להיות דתי בלב
הרב יניב חניאכגחשווןתשעו05/11/2015
שאלה:
למה רבנים כל כך מתנגדים לעניין הזה של להיות דתי בלב? למה בכל הדרשות צוחקים על זה?
תשובה:
אחד הדברים הכי מיוחדים ביהדות, שממנה זלג, מעט, לדתות שנולדו ממנה, הוא החיוב המצוות מעשיות. זה יסוד גדול של היהדות, יסוד חשוב ועקרוני- שמירת היהדות מובילה בהכרח למגוון של מצוות מעשיות, לשמירתן ולהקפדה על כללי התנהגות מסויימים. כמובן שיש כאן עולם שלם, יקום שלם, של עניינים רוחניים ועמוקים בתלויים בזה. אולם התרי"ג מצוות הם הדרך להיות יהודי. כולל כל מצוות חז"ל. הרב קוק, כמו הרבה אחרים, גם קושר זאת לעולמות הרוחניים העמוקים והגדולים שעומדים מאחרי כל מצווה, אולם לא בזה זה תלוי... האדם היהודי שומר את המצוות, מאמין שהם נתנו מסיני דרך משה רבינו ובתורה שבעל פה. כל מי שלא, הוא מחוץ למחנה ומחות לחבורה.האמירה של בני ישראל במדבר, "נעשה ונשמע" היא יסוד חשוב... אנחנו קודם שומרים ואחר כך מבררים. ניתן וצריך לברר, אולם זה בא אחרי השמירה.
ממילא, לא יתכן להיות רק דתי בלב, לקבל את המחשבות, את העקרונות בלי לשמור מצוות מעשיות. האמונה השלימה שלנו היא שיש קשר ישיר בין המחשבות העליונות, בין המחשבות הרוחניות והמוסר, לבין שמירה מעשית. יותר מזה, לעיתים קרובות יכולה להיות סתירה בין המחשבות ה"רוחניות" לשמירה של מצוות מעשיות, ואז המצוות ינצחו. כולל כל המצוות, החל מדברי חז"ל, עבור דרך דברים הכתובים בתורה וכלה בעשרת הדברות. הכל. המוסר הוא חשוב וטוב, אולם לא הוא קובע...
אז מי שבא ואומר "אני דתי בלב" למעשה כופר בקשר שבין העולם המעשי, המצוות ודרכי ההתנהגות, לתורה שמשמיים... ואת זה היהדות אינה יכולה לקבל. זה בהחלט קרה בעבר, בעיקר אצל הנצרות שטענה שהכל מתחיל ונגמר ב"לב" או באמירה של כמה מילים או בקבלה רוחנית וממילא פטרה את האדם מהמצוות המעשיות, אולם זה בדיוק מה שהגדיר את הנצרות כעבודה זרה.
בימינו מאוד קשה לאנשים לקבל את המחשבה הזו, לעניות דעתי בעיקר בגלל שהאדם המודרני הוא מאוד גאוותן ומתנשא וברור לו שהוא מבין הכל.. .ולכן ברור לו שהוא יכול להבין יותר טוב מאלוקים בעצמו מה אלוקים רוצה ומצד שני אנשים מאוד מחפשים רוחניות ולכן הומצאה השיטה של "דתי בלב" אולם כפי שהבהרנו היא לא מקובלת. חייבים לשמור מצוות מעשיות, משם זה מתחיל ומי שלא לא יכול להיות "דתי".
תשובות נוספות בנושא-
נישואין
זו שאלה מעניינת, מצד אחד, לכאורה, למה לא? בסך הכל אורח החיים דומה ויש הרבה משותף. מצד שני, יש בהחלט הבדל גדול באמונות ובגישות. אני חושב שברור שאחד הצדדים יצטרך לוותר על כמה אמונות ודרכי חיים, כי יש הרבה הבדל. ממילא, השאלה האם להתחתן או לא תלויה ברמת הויתור שאחד מן הצדדים יאמץ. לדוגמא- אם הגבר הוא דת"ל, אבל מוכן לוותרונות בתחום, נניח בנושא מקום הלימודים של הילדים, או אם להיפך, זה אפשרי. אם לא, אני סבור שזה קשה מאוד. כדתי לאומי שחי עם חברים מאוד מאוד טובים חרדיים, אני מוצא הבדלים וקשיים ביום יום בעניין ולכן אם שני הצדדים מאוד מחופרים בעמדות, זה יכול להיות קשה.
כמובן שזה שונה אם מדובר על אהבה גדולה שנולדה לפני וכעת זה המחסום היחיד, ששם יש מקום לבחון כל מיני הסדרים מעשיים, לבין הצעה שעוד לא נבדקה שאז לדעתי חשוב לבדוק את מידת המחוייבות של כל צד לויתורים.
זו שאלה מעניינת, מצד אחד, לכאורה, למה לא? בסך הכל אורח החיים דומה ויש הרבה משותף. מצד שני, יש בהחלט הבדל גדול באמונות ובגישות. אני חושב שברור שאחד הצדדים יצטרך לוותר על כמה אמונות ודרכי חיים, כי יש הרבה הבדל. ממילא, השאלה האם להתחתן או לא תלויה ברמת הויתור שאחד מן הצדדים יאמץ. לדוגמא- אם הגבר הוא דת"ל, אבל מוכן לוותרונות בתחום, נניח בנושא מקום הלימודים של הילדים, או אם להיפך, זה אפשרי. אם לא, אני סבור שזה קשה מאוד. כדתי לאומי שחי עם חברים מאוד מאוד טובים חרדיים, אני מוצא הבדלים וקשיים ביום יום בעניין ולכן אם שני הצדדים מאוד מחופרים בעמדות, זה יכול להיות קשה.
