ימות משיח 2

הרב יניב חניא
כדאדרתשעג06/03/2013

שאלה:

לרב שלום,כתבת לי שזה נכון שכשיבוא המשיח אז לא יהיה יותר מוות אבל איך זה מסתדר עם העובדה שהגוף הוא לבוש והנשמה היא נצחית שמקבלת את השכר בעולם הבא?

תשובה:

גדולי הראשונים נחלקו בעניין, לפי חלק מהם הגוף ימות ואז יחזור לתחיה חדש ונקי, לפי חלק הנשמה תתטהר את הגוף ועוד כמה שיטות. בכל מקרה, מדובר על ימות המשיח כך שחלק ניכר מההגבלות שאנחנו מכירים לא יחולו בכלל.

תשובות נוספות בנושא-

הדורות הראשונים והדור שלנו
כל דבר בסגנון של "הדור שלנו" וכדומה צריך לקחת בעירבון מוגבל. בגדול אני מסכים איתך, היו דורות שהיה הרבה יותר קשה. מצד שני יש לנו התמודדות לא פשוטה (שגם היא היתה כבר, בזמן היוונים) של ההתמודדות מול התרבות המערבית שהיא בהחלט לא פשוטה וכופרת. העניין שהאדם הוא כופר הוא חידוש גדול ועצום ולא רגיל בהיסטוריה האנושית. במשך דורות ארוכים, אלפי שנים, האדם היה מאמין ופתאום, במאה התשע עשרה הוא כפר. זה ניסיון לא פשוט.
אבל לכל הדורות היו נסיונות קשים, בהחלט אתה צודק.

תחיית המתים
זו שאלה מורכבת מאוד. יש בזה כמה דעות בראשונים, יש שסוברים שכל השכר המובטח לעולם הבא יהיה בגופים של היום, מה שאומר שתחיית המתים היא חלק מהתהליך של קבלת השכרף קמים לתחיה ואז מקבלים שכר. יש דעות שתהיה תחיית המתים למשך זמן ואז יעברו לעולם הנשמות. בעקרון תחיית המתים היא חלק מעולם השכר, אלא שיש דעות שונות איך בדיוק.

מצוות שילוח הקן

בתורה מופיעה מצווה מיוחדת לגבי מי שמוצא קן שיש בו אמא ואפרוחים בדרך- עליו לשלוח את האם דווקא ולקחת את הבנים. אסור, לדוגמא לקחת את האמא ולהשאיר את האפרוחים וכן אסור לקחת את הבנים מבלי לשלח את האמא.

לפי דעת המקובלים אדם שמוצא קן חייב לשלח את האם ולקחת את הבנים ואילו לפי פוסקי הפשט, לא חייבים לשלח אלא אם כן רוצים את האפרוחים. המצווה הזו נוהגת רק בעופות טהורים ורק במצב שבו האדם מוצא את העוף ולא בעוף שנמצא תמיד תחת ידו. זאת אומרת- אם הקן נמצא בבית ומדובר בעופות "ביתיים" (כמו תרנגולים, יונים וכדומה), הרי אין בו מצוות שילוח.

למה לנצח..
התשובה היותר פשוטה לשאלה היא שדברים אלו נאמרים מנקודת המבט של האדם. כמו שיש בתנ"ך תיאורים רבים ש"מאנישים" את הקב"ה... כמו שמזכירים לעיתים את יד השם וכדומה...
כך הדברים והמילים הללו מתארים תחושה של האדם- אנחנו מרגישים שזה נצח. ואולי, אכן, מנקודת מבט אנושית, זה נצח. הסבל הלא נגמר, החורבנות, הביזיונות וכדומה... הופכים את זה לנצח.

יש לכך גם מקורות בתורה עצמה... כלומר לדוגמא הביטוי שעבד נרצע עובד ל"עולם". זה לא הכי מדוייק. הוא עובד עד היובל... אבל מבחינת האמירה, התחושה, הרצון, זה לעולם.

כמו שבני ישראל היו בפועל במצריים פחות מארבע מאות שנה... אבל מבחינת קושי השיעבוד, הסבל, וכדומה... זה היה 400 שנה. ועוד.

כך שהתץושבה הראשונה היא שאנו מדברים על התחושה שלנו... והתחושה שלנו, של הנביאים, היא שמדובר בנצח. והעובדה שמבחינת הקב"ה מדובר ביום או יומיים, לא משנה את עוצמת הסבל.

הנקודה השניה היא שהאדם הוא בר חלוף... ומנקודת מבט של מי שמת, שחולף, שסובל בשביל העתיד... הגאולה לא באה כשהוא מת (כמובן שזה יתוקן בתחיית המתים, אבל נניח לזה כרגע). חכמים מדגישים שרק שלושה נקראו אבות, ויש רבים שמפרשים שהכוונה היא שהאבות הם כאלה שחיו רק בשביל העתיד. ולא חשו בכלל את ההווה. ולכן, למי שסובל עכשיו את חורבן, ורק בעוד 2000 שנה יבוא מזור לסבלו... אז מבחינתו זה נצח.

כמובן, בסופו של דבר אמור לבוא מצב של אודך השם כי אנפת בי". אבל ליחידים, שמתו בדרך (כמטפורה), זה נצח.

הנקודה השלישית אולי יותר קשה להסברה, אבל במחינה מסויימת הסבל הוא אכן נצח עד התיקון. יש בתורה הפנימית ש"אם ההתחלה טובה, והסוף טוב", ממילא האמצע גם טוב. לומדים את , בין היתר, מכך ששומע, נתחרש ואחר כך חזר לשמוע, נחשב פיקח לכל אורך הדרך מבחינה הלכתית בנקודות מסויימות.

אז לפי זה, כל עוד לא בא הטוב הסופי, הסבל הוא אין סופי. כשיבוא הטוב, כל האמצע ישתנה... אבל כל עוד הוא לא בא. הסבל הוא נצחי. ונשכחנו לנצח.

חתונה בר"ח אייר החתן אלמן
באופן כללי, לא. אלא אם כן כך החתן נוהג תמיד. ישנו מנהג שמותר להתחתן עד ראש חודש אייר, ולפי מנהג זה יהיה מותר (בעיקר אשכנזים), אולם אם החתן לא נוהג כך, הרי שיהיה אסור גם אם הוא אלמן. בטח אם יש לו כבר ילדים, יהיה קשה להתיר.

קדיש בעברית
1. עד כמה שידוע לי ממש לא נהגו להגיד את הקדיש בעברית, חכמים אמרו דברים גדולים וחשובים על הקדיש בארמית ועל כך שהוא צריך להיות בארמית. בעבר גם נתקלתי ברבנים שפסקו שאסור לעשות זאת.
2. האמת היא שקשה לי לפסוק, אני מניח שזה תלוי בקהילה ובאופי שלה, האם זו קהילה רפורמית, אם זו קהילה דתית שרק בעניין הזה מתנהגת אחרת וכדומה... אני חושב שאם לא מדובר בקהילה רפורמית מה שצריך לעשות זה לומר את הקדיש,בארמית, בשקט, כך שהוא לא יפריע אבל יהיה לפי מסורת חז"ל.
3. כיום לא נהוג ממש לוותר (למרות שיש מעטים שנוהגים כך) אלא לומר אותו בלחש.
4. לענ"ד לא, הקדיש נועד להיאמר בארמית.

עוד תוכן בשורש