תורה שבעל פה

תשובה:

שלום יצחק, שאלתך מורכבת עד למאוד ונוגעת לנושאים רבים. אני אעתיק כאן את הפרק מספרי העוסק בעניין, בקיצור, אבקש ממך לחזור אלי אחרי שתקרא אותו ונוכל לדון בדברים שמציקים לך ישירות: הרבה פעמים, כשאנחנו קוראים את התורה בבית הכנסת, יש לנו תחושה שבזמן שהיתה כאן סנהדרין הארץ כולה היתה מרחץ דמים אחד גדול. רק הביטוי "מות יומת" מופיע בתורה עשרים ואחת פעמים, ואם נוסיף את הפעמים שבהם כתוב "יומת", "יסקל", "דמיו בו" וכן הלאה הרי שנגיע למספר גדול מאוד של ביטויי הריגה והוצאה להורג בדרכים שונות! ממש מרחץ דמים. והנה, כשאנחנו מעיינים בגמרא אנחנו מוצאים ביטוי מוזר: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע - נקראת חובלנית, רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה"... איך זה ייתכן? הרי בתורה יש כל כך הרבה מקרים שדינם מוות! האם חכמים לא סותרים כאן את התורה ואת רצונה ל"הרוג אנשים"? זאת אינה הפעם היחידה שבה אנו נתקלים בשאלה הזו ביחס לפירושיהם של חז"ל על התורה. הרבה פעמים אנחנו לא מבינים את הצורה בה חז"ל פירשו את הפסוקים, ואת המרחק שבין הפסוק לבין ההלכה בפועל. פעמים רבות חכמים מוסיפים דינים או איסורים שאנחנו לא מוצאים להם זכר בפסוק, ופעמים רבות הם מפרשים פסוקים בצורה שנראית לנו רחוקה מהמקור! ניקח דין מפורסם שמופיע בתורה- "עין תחת עין". הפירוש לכאורה הוא שצריך להוציא את עינו של מי שפגע בעין של אדם אחר. אולם גם כאן באים חז"ל ומסבירים שהפסוק מתכוון לתשלום... לכאורה גם כאן חכמים מעוותים את כוונתה של התורה! אולם, שחכמים מביאים גם הוכחה לדבריהם. וכך הם מסבירים: נניח שנבין את התורה כפשוטה ואכן נעקור את עינו של כל מי שפגע בעין של מישהו אחר, במקרה כזה לא נוכל לעשות משפט צדק. שהרי לכולנו ברור שיש הבדלים בין עיניהם של אנשים שונים, יש כאלה שרואים טוב יותר ויש שפחות, יש אנשים שיש להם עין אחת ויש ששתיים, יש כאלה שמתפרנסים מראייה בעיניים ויש שלא והבדלים נוספים... עכשיו, נניח שאדם שראייתו לקויה פגע באדם שרואה "שש שש", הרי שפגיעה בעין שלו לא גורמת לו את אותו הנזק שהוא גרם לשני אלא נזק קטן יותר! וכך גם להיפך, אם הוא רואה יותר טוב והשני פחות. בספר ויקרא פרק כ"ו יש פסוק שלא מובן בקריאה ראשונה. התורה אומרת שם: "אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה", ולא מובן פירוש המילה "התורות" - הרי יש לנו תורה אחת! חז"ל מסבירים שהכוונה היא לשתי תורות- תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בהסבר זה יש מהפיכה גדולה בהבנה של דברי חכמים בתורה שבעל פה. הפסוק אומר ששתי התורות ניתנו למשה בהר סיני! כלומר, דברי חז"ל אינם רק פירוש לתורה הכתובה שחז"ל המציאו בגלל קשיים או בעיות בפסוקים אלא גם הם ניתנו מסיני. נביא לכך דוגמא כדי להבין יותר טוב את העניין. נניח שאנחנו רוצים למצוא דרך מסויימת לפי מפה- כדי להבין את המפה וללמוד ממנה אנחנו חייבים להשתמש ב"מקרא". מה פירוש קו כחול או נקודה אדומה? רק בעזרת המקרא ניתן לפענח את המפה. המקרא איננו פירוש למפה והוא גם לא עונה על קושיות או שאלות שאנחנו מתקשים בה. המקרא הוא חלק אינטגרלי מהבנת המפה ומשמעותה. כך גם מושגים טכניים בספר למהנדסים ואפילו מילים מסויימות למי שגולש באינטרנט - הסבר המושגים והמילים הוא חלק ישיר מהנושא עצמו. כך גם התורה שבעל פה. דברי חכמים, הגזירות שלהם וההלכות שהם מביאים הם לא "תוספת" ולא רק פירוש לדברים שבתורה - אלא חלק מהתורה. התורה שקיבל עם ישראל מחולקת לשניים - חלק אחד ניתן בכתב והחלק השני ניתן בעל פה והועבר מדור לדור, מרב לתלמיד. אם נחזור לנושא שהבאנו בתחילת הפרק, נושא ההוצאות להורג שבתורה, נוכל להוסיף הבנה בעניין. באמת ובתמים התורה אינה מעוניינת להרוג ולאבד כל כך הרבה אנשים, וכבר בסיני נאמר למשה שזאת הכוונה, בדיוק כמו שכבר בסיני נאמר למשה שפירוש הפסוק "עין תחת עין" הוא בתשלום ממוני. אלא שחלק מהדברים נכתבו בתורה וחלק נאמרו לחכמים בעל פה ועברו מדור לדור, כאשר כל דור מוסיף להסביר, לפרש ולהרחיב את הדברים. עכשיו תשאלו, אם כך מדוע זה לא נכתב בפירוש גם בתורה שבכתב? מדוע לא כתוב בתורה שהפוגע בעינו של אדם צריך לשלם כסף? לדעתי יש כאן שיעור קטן בפסיכולוגיה. התורה שבכתב מביאה את הדברים כפי שהם היו צריכים להיות. בצד האמיתי של הדברים, מי שפוגע בעינו של אדם אחר - ראוי שיפגעו בעינו שלו. אולם, במציאות הדברים לא תמיד מסתדרים ויש הבדלים בין מצבים שונים או מקרים שונים. נובע מכך שהתורות משלימות אחת את השנייה - התורה שבכתב מביאה את הדברים בצד המקורי שלהם, איך הם היו צריכים להיות ואיך הדרך הנכונה ב"צד היבש", וחכמים מתרגמים את הדברים למושגים של העולם הזה, כאשר גם הדברים האלה ניתנו בסיני. אני כמובן לא טוען שכל הדברים של התורה שבכתב הם שיעורים בפסיכולוגיה או שהם לא צריכים להישמר כפשוטם, אלא שלפסוקים יכולות להיות מטרות נוספות והבנות אחרות שלא נראות בקריאה ראשונה. אם כן איך נדע מה הפירוש הנכון לכל פסוק? איך להתנהג? ומה מטרתו של כל פסוק שאנחנו קוראים? כאן בדיוק נכנסת התורה שבעל פה ומשלימה את התורה שבכתב. היא מלמדת אותנו מה הפירוש הנכון של הפסוק, איך להתנהג על פי הפסוק בחיי היום יום ומה המטרה האמיתית של הפסוק. מכיוון שהחיים זורמים כל הזמן והתנאים משתנים, הרי שהתורה שבעל פה נותנת לחכמים שבכל דור ודור להכריע מה הן דרכי ההתנהגות הנכונים לאותו דור, כשבהכרעותיהם הם צריכים לקחת בחשבון גם את התורה שבכתב, הפסוקים, וגם את כל הידע שהצטבר בתורה שבעל פה עד עכשיו. זו הסיבה שרק חז"ל יכולים היו להוסיף גזירות על התורה, מכיוון שרק מי שיש לו את הידע המקדים הזה והבנה בכללי הגזירות - יכול לגזור. זהו גם היחס הנכון לגזירות של חז"ל ול"תוספות" שלהם על התורה. בעצם לא מדובר על "תוספת" אלא על התאמה של הנאמר בתורה לדור שבו נאמרו הדברים, לצרכים המיוחדים של האנשים באותה תקופה ולבעיות שהתעוררו בה.