מה ההבדל בין לידת זכר לנקבה?(פרשת תזריע)

תשובה:

התייחסתי לשאלה זו בשיעורי האמונה של שורש, אני מעתיק מעט משם/

שאלה העולה פעמים רבות בנוגע ליחס התורה לנשים, שאלה שאפילו ראיתי פעם במחקר אוניברסיטאי כ"הוכחה" ליחס המעוות של הדת היהודית לבנות.

וזאת השאלה- כולנו יודעים שכאשר אשה יולדת תינוק היא טמאה למשך פרק זמן, ללא קשר לטומאת הנידה. אולם, בעיון בפסוקים מתגלה לעיננו עובדה משונה: כאשר היא יולדת בן, האשה טמאה במשך שבוע, ואילו כאשר היא יולדת בת היא טמאה במשך שבועיים!! מדוע יש הבדל בין לדתו של בן ללידתה של בת, ומדוע שבוע ושבועיים?

אותו מחקר אוניברסיטאי שהזכרתי טען שמקור ההבדל הוא "עונש" שמענישה התורה את היולדת בת. מכיוון שהחברה הקדומה ראתה בעין לא יפה לידת בנות, הרי שהתורה, כחלק מה"פולקלור" המרכיב אותה... ממסדת את המנהג להעניש את היולדת בת ומוציאה אותה מחוץ לחברה למשך זמן כפול מיולדת בן.

כמובן שמכיוון שאנו מייחסים לתורה מעט יותר רצינות מעורכי המחקר ההוא, אנו ניגש לשאלות הללו (החשובות בפני עצמן והצריכות בירור ) בצורה שונה.

מושג ה"טומאה" ביהדות קשור תמיד עם מוות, בכל מקום שבו אנו מוצאים מיתה, מכל סוג שהוא, אנו מוצאים את המושג "טומאה". בראש ובראשונה יש את המוות עצמו, המת הוא אבי אבות הטומאה והוא מטמא לזמן ארוך כל דבר שבא איתו או בשלוחותיו במגע. בעקבות המוות באות כל מיני "מיתות" קטנות שבהן שיעור הטומאה נמוך יותר: מצורע, שבו יש עור או אבר "מת", מטמא בביאה. טומאת הנידה קשורה לכך שדם הנידה הוא דם מהרחם, פעם בחודש הרחם "מכין" את עצמו ללידה, מצפה את קירותיו בכלי דם וכשההריון לא בא, אז הוא מוציא את אותה "הכנה לחיים" החוצה. שוב, יש כאן פוטנציאל חיים שמתבזבז ומיד מופיעה הטומאה. לאותו עניין ניתן גם לקשור את טומאת שכבת הזרע, פוטנציאל של חיים שמתבזבז.

גם בעניין שבו אנו עוסקים כעת יש קשר בין הטומאה למוות, למרות שמדובר בלידה. האשה היולדת טמאה, לענ"ד, כי בזמן הלידה גם אצלה, בגופה, יש ירידה ברמת החיים. עד היום היא היתה "דו-חיים", היו בתוך רחמה חיים נוספים וכעת הם עזבו אותה, דבר המוביל לטומאה. העזיבה של החיים מובילה גם כאן, כמו תמיד, לטומאת הגוף שממנו הם יצאו. על פי הבנה זו, שלפיה הגורם לטומאה הוא "עזיבת החיים", ככל שהחיים שעזבו את גוף האשה הם בדרגה גבוהה יותר, הרי שממילא היא תהיה טמאה זמן רב יותר... ומכאן נובע שמכיוון שהאשה טמאה זמן רב יותר אחרי לידת בת, הרי ש"דרגת" החיים שעזבו אותה בלידת בת היא גבוהה יותר.

בזמן לידת בן עוזבים אותה חיים בדרגה מסויימת, והיא טמאה שבוע ואילו בלידת בת עוזבים אותה חיים בדרגה גבוהה יותר, והיא טמאה זמן כפול. האם הפכתי לפמיניסטי? לא ממש. לדעתי, ברור לכולם שבפוטנציאל הטבעי, ברגע הלידה, הבת היא בעלת מדרגה מוסרית גבוהה יותר. אנו רואים את זה בהתנהגות הכללית של בנות, ברגישות הטבעית יותר, במוכנות הנפשית הראשונית... לדעתי זו גם אחת הסיבות לכך שלבנות יש פחות מצוות- הן צריכות פחות את ה"שפשוף", את העבודה הנפשית החזקה והמשעבדת של המצוות היום יומיות. לעומתן, הבנים זקוקים יותר ל"עיבוד" הזה של טבעם. כלומר: הפוטנציאל הטבעי, המוכנות לטוב, היא פשוטה יותר אצל הבנות, טבעית יותר. ואילו אצל הבנים היא מסובכת יותר ולכן הגבר צריך יותר מצוות מעשיות שיעזרו לו להתקדם. הגברים יכולים להגיע למדרגה נפשית מקבילה לזו של הנשים, ואולי אף לגבוהה יותר, אולם אצלם הדבר כרוך בשבירה, בעבודה עצמית קשה ולעיתים קרובות אכזרית.

לסיכום הנקודה הזאת נאמר: בגלל שברגע הלידה הבת היא בדרגה גבוהה יותר, גם היולדת נקבה טמאה זמן ארוך יותר .