דיני טהרה
הרב יניב חניאאתמוזתשסד20/06/2004
שאלה:
כיצד אני סופרת 7 ימים נקיים? ממתי סופרים? אם קיבלתי את המחזור החודשי בשבת, ואורך המחזור הוא יומיים-שלושה, מתי אני אמורה ללכת למקוה?
תשובה:
את שבעת הימים הנקיים מתחילים לספור החל מהערב הנקי הראשון (עם מגבלה שמיד נציין).הספירה מתבצעת כספירת ימים, כשבכל יום כזה בודקים אם יש דם או לא (בבוקר ובערב, בעזרת בד מיוחד שניתן לקנות בכל מקווה או צרכניה חרדית, במקרים מסויימים ניתן לבדוק רק פעם ביום, אם יש סכנה של פגיעה שתגרום לדימום). לא ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים לפני חמישה ימים מתחילת המחזור (זוהי המגבלה עליה דברתי). או לפחות ארבעה ימים בהיום האחרון שבו היו יחסי אישות, ככה נהגו רוב עם ישראל. ביניהם גם יהודי צפון אפריקה ועוד...
הערה שחשוב לציין- לספרדים שהולכים על פי שיטת הרב עובדיה, ניתן לעשות את ההפסק בטהרה גם לפני כן (לפני החמישה ימים), בתנאי שההדם פסק והאשה מדיחה את המקום היטב ו"שורה" במים חמים (אמבטיה), כדי לנקות את עצמה. זה לא מצב כל כך מעשי, כי כמעט ואין נשים שמפסיקות לראות באותו יום ממש... המחזור נמשך תמיד כמה ימים... אולם כך פוסק השולחן ערוך במפורש, והרב עובדיה יוסף קובע להלכה... זו פסיקה שיכולה לעזור במקרים מיוחדים, כמו כלות שנטמאות בגלל הפעם הראשונה, או ביוץ מוקדם וכדומה... במקרים של ביוץ מוקדם יתירו הפסקה כזו גם לאשכנזיות.
כלומר: מחזור חודשי בשבת והפסקת הדם ביום שלישי, חייבים לחכות עוד יומיים (כדי להגיע לחמישה ימים), ביום רביעי בערב מיד לפני השקיעה מבצעים בדיקה...
אם אין דם הרי שאחרי השקיעה, שלפי היהדות זה כבר יום חמישי, מתחילים לספור. חמישי, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי. ברביעי אחרי השקיעה (שוב, שזה כבר יום חמישי) הולכים למקווה.
ההליכה למקווה יוצאת תמיד באותו יום של הבדיקה, הבדיקה לפני השקיעה והמקווה אחרי.
אני עדיין פותח את התשובה הזאת לכל הגולשים כי זה נראה לי חשוב לכולם עדיין. (אני תמיד חוטף מגולשים אחרי שאני פותח לציבור תשובות בנושאים כאלו), אם את מעדיפה שזה יהיה פרטי- צייני זאת.
תשובות נוספות בנושא-
מוזיקה לא דתית בשמחות
זו שאלה שנוגעת בעיקר להשקפה, ופחות להלכה. כלומר- ודאי שיש שירים לא צנועים שאותם אסור לשמוע. אולם שירים שאין בהם חוסר צניעות, והם שירים עבריים העובקים בעם, בארץ וכדומה... יש שרואים בכך ערך גדול, של העברת מסרים בצורה שירית וגם של שמחה שזה גורם. לעומת זאת יש כאלו שרואים בכל דבר שלא נולד ממש בקדושה משהו פגום.
לכן זה תלוי בהשקפה.
לעניות דעתי זה בסדר, אולי לא ממש בקטעים שרוקדים עם החתן, אבל ברקע הארוחות וכדומה זה נראה בסדר.
זו שאלה שנוגעת בעיקר להשקפה, ופחות להלכה. כלומר- ודאי שיש שירים לא צנועים שאותם אסור לשמוע. אולם שירים שאין בהם חוסר צניעות, והם שירים עבריים העובקים בעם, בארץ וכדומה... יש שרואים בכך ערך גדול, של העברת מסרים בצורה שירית וגם של שמחה שזה גורם. לעומת זאת יש כאלו שרואים בכל דבר שלא נולד ממש בקדושה משהו פגום.
לכן זה תלוי בהשקפה.
לעניות דעתי זה בסדר, אולי לא ממש בקטעים שרוקדים עם החתן, אבל ברקע הארוחות וכדומה זה נראה בסדר.
הדלקת נרות לעקורים מביתם
אדם השוכר חדר בבית מלון ידליק בחדרו שכן אותו חדר נחשב כביתו לזמן שהוא שוהה שם, דמאי שנא מבית רגיל שהוא שוכר. וכן גם כתב המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) שמי ששוכר חדר ברכבת ללילה, אותו חדר נחשב כביתו לגבי ההדלקה.
ופשוט שאין להדליק בלובי ובפרוזדור כיון שאינו מקום המיוחד לו, וכמו כן אין להדליק בחדר האוכל המשותף כיון שאינו מיוחד לו, ורק ניתן לו רשות שימוש כיון שהוא שוכר חדר במלון, ולא כמו שכתבו כמה מספרי זמנינו שחשבו שכיון שהרמ"א (סימן תרעז ס״א) כתב שיש להדליק במקום אכילה לכן ידליק בחדר האוכל, וזה אינו כמו שביארנו שהמקום צריך להיות שלו.
וכן הביא הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חנוכה פרק לט הלכה יא) שאין רשאי להדליק בלובי על השלחן, והוסיף שאם אין מרשים לו להדליק בפתח חדרו, צריך לחפש מקום אחר, ומשמע שאינו יכול להליק בשום מקום אחר במלון. וכן פסק הגרב״צ אבא שאול באור לציון (ח״ד עמוד רפט) שאין יוצא ידי חובתו בחדר האוכל של המלון, אלא ידליק בחדרו כיון שישן שם והחדר מושכר לו באופן פרטי.
וכתב הגרי״ש אלישיב שאם המלון אינו מרשה לו להדליק בחדר אסור להדליק ואם הדליק ללא רשות הוי גזל ולא יצא ידי חובתו. ויש להסביר דבריו שכיון שהשכירו לו את החדר בתנאי שלא ידליק שם, אם כן המדליק עבר על התנאי ונחשב זה כאילו שוהה בחדר ללא רשות.
יתכן שהאופן בו נמצאים היום המפונים, דהיינו שהם מתארחים במלון לתקופה ארוכה, אם הם אוכלים תמיד בחדר האוכל ויש לכל אחד שלחן ומקום קבוע לו ולמשפחתו שאז יוכל להדליק שם אם אכן בעלי המלון אינם מרשים להדליק בחדרים.
ויהי רצון שבחג אורים זה נצא מאפילה לאורה והקב״ה יעשה לנו נסים כשם שעשה לנו בימים ההם בזמן הזה.
אדם השוכר חדר בבית מלון ידליק בחדרו שכן אותו חדר נחשב כביתו לזמן שהוא שוהה שם, דמאי שנא מבית רגיל שהוא שוכר. וכן גם כתב המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) שמי ששוכר חדר ברכבת ללילה, אותו חדר נחשב כביתו לגבי ההדלקה.
ופשוט שאין להדליק בלובי ובפרוזדור כיון שאינו מקום המיוחד לו, וכמו כן אין להדליק בחדר האוכל המשותף כיון שאינו מיוחד לו, ורק ניתן לו רשות שימוש כיון שהוא שוכר חדר במלון, ולא כמו שכתבו כמה מספרי זמנינו שחשבו שכיון שהרמ"א (סימן תרעז ס״א) כתב שיש להדליק במקום אכילה לכן ידליק בחדר האוכל, וזה אינו כמו שביארנו שהמקום צריך להיות שלו.
וכן הביא הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חנוכה פרק לט הלכה יא) שאין רשאי להדליק בלובי על השלחן, והוסיף שאם אין מרשים לו להדליק בפתח חדרו, צריך לחפש מקום אחר, ומשמע שאינו יכול להליק בשום מקום אחר במלון. וכן פסק הגרב״צ אבא שאול באור לציון (ח״ד עמוד רפט) שאין יוצא ידי חובתו בחדר האוכל של המלון, אלא ידליק בחדרו כיון שישן שם והחדר מושכר לו באופן פרטי.
וכתב הגרי״ש אלישיב שאם המלון אינו מרשה לו להדליק בחדר אסור להדליק ואם הדליק ללא רשות הוי גזל ולא יצא ידי חובתו. ויש להסביר דבריו שכיון שהשכירו לו את החדר בתנאי שלא ידליק שם, אם כן המדליק עבר על התנאי ונחשב זה כאילו שוהה בחדר ללא רשות.
יתכן שהאופן בו נמצאים היום המפונים, דהיינו שהם מתארחים במלון לתקופה ארוכה, אם הם אוכלים תמיד בחדר האוכל ויש לכל אחד שלחן ומקום קבוע לו ולמשפחתו שאז יוכל להדליק שם אם אכן בעלי המלון אינם מרשים להדליק בחדרים.
ויהי רצון שבחג אורים זה נצא מאפילה לאורה והקב״ה יעשה לנו נסים כשם שעשה לנו בימים ההם בזמן הזה.
כשרות יומית בחנות ירקות
הענין של חתימה יומית בחנויות ירקות הוא בעיקר טכני- הרעיון הוא שבכל יום יכולה להגיע סחורה, ואז צריך להפריש ממנה תרומות ומעשרות. וכדי לוודא שהמשגיח עשה את זה, מכריחים חתימה יומית. זה לא אומר שאם קונים שם בלי לבדוק את החתימה היומית זה לא קשר, אולם זה יתכן שהמשגיח לא היה ולא הפריש תרומות ומעשרות. תיאורטית.
לכן- אם אפשר לשאול את המשגיח האם הוא מפריש מידי, האם מגיעה סחורