close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

נ"ז - קיום מצוות בחו"ל/ תנאים הכרחיים להופעת הנשמה הכללית

הרב שמעון פרץכו שבט, תשפא08/02/2021
פרק סא מתוך הספר ואהבת
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק סא מתוך הספר ואהבת

תגיות:

פרק נ"ז

    עלינו לדעת, שחוץ מלאהוב זה את זה, להגדרת עם יש צורך בקיומם של תנאים חשובים מאד והכרחיים מאד, שפעמים רבות אינם בשליטתנו על אף שיש לנו יכולת להשפיע עליהם במידה מסוימת. אלה הם דברים כלליים יותר שבלעדיהם לא ניתן להגדיר אותנו כעם.

-       מה זאת אומרת? אנחנו עם! איך אנחנו יכולים לא להיות? נולדנו יהודים אז אנחנו כולנו עם.

-       זה שיש לנו גנים של עם ישראל לא הופך אותנו לעם. קח לדוגמא את המציאות של עם ישראל בגלות. כאשר עם ישראל חי בגלות הוא לא נחשב עם


href="#_ftn1" name="_ftnref1">[1] אלא אוסף של פרטים שיש להם קצת קשר זה לזה.

-       יש לי קושיות מאד חמורות על מה שהרב אמר כעת. אם בגלות אנחנו לא עַם זה אומר שאנחנו לא נחשבים מחוברים זה לזה ואנחנו לא נקראים עַם אחד.

-       מה קשה בזה? עד כמה שזה כואב זה נכון. כך מובא בזוהר הקדוש על הפסוק "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", שכתב על זה "עמה איקרון אחד". הזוה"ק מדייק מהפסוק שדווקא כאשר אנחנו בארץ ישראל אנחנו נקראים עם אחד – גוי אחד בארץ.

-       כן, אבל אם כאשר אנחנו נמצאים בגלות אנחנו לא נחשבים עם, אז זה אומר שהנשמה הכללית לא מתגלה בנו וממילא אין לנו כל כך את הכוחות המיוחדים שלנו.

-       נכון. ומה קשה לך על זה?

-       באחד השיעורים הקודמים (פרק י"ג) הרב הסביר שישנה התאמה בין תרי"ג מצוות לבין הנשמה הכללית, והמצוות הן הטבע שלה, ולכן היא משתוקקת לקיים אותן. הרב גם הסביר, שהמצוות מדבקות ומחברות את הנשמה שלנו לקב"ה ועל ידי כך נמשכת עלינו קדושה גדולה – אשר קדשנו במצוותיו.

-       נכון מאד.

-       לפי זה, אולי בגלות אין חובה לקיים את המצוות, כיוון שהנשמה הכללית לא מופיעה וממילא אין בנו רצון פנימי לקיים אותן, שהרי המצוות הינן הטבע של הנשמה הכללית ולכן כל זמן שהיא לא מופיעה הן מפסיקות להיות הטבע הפנימי שלנו. וחמור מכך, גם אם נקיים אותן הן לא ידבקו אותנו בקב"ה ולא יקדשו אותנו, כיוון שהנשמה הכללית לא מופיעה בנו והיא זו שיכולה להדבק בקב"ה וכעת היא לא מתגלה.

-       חס וחלילה. בוודאי שחייבים לקיים אותן מהתורה ואין ספק בכך בשום אופן. אבל מבחינת הערך שלהם – דבריך נכונים באופן חלקי. הערך של המצוות בחוץ לארץ פחות[2] במידה רבה מאשר ערכן בארץ ישראל כאשר עם ישראל לא בגלות.

כך כתב רש"י[3] על פי הספרי:

    "ושמתם את דברי - אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר 'הציבי לך ציונים'" (דברים יא,יח).

-       אני די נכנע. אני מבין מדברי הרב, שכאשר עם ישראל בגלות אז גם הערבות ההדדית במצוות מאד חסרה ואין הרבה השפעה הדדית מזה על זה. מה שאומר שבגלות אף אחד מעם ישראל לא יכול להגיע למדרגה הגבוהה שהנפש שלו ממש שלמה, כיוון שכל אחד באופן אישי יכול לקיים רק חלק קטן מהמצוות של התורה ולא את כולן.

-       באופן כללי אתה צודק, ואפילו אתן לך מעין הוכחה: אין נבואה בחוץ לארץ (כוזרי מאמר שני, רמב"ן עה"ת דברים יח,טו). אמנם ישנם מספר יוצאי דופן שיכולים להגיע למדרגה די גבוהה אפילו בחו"ל, אך אפילו הם - לו חיו בארץ ישראל כשכל ישראל עליה, היו זוכים להגיע למדרגה גבוהה הרבה יותר.

-       מהם התנאים לכך שאנו נחשב כעם והנשמה הכללית תופיע בנו?

-       המהר"ל בספרו "נצח ישראל" (פ"א) כותב שלושה תנאים יסודיים המבדילים בין גלות לגאולה. גאולה היא מצב שבו עם ישראל בריא ומתוך זה מתגלים בו כל כוחותיו באופן שהוא יכול למלא את השליחות שלו בעולם, לתקן עולם במלכות שדי.

המכנה המשותף של התנאים הללו הוא שהם מאפיינים של עם. על מנת שהנשמה הכללית תתגלה בנו עלינו לחיות כמו עם. רק אז יתגלו בנו הסגולות האלוקיות שלנו ונהיה קרובים לקב"ה ונוכל למלא את השליחות שלנו בעולם. ואלו הן התנאים:

    א. קיבוץ גלויות – שכל עם ישראל יחיה במקום אחד ביחד.

    ב. ישיבה בארץ ישראל – לכל עם יש ארץ מיוחדת בשבילו שמתאימה לו ולאופי שלו. לעם ישראל הארץ היחידה שמתאימה היא ארץ ישראל. היא הארץ של עם ישראל.

    ג. שלטון עצמאי - שאנחנו נשלוט בעצמנו ולא ישלטו בנו.

-       רגע, היום כל שלושת התנאים מתקיימים!

-       נכון. אבל לא באופן מלא. יש אמנם קיבוץ גלויות - אבל עדיין יש יהודים רבים מאד בחוץ לארץ. אנחנו יושבים בארץ ישראל - אבל לא בכולה. יש לנו שלטון עצמאי - אבל אנחנו כן כפופים במידה מסוימת לממשלות של גויים. המצב כיום הוא, שהגוף של עם ישראל מוכן באופן חלקי לקבל את הנשמה הכללית של עם ישראל, ולכן הנשמה הכללית נכנסת בו באופן חלקי בלבד, מה שגורם לכך שהמצוות שכולנו עושים מתחברות זו לזו רק במובן מסוים ולא לגמרי.

-       קצת התבלבלתי. האם גם התנאים הללו חשובים כדי שתהיה אחדות?! מצד אחד הרב מדבר על התנאים הללו ומצד שני הרב מדבר על אהבה בין יהודים. מה היחס בין כל הדברים הללו?

-       כן. התנאים הללו חשובים מאד. בלעדיהם לא תיתכן אחדות אמיתית בעם ישראל. אלא שהם לבד לא מספיקים וחייבים להתאחד בפועל ולאהוב זה את זה[4].

    שלושת התנאים שאמרנו הם הבסיס. בלעדיהם, האהבה לא תוכל לאחד אותנו מספיק. אם הם לא מתקיימים, הנשמה הכללית לא מופיעה כל כך וממילא אנחנו לא מחוברים. אך מצד שני, גם כאשר הם יתקיימו והנשמה כן תופיע, היא תהיה רק בכוח ולא בפועל כל זמן שלא נאהב זה את זה.

-       מה יקרה כאשר שלושת התנאים יתקיימו במלואם?

-       כן יהי רצון, במהרה בימינו. כאשר שלושת התנאים יתקיימו בעזרת השם בִמְלואם, עם ישראל יהיה יותר מאוחד ויותר מחובר זה לזה מבחינה רוחנית. ואם אז נאהב זה את זה וּנֵתַפְקֶד בפועל כמו עם אחד, לא רק שהאהבה בינינו תלך ותגבר אלא גם יתגלו בנו כוחות אדירים.

    אותם כוחות אדירים של הנשמה כללית שתופיע בנו בפועל. אנחנו נהיה קרובים מאד לקב"ה והשכינה תִשְרה בקרבנו. בית המקדש יבנה ויצר הרע יעלם. העולם יתוקן ולא יהיה בו רוע ולא חיסרון. המצוות יקדשו אותנו ואנחנו אפילו נרגיש את הקדושה והעוצמה שהם משפיעות עלינו. כל אחד מהפרטים יקיים את חלקו במצוות ויחשב לו כאילו קיים את כל המצוות ונפשו תושלם על ידי כך.

-       הכל טוב ויפה, אבל הבעיה היא שזה לא כל כך עובד. המציאות מוכיחה דווקא את ההיפך. הקיבוץ של היהודים יחד במיוחד עם השלטון העצמאי שלנו, גורם להרבה חיכוכים וחילוקי דעות. אני לא רואה שקיום חלקי של שלושת התנאים הביאו אותנו לאחדות בפועל. על פניו נראה, שבגלות כשהיינו מפוזרים הייתה הרבה יותר ערבות הדדית ואחדות.

-       זו אשליה אופטית. כאשר עם ישראל בגלות לא תיתכן אחדות אמיתית, גם אם זה נראה כך. אני לא מדבר על אחדות ברגש או בשכל אלא על חיבור אמיתי בין הנפשות שלנו, וזה לא קיים בגלות. אל תשכח את מה שאמרנו שמה שמחבר בינינו בפועל זו הנשמה הכללית, ובחו"ל היא לא מופיעה.

    אל תיתן למריבות ולוויכוחים שיש היום בין הצבורים השונים להטעות אותך לחשוב שעם ישראל לא מאוחד בפנימיות שלו - זו טעות! האחדות היום גדולה לאין ערוך מהאחדות שהייתה בהיותנו בגלות. הסיבה למריבות ולמתחים הקיימים היום היא די פשוטה. בארץ, כל הקבוצות השונות חיות זו לצד זו בשכנוּת קרובה מה שמוביל פעמים רבות לחיכוכים.