כמובן שזה שונה אם מדובר על אהבה גדולה שנולדה לפני וכעת זה המחסום היחיד, ששם יש מקום לבחון כל מיני הסדרים מעשיים, לבין הצעה שעוד לא נבדקה שאז לדעתי חשוב לבדוק את מידת המחוייבות של כל צד לויתורים.
פרשת שבוע
לא הבנתי למה בדיוק זה נראה לכן מוזר, בגללשהיא היתה גויה או בגלל מה שהיה עם אמא שלה?
לגבי השאלה הראשונה- צריך לזכור שזה היה לפני מתן תורה, לא היו עדיין מצוות "קשיחות" אלא הדברים נקבעו הרבה פעמים על פי האופי האמיתי של האדם והשתייכותו מבחינה נפשית ולא "החלטית". מצב זה השתנה אחרי מתן תורה ואחרי מתן תורה כבר יש חוקים (זה נושא עמוק מאוד מאוד, שקשה מאוד לתמצת אותו בתשובה בכתב). לכן, לפני מתן תורה היה יכול להיות מצב שבו התחתנו עם מישהו שמחובר לרעיון האלוקי מבחינה רגשית, גם אם הוא היה גוי (למעשה, כל החתונות היו עם גויים, כי לא היו "יהודים").
אם השאלה היא השאלה השניה הרי שצריך לבין שמעמדה של בת פוטיפרע היה גבוה מאוד, זו היתה חתונה עם המלוכה עצמה ובתנ"ך (וגם בימינו) היו הרבה חתונות כאלו...
לא הבנתי למה בדיוק זה נראה לכן מוזר, בגללשהיא היתה גויה או בגלל מה שהיה עם אמא שלה?
לגבי השאלה הראשונה- צריך לזכור שזה היה לפני מתן תורה, לא היו עדיין מצוות "קשיחות" אלא הדברים נקבעו הרבה פעמים על פי האופי האמיתי של האדם והשתייכותו מבחינה נפשית ולא "החלטית". מצב זה השתנה אחרי מתן תורה ואחרי מתן תורה כבר יש חוקים (זה נושא עמוק מאוד מאוד, שקשה מאוד לתמצת אותו בתשובה בכתב). לכן, לפני מתן תורה היה יכול להיות מצב שבו התחתנו עם מישהו שמחובר לרעיון האלוקי מבחינה רגשית, גם אם הוא היה גוי (למעשה, כל החתונות היו עם גויים, כי לא היו "יהודים").
אם השאלה היא השאלה השניה הרי שצריך לבין שמעמדה של בת פוטיפרע היה גבוה מאוד, זו היתה חתונה עם המלוכה עצמה ובתנ"ך (וגם בימינו) היו הרבה חתונות כאלו...
המחלוקת בין הרב למתנגדים
טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.
אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.
זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה.
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.
הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.
אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.
המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).
חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.
טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.
אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.
זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה.
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.
הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.
אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.
המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).
חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.
נתן הנפקד מתנה למפקיד כנגד הפקדון
לכאורה הטענה אינה טענה, כל דבר מעין זה בממונות מצריך סגירות דעת גמורה וידיעה ברורה של שני הצדדים.ף מצד שני אתה כותב- רק שכך היה מוכח מן העניין ולא ברור לי מה היה "מוכח", ומה בדיוק היה אמור להעיד... חז"ל בהחלט מתייחסים לסימנים מעין אלו בממונות.
עבודה- מוסר-חוק
השאלה היא מאוד כבדה ונוגעת לכל כך הרבה פרטים, שקשה לי לענות מייד. באופן כללי, הדבר תלוי ברמת האחריות שלך, בכמה אתה מעורב בעניין ובעוד הרבה פרטים. בכלליות הייתי אומר ששקר ורמאות בנושא מס הם לא טובים ואסור לעשות אותם, אם אתה מרגיש שזאת שיטה בחברה הזו ושאתה צריך להיות חלק מזה, תחפש לך מהר מקום אחר וברגע שתמצא תעזוב, אם זה לא שיטה ורק משהו מקרי, או שלחילופין יש סיכוי לשנות את הדברים, נסה לעשות זאת כמיטב יכולתך, קבע לך זמן, נניח שאם זה לא מסתדר תוך ששה חודשים, אתה עוזב. ברור ומובן שאם אתה צריך להיות אחראי או חלק מהמאות, תסרב בתוקף, אין שום עניין שתסתבך בעצמך.
השאלה היא מאוד כבדה ונוגעת לכל כך הרבה פרטים, שקשה לי לענות מייד. באופן כללי, הדבר תלוי ברמת האחריות שלך, בכמה אתה מעורב בעניין ובעוד הרבה פרטים. בכלליות הייתי אומר ששקר ורמאות בנושא מס הם לא טובים ואסור לעשות אותם, אם אתה מרגיש שזאת שיטה בחברה הזו ושאתה צריך להיות חלק מזה, תחפש לך מהר מקום אחר וברגע שתמצא תעזוב, אם זה לא שיטה ורק משהו מקרי, או שלחילופין יש סיכוי לשנות את הדברים, נסה לעשות זאת כמיטב יכולתך, קבע לך זמן, נניח שאם זה לא מסתדר תוך ששה חודשים, אתה עוזב. ברור ומובן שאם אתה צריך להיות אחראי או חלק מהמאות, תסרב בתוקף, אין שום עניין שתסתבך בעצמך.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא אמונה
מוצרים
