוכחיים הקבועים בחוק הם סכום מרתיע או שמדובר בסכום שאינו מספיק משמעותי. בכל מקרה, אסור לנו לצדד אוטומטית בתיקון לחוק כיון שהשמאל מתנגד לו. עלינו לשים לב שאיננו מצמצמים בתחקירים, וממילא, בעוד אנו חושבים שאנו שומרים על כבודו של האדם, אנחנו מאפשרים ליותר אנשים להיפגע.

הכותב הוא חבר ב"מכון כתיבה בשביל הנשמה"

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה