שאלה בנושא תאימות לוח עברי ללועזי

הרב יניב חניא
טזחשווןתשעב13/11/2011

שאלה:

שלום, ידוע כי התאריכים בלוח העברי והלועזי מותאמים כך שבכל 19 שנה יפגשו שנית. השנה, נפל יום כיפור על 8.10 ולא על 6.10 כפי שהיה לפני 38 שנים בזמן מלחמת יום כיפור. האם יש לכך הסבר ?

תשובה:

ההסבר הוא פשוט יחסית- כמו לכל כלל גם לכלל זה יש יוצאים מהכלל (די רבים למעשה), ישנם מקרים רבים שבהם אין התנגשות אחרי 19 שנה, זה נובע מכך שבשני הלוחות יש "שאריות" מצטברות שצריך לחפות עליהם בכל מיני שיטות, מה שגורם לכך שלא תמיד פעם ב19 שנה יש חפיפה. יום ההולדת שלי, לדוגמא, לעולם לא יחפוף שוב, עד כמה שאני יודע.

תשובות נוספות בנושא-

הורדןת באימיול
סרטים ישנים נראה לי שאפשר להוריד. אני חושב שגם מה שהם מציעים בגלוי באתר שלהם מותר, כי זהלא גנוב (לעניות דעתי,אם את יודעת אחרת, תקני אותי). לגבי המייל, מה בדיוק הבעיה? מה הכוונה שאת לא מצליחה לפתוח?

הליכה במסלול מים
יש עם זה את אותה בעיה שיש עם כל הטיולים המשותפים, לא נראה לי שבגלל המים זה משהו מיוחד, אם כי אם בגדים נצמדים וכו', זה לא פשוט.

ניקיון גוף
כן, אפשר להתפלל כך, תתנקה כמה שאתה יכול (לא להגזים, ולא לפגוע בגוף) ותתפלל כך.

רפואה שלימה.

מחילה וגאוה
וואו, זו שאלה קשה. אני עצמי מתלבט בזה כל הזמן, אני לא ממש סבור שזו גאווה, או לפחות לא גאווה בלבד, זה הרבה יותר מורכב, זה, לעניות דעתי, חוש הצדק הפנימי שלנו יותר מאשר משהו אחר, כלומר- קשה לנו לסבול שמישהו יעשה רע ו"יצליח" להתחמק ללא עונש. יש לכל אחד מאיתנו חוש צדק פנימי, שבגללו קשה לנו לסבול שיש רע וטוב לו... ולדעתי זה הבסיס לתחושה הקשה הזו. על זה כמובן מתווספת הגאווה וכל שאר הדברים. לכן, אולי הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לדעת שיש מנהיג לעולם והוא זה שמחליט מי יענש ומי לא, ובאופן עקרוני אין מצב שמישהו יחמוק בלא עונש. (בהערת אגב אומר שזו לדעתי גם התשובה להרבה מאוד שאלות בנושא המשפט העברי שלעיתים קרובות נראה סלחני במיוחד, או מבקש הוכחות לא אפשריות. העיקרון הוא שהמפשט העברי מניח משהו לקב"ה ומאמין שיש כח עליון).
על גבי ההבנה הזו באה העבודה על המידות כולם- על הגאווה, על החולשה לסלוח ולקבל את האחר וכו'.
בכל נמקרה, זו עבודה קשה, נמשכת הרבה זמן וממש לא סלחנית, כי צריך מאמצים נפשיים לא פשוטים כדי להתקדם בכל מילימטר.

להישאר בבית בחגים
איתא בגמרא (סוכה כז, ב): "רבי אליעזר אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך". ופרש״י- "אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות, אף על פי כן משבחן אני". והגמרא העמידה זאת במי שאזיל ולא אתי ביומיה, אבל אם אזיל ואתי ביומיה אין בו חסרון ללכת, והסביר רש״י שאז הוא משמח שמחת החג עם אשתו, וממילא למדנו שכל שנמצא עם אשתו ומשפחתו אין חסרון זה (ובערוך לנר סוכה י, ב ד״ה שלוחי מיאן בזה, וכתב שרק אם הולך לקבל פני רבו מועיל שב באותו יום). וכן נראה גם מדברי הג״ר יוסף שאול נתנזון (בספרו דברי שאול) שהקשה איך היו החכמים בהגדה של פסח מסובין בבני ברק ובכללם היה גם רבי אליעזר בעל המימרא דלעיל, וכתב שהטעם שיש להישאר בבית הוא משום שמחת אשתו, ובליל פסח לא שייך ביטול שמחה זו, שהרי מצוה לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה, וממילא אין כאן ביטול עונת אשתו. ובספר מגיד משרים תירץ שאפשר שהלכו אותם חכמים עם כל בני ביתם. ומכל הסברים אלו למדנו שאם מטייל עם בני ביתו אין חסרון שבח למי שאינו יוצא מביתו.

ואף שרשאי לצאת לטיול בחולו של מועד, יקפיד לשמור על קדושת החג, דהיינו שילבש בגדי חג, ויאכל סעודת חג ולא ילך למקומות פחותים, וישתדל ללמוד תורה זמן מה, וכבר הזהירו בזה בגמרא ירושלמי (הובא במשנ״ב סימן תקל ס״ב): "אמר רבי אבא בר מלל, אלו היה מי שימנה עמי, התרתי שיהיו עושים מלאכה בחול המועד. כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה, ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין. וכתב הכל בו, נראה מזה שאיסור גדול בשחוק יותר ממלאכה, שכוונת השם יתברך בנתינת המועד היתה כדי להידבק ביראתו ולעסוק בתורתו התמימה".

שבועה
באופן כקרוני כן, רב יכול להפר את השבועה, והוא יקח בחשבון את הלחץ וכדומה... לכן אם אתה מרגיש שאתה לא רוצה לקיים שבועה נדר יש צורך בהפרה של חכם.

עוד תוכן בשורש