האם לזרוק חמץ יקר

הרב יניב חניאיבניסןתשעג23/03/2013
שאלה:
לאבי יש כ-2 בקבוקי ויסקי מלאים. אמי ביקשה שיזרוק אותם מאחר וזה חמץ, אבל אבי מתעקש לשמור אותם ולמוכרם במכירת חמץ מאחר וזה הפסד לדבריו- כל בקבוק שווה כ-200 ש"ח\ סה"כ 400 ש"ח. יש הרבה ויכוחים בבית סביב זה ואנו לא מצליחים לשכנע אותו. מה לעשות?
תשובה:
בעיקרון בהפסד מרובה ניתן למכור, כמובן שיש לשים את הבקבוקים במקום רחוק וסגור שבו לא נוגעים במהלך הפסח, אבל ניתן למכור את זה לגוי.מברכים, לוקחים ביד נר ועוברים בכל חדרי הבית ובודקים בכל מקום שבו יש סיכוי שהכניסו חמץ במשך השנה.
לא צריך לבדוק מקומות שבהם לא מכניסים חמץ.
מצד שני, חשוב להקפיד לבדוק היטב ולא "לעשות הצגה" של בדיקה.
אם הבית גדול, בהחלט אפשר לחלק אותו לחלקים וכל אחד יקח חלק אחד לבדיקה.
מותר לקחת אקמול, לא שמעתי שיש אקמול לא כשר לפסח.
לגבי נורופן- הכדורים כשרים לפסח, הסירופ לא כשר לפסח.
טוב, יש כאן כמובן שני עניינים, הראשון הנושא הטכני והשני המחיר-
- פירצת האבטחה קיימת. אין דרך להתמודד איתה באמת. אילו יקום עובד של יצרנית אפליקציית החסימה ויחליט לעשות בזה שימוש לרעה, הוא יוכל. זה לא משהו שהוא פתיר בטווח הנראה לעין. וככל הנראה לעולם.
- זה "ברור מאליו" מבחינת כל מי שבעסק, אפילו קצת.
- אני לא מבין את מה שהוא כותב לגבי הסיכון של מי שאתה איתו בקשר, לענ"ד זה זניח. אתה לא מסכן בנקים ולא מסכן אף אחד אחר, אולי מי שמתכתב איתך בווטס אפ. וזה באמת לא נורא.
- למיטב ידיעתי אף אחד לא באמת מתעניין במידע המטורף שזורם דרך כל משתמש, צריך מוטיבציה עצומה כדי לשבת ולסנן את כל הזבל כדי להגיע למידע חיוני. וזה דבר שכל ספק אינטרנט, בסופו של דבר, יכול לעשות. זה נכון שהסיכון גדול יותר בשיטה הזו, אבל לא בהמון.
העניין השני-
אני די מתפלא על השאלה של המחיר לעומת הרווח. כל מי שבעניינים, אפילו מעט שבמעט, לא יכול לומר דבר כזה. מי שמבין את הסבל שגורמת התמכרות לפורנוגרפיה (עוד לפני העניין הדתי), את הנזק, את הנזק החינוכי והנפשי, לא יוכל לומר דבר כזה. ה"פרטיות" המקודשת איננה עומדת אפילו בקצת בטווח או אפילו ברמה של הנזק. כולנו מוותרים על פרטיות כשאנחנו הולכים לרופא לבדיקה מביכה וכל יולדת מוותרת על פרטיות כדי ללדת וליצור חיים. האמירה "כי אכן אין כל הגיון בויתור על הזכות הבסיסית לפרטיות" היא אפילו לא מגוחכת, היא לא ניתנת להבנה.האם אין כל הגיון? נניח שמי שייצר את האפליקציה ידע שהילד כתב לחבר שלו משהו הכי סודי בעולם, זה לא הגיוני לוותר על זה בשביל להציל אותו מלצפות בסרטי אונס ורצח ודם ועשן?
זה עניין של סדר עדיפויות, כמובן, אבל מעוות במקצת. כי אין שום פרופורציה בין הוויתור על הפרטיות לנזק שנגרם. פעם אמרתי להורה שטען לי את זה. נניח שהילד שלך מתקרב ערום לחלוטין. רטוב, להכניס יד לשקע. האם בשל "פרטיותו" לא תיגש אליו ותמנע ממנו לגשת? זה מגוחך.
בכל מקרה- לעניות דעתי, או שאולי בתחום הזה זה לא כל כך "עניות", אין אפשרות ריאלית לנער נורמלי להתמודד ללא סינון. כפי שזה נראה, מלבד השיטה של שומר מסך שלצערי לא תופסת יותר מידי, אין לנערים דרך להתמודד ללא עזרה חיצונית וטכנולוגית. בודדים מצליחים. ולכן זה המחיר שצריך לשלם. וחייבים לשלם.
כל זה לא סותר את העובדה שחברות הסינון למיניהן אינן טובות מספיק עדיין ויש צורך להגביר את הפרטיות ולהגביר את האבטחה. הן חייבות לעשות יותר מאמצים בתחום... אבל כמו שאף אחד לא נמנע בימינו להשתמש בבנקים בגלל הסיכון ש"עובד שכתב את האפליקציה" יגנוב מידע (וזה אפשרי כמובן, כמו בחברות הסינון), כך גם לגבי זה. כמובן שהבנקים עושים מאמצים למנוע מעובדים לגנוב וכך צריכות החברות לעשות.
ברכות
אם יש לאחיך אפשרות תיאורטית לבוא ולחזור ברגל, הרי שאתה יכול להזמין אותו, כי יש לו את האפשרות לבוא בלי לחלל שבת ולכן במקרה שלך נראה שיש אפשרות ואפילו צורך שתזמין אותו לשבת. אם לא היתה אפשרות כזו מבחינה תיאורטית, הרי שלא יכולת להזמין אותו מבלי לדאוג שלפחות תהיה לו אפשרות כזו.
1. גלים אני לא יודע, אבל למים יש משמעות של חסד ומשמעות חיובית בדרך כלל.
2. בגלל השעה של החלום נראה לי שיש משמעות לחלום, משמעות חיובית, שיכולה להיות קשורה ללימוד תורה.
כפי שהבטחתי, אני חוזר ומנסה לענות.
בראש ובראשונה התופעה שאתה מתאר איננה חריגה במיוחד. פעמים רבות קורה, במיוחד בדור שלנו שבו ה"גיל המנטלי" יורד... (כלומר- ה40 של היום הוא ה60 של פעם, כפי שנוהגים לומר... הגיל הפיזי והגיל ההתבגרותי לא תמיד מקבילים), שיש משבר אמוני של אמצע החיים. זה דבר די שכיח ופעמים רבות שומעים עליו. אתה לא מתאר בדיוק מה הגיל שלך או השלב, אולם פעמים רבות זה מגיע כש"עוברים שלב". זה לא ממש חושב לצורך הענין, אבל חשוב לדעת שזה די שכיח.
נקודה נוספת היא שבדור/ בתקופה שלנו מאוד קשה להאמין מסיבות שונות ממה שיה "מקובל". בשונה מפעם, שבהם נראה שהבעיות המרכזית היו "אמוניות" בדור שלנו הקושי המרכזי הוא ה"קצף", האושר המדומה שיש בעולם סביבנו ועניינים הקשורים ליצרים, כשבראשם כמובן יצר המין. בתחילת הספר שלי "ואני, מה אני", שפרסמתי לפני 25 שנה, כתבתי שמעולם לא נשאלתי שאלה בסגנון של "קראתי את הרמב"ם ואריסטו והשתכנעתי מאריסטו", אלא תמיד השאלות היו בסגנון של קושי לשמור, של קושי להתמודד עם הקשיים של המצוות ובעיקר עם הלחץ התרבותי הסוחף של העולם בחוץ. בין אם הוא קשור ליצר או שלא... מאז, במשך שנים שבהן אני עוסק בהתמודדות עם קשיי האינטרנט, אני סבור יותר ויותר שזה נכון. מזמן החלפתי את נושא ההרצאות שלי מ"התמודדות עם האינטרנט", ל"התמודדות עם המדיה"... כי אנחנו חיים בעולם שלם, ענק ובלתי מוגבל, שבו כמעט כל מה שאנחנו עושים, חווים או חיים משדר נגד האמונה הדתית שלנו. כל יציאה החוצה וכל קריאה של עיתון היא אתגר אמוני/ יצרי/ דתי שקשה מאוד לעמוד בו.
אז זו העצה הראשונה שלי- הייתי מציע קודם כל לברר, בבירור נוקב עם עצמך, האם אתה חש שהסביבה התרבותית שבה אתה חי- עבודה, טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים הם כאלה שהן תומכות אמונה או לפחות לא כל כך מפריעות... או שאתה חש שהן תמיד נגד האמונה הפנימית. מי שעובד, סתם בתור דוגמא, האווירה מאוד מתירנית של לבוש ודרך חיים, קורא ידיעות אחרונות וynet, קורא כל הזמן מדורי ספורט וצופה בסרטים- יתקשה מאוד ל"האמין". לא רק במובן של יצר רע... אלא במובן של עולם שלם, דרך חיים שלימה שכל כולה כאן ועכשיו... שכל כולה עכשוויות ועונג אישי ואגואיזים וקצף שעוטף את הכל.. ואם כולם כל כך נהנים, למה שרק אני אסבול? זה חייב להיות הבירור הראשון שאתה צריך לעשות עם עצמך, כי שם, לעניות דעתי, מתחיל הכל. זה לא, כמו שהרב קוק טוען, שהכל רשע, אבל זו תרבות ועולם שלם של כפירה, שלאו דווקא כופר באלוקות שיש בעולם, אלא יותר כופר בצורך ובמקום של האדם לחיות על פי דת... לעניות דעתי, שמגובה במאות או אלפי שיחות ועשרות אלפי תשובות- זה המקום שממנו זה מתחיל ושם אתה צריך להתחיל את החיפוש.
עד כאן לעכשיו, מחר אשתדל להמשיך...








