ההורים שלי לא שמחים שאני בקרבי
הרב יניב חניאיבאבתשפ02/08/2020
שאלה:
אני לומד בישיבת הסדר. ואני התגייסתי לקרבי. ונדמה לי שההורים שלי לא שמחים בזה. הם לא ממש אומרים את זה, אבל אבא שלי כל הזמן נותן לי עצות איך להתחמק, ואמא שלי מנסה שלא אתנדב יותר מידי... מה עושים?
תשובה:
לפני שנים רבות כתבתי סיפור שעסק בנושא די באנלי- הורה שמתלונן על ההידרדרות של הדור הצעיר. לסיפור היה סוף שעשה תפנית מיוחדת (כמו שמקובל בסיפורים קצרים), בסוף התברר שההורה מתלונן על כך שנער הוא אידיאליסט מידי... מכור מידי למדינה ומוסר את הנפש. באופן משונה, הסיפור הזה נכתב על רקע אמיתי. רבים מההורים שלנו רואים "קצת אחרת" את נושא ההתנדבות הצבא, השירות הקרבי והרצון לתרום למדינה ולעם ישראל. אצל חלקם זה נובע מאכזבות, אמיתיות וקשות, מהמערכת, אצל חלקם זה נובע מפחד וחשש לחיי הבן ורצון להחזיק אותו קרוב לבית ןישנן עוד סיבות רבות ומגוונות. המשותף לכל המקרים הוא שהבן ניצב בעמדה לא פשוטה ביחס למשפחה ולסביבה הקרובה. הוא מרגיש בכל כוחו ונפשו את השליחות, את הרצון לתרום ואת המאמץ האדיר שצריך להשקיע בזה, ומצד שני במשפחה לא תמיד שמחים בכך. לפני הכל- דעו לכם שבפינת הלב ההורים גאים, מאוד, במה שאתם עושים בקרבי. אבל בעיקר צריך לדעת שלפעמים לכל גיל יש תפקיד, בגיל הנעורים כולנו אידיאליסטים קצת יותר, מוכנים לתת יותר ממי שעברו ונשברה להם התמימות. חלק גדול מהמבוגרים, הציניים מעט, היו מוכנים לתת הרבה כדי להישאר קצת יותר תמימים ולהיות מסוגלים לתרום כמו שאתם תורמים. עם ישראל יודע שהלוחמים ניצבים בחזית, מגינים על חייו ושהוא חייב להם הכל... ממילא הבית אתכם, ביחד ובשמחה.טוב, זו כמובן שאלה קשה ועמוקה שנוגעת לכל הרבה פרטים בחיים שלכם.
נקודת המוצא שצריכה להיות היא שזה לא יכול ולא צריך להימשך. חיי הזוגיות כוללים בתוכם את חיי האישות והם חלק חשוב שצריך לשמור עליו. צריך נסות לברר אם אין נקודת עומק שגורמת לאשתך להרגיש כך ולא לרצות לקיים חיי אישות... למרות שבתשובה לשאלתך בסוף, יש מצב כזה, יש נשים (ווגם גברים) שהם קרים מבחינת המשיכה והם לא חשים אותם. כמובן שזה מצב שמצריך טיפול מהפן הזוגי...
נראה שהשלבים שאתם צריכים לעבור הם בראש ובראשונה לברר את הנקודה העמוקה- למה אשתך מרגישה ככה, האם היא באמת "קרה", האם היא לא רוצה אותך ספציפית, האם יש קושי אחר (כאב אולי?) וכדומה... זה חייב להיות השלב הראשון כדי להבין מה הבעיה.
אחרי שיודעים טוב יותר מה הבעיה, יש מקום לנסות ולתקן אותה, שוב, מתוך הבנה שמדובר במשהו שחייבים לתקן (כלומר- התשובה- אז נסתפק בפעמיים בחודש היא לא תשובה). התשובה שהפתרון הוא שיחות ודיבורים היא בהחלט תשובה נכונה, כי אין הרבה כלים אחרים שבהם ניתן להתשמש במקרה כזה, אלא אם כן מוצאים מקור אחר לבעיה. נניח שלאשתך יש כאב, בזה ניתן לטפל...
אם הדיבורים לא עוזרים למשך תקופה, צריך לנסות לפנות לטיפול זוגי אמיתי בליווי מקצועי שינסה לעזור.
אני לא רואה הרבה פתרונות אחרים, מלבד גירושים, אם הדיבורים או טיפול מקצועי לא עוזר.
לא בדיוק הבנתי מה את שואלת, או מה הצורך. כלומחר- אני מבין שיש קושי ובעיה, אבל מה בדיוק הצפיה? אם צדובר על עצה, אני צריך הרבה יותר פרטים כדי לתת עצה נכונה, למה היא גורמת למריבות, מה בדיוק המצב של הבן שלך ושלה, אתם דתיים או לא, היא דתיה וכו'...
אם העניין הוא יותר עניין גל סגולה, אז את לכאורה נוקטת בדרך הנכונה, הדרך הנכונה היא להתפלל, להגיד תהילים ולבקש.
אבל אני בכל חושב שאתם צריכים למצוא משהו מעשי, כמו רב שמכיר את המשפחה, מישהו שיכול ליעץ ולהבין את הבעיה וכדומה...
כפי שכתבתי לך בפעם הקודמת, זה ממש לא פשוט לענות על השאלה, לכן גם לקח לי זמן לחשוב מה נכון.
אתה די סוגר את האפשרויות שישנן-
כי אתה אומר שבצורה קשה לא הלך, בצורה רכה לא הלך, דיבורים לא השפיעו, מעשים לא השפיעו, ושאופציה של פרידה איננה על הפרק. אז זה די ממעט את האפשרויות...
אני גם לא מאלה שיגידו סתם ללא סיבה, יהיה בסדר, השם יעזור וכדומה. זה פשוט לא מתאים לי באופי, אלא אם כן אני באמת חושב כך.
לכן, יש לי למעשה שתי הצעות. את הראשונה אתה בטח יודע והיא תפילה, ובקשה מבורא עולם שיעזור קצת לפתוח את הדברים. תפילה אמיתית וכואבת מהלב עוזרת מאוד...
השניה היא לנסות ללכת על השורש. פחות לעסוק בשלב הזה בלבוש ובצניעות, אלא יותר בשורש. נניח לשכנע אותה, איך שהוא, שתלך פעם בשבוע לשיעור... או שתתחבר בכל זאת למשהו רוחני. בשלב ראשון בלי קשר לצד המעשי של החיים. אני חושב שבהרבה שכנוע ועם הבנת היתרונות שיש לזה מבחינתה גם (יציאה מהבית, מנוחה, פגישה עם נשים אחרות וכדומה), היא אולי תסכים. עבודה שורשית כזו אולי תקרב אותה קצת למחשבות ואורח חיים רוחני יותר שממילא יבוא לידי ביטוי בדברי המעשיים.
מותר להסתובב ליד אבא עם חולצה קצרה ומכנסיים. לענ"ד מותר לשכב על דשא או ספה ליד בני משפחה קרובים, אחים וכדומה.
אם יש אנשים עוברים ושבים זה תלוי בתורת השכיבה ובמצב. בגדול זו בעיה, אלא אם כן זה ממש צנוע.
טוב, אז זה כמובן מורכב ויש בזה כמה וכמה עניינים. יש את הנושא שאתה ציינת, של שמירת טהרת המשפחה, ויש הרבה נושאים נוספים. לדוגמא- כשאתה צעיר הנושא של הקשר הפיזי הוא ממש ממש חשוב, ואכן בתקופה זו היצרים חזקים יותר וגורמים לחיזוק הקשר, בגיל מבוגר יותר החשיבות של העניין מעט יורדת ויש המון דברים נוספים שעוזרים לקשר- ההיכרות הארוכה, הניחוחות ביחד ועוד... האופי מעט מתמתן ופחות רבים ועוד ועוד.
לא ממש הבנתי את השאלה, למה שאלת דווקא על דתיים? מה ההבדל מהשאר? נראה לי שחסר לי משהו בהבנת השאלה