    זה כמו להוכיח לאדם שהוא אוהב את פלוני אלמוני יותר משהוא אוהב את אשתו, כיוון שעם אשתו הוא מתווכח יותר. בוודאי שזה לא נכון. לו ולאשתו יש נשמה אחת והם אוהבים זה את זה יותר מאשר אנשים אחרים, אלא שבעקבות החיים ביחד יש גם לפעמים ויכוחים.

    כשיש קרבה יכולים אמנם להיווצר חיכוכים ומריבות ואף משלמים מחיר לא קל, אך אי אפשר לוותר על החיים המשותפים ועל הקרבה הפיזית בין הקבוצות השונות. זו הדרך היחידה להגיע לאחדות אמיתית. הוויכוחים והמריבות בין הקבוצות השונות מסייעים לכל קבוצה לברר את הדרך האמיתית שלה, להתרחק מקיצוניות ואף ללמוד דברים חדשים משלימים מהקבוצות השונות. בכל דרך יש אמת ודברים שניתן וצריך ללמוד ממנה.

    מתרחש בימינו תהליך מבורך של איחוד מחדש. הוא לוקח זמן אך הוא קורה וימשיך לקרות בעזרת ה'. ניתן לראות אותו בצורה מאד ברורה אם נשווה את מצבנו כיום בהיותנו בארץ ישראל למצב בחוץ לארץ לפני שבעים שנה. בחוץ לארץ היינו מפוצלים למאות עדוֹת ולעשרות אלפי קהילות השונות זו מזו ואילו כיום המצב משופר מאד[5]. ברוך השם.

-       רגע, אז שלושת התנאים שהזכרנו לא אמורים לגרום לנו לאהוב זה את זה אלא רק לאפשר לנו להתחבר זה לזה אם נעשה את הפעולות הרצויות. נכון?

-       נכון ולא נכון. נכון, כי התמלאותם של התנאים אכן לא מחייבת שתהיה אהבה וניתן לראות זאת בהיסטוריה היהודית. הדוגמא הפשוטה ביותר היא חורבן בית המקדש השני. על אף ששלושת התנאים התקיימו באופן חלקי, עם ישראל הגיע לשנאת חינם נוראה ובעקבותיה יצא לגלות. כלומר, קיום שלושת התנאים לא מחייב שתהיה אהבה בין היהודים.

    ולא נכון, משום שכאשר מידותינו יהיו מתוקנות ונכיר בכך שהננו "איש אחד", התקיימות שלושת התנאים תחזק מאד את האהבה בינינו.

-       מדוע שנאת חינם מגלה אותנו מארץ ישראל?

-       ברגע שאין אהבה בתוכנו ואנחנו לא מתפקדים כעם ממילא אותה נשמה כללית אלוקית לא מתגלה בנו ואנחנו לא מגלים את כוחותינו האדירים ולא מקיימים את תפקידנו בעולם. שלושת התנאים בעצם הופכים להיות מיותרים ואפילו מזיקים[6]. עם ישראל יצא לגלות כדי לתקן את עצמו באופן אישי במספר אופנים שלא נרחיב עליהם כרגע, ולאחר שזה קרה הוא חוזר לארץ ישראל על מנת לנסות להופיע את כוחותיו מחדש ולמלא את ייעודו.

 

[1] לשון הגר"א (סוף ספרא דצניעותא דף לח) "ויציאה לחו"ל הוא הקבר, ורימה מסובבת עלינו.. עד שנרקבו עצמות... ואנחנו מקווים עתה לתחיית המתים, התנערי מעפר קומי, ויערה רוח ממרום עלינו". וכן בספר הכוזרי.

[2] לפ"ז יוצא, שבקיום המצוות בחוצה לארץ יש בחינה מיוחדת שאינה קיימת בארץ. מקיימים אותן רק בגלל שה' ציווה, למרות שהשכר עליהן לא גדול כמו בארץ ישראל.

[3] הרמב"ן על התורה ויקרא יח,כה האריך בזה עיין שם.

[4]איך עושים את זה? ראינו בפרק הקודם - מתקנים את המידות וכו'

[5] לא כאן המקום להאריך. בכל מקרה, היום כל הקהילות הקטנות אוחדו וכמעט שאין הבדלים בין יהודים יוצאי הונגריה/ רומניה/ רוסיה       / פולניה וכד'. כך גם בקרב יהודים מעדות המזרח המכונים באופן כללי ספרדים. אמנם עדיין קיימת חלוקה בין ספרדים לאשכנזים אך גם היא הולכת ונעלמת וב"ה רוב החתונות היום הן בין אנשים מעדות שונות

[6] הם הופכים אותנו לעם אחד עם כוחות אדירים שמופנים לכיוון לא טוב ולכן גורמים לנו נזק.

הוסף תגובה
הדפס את המאמר
המלץ לחבר
הגדל /הקטן טקסט
שמור קישור
שם השולח
תוכן ההודעה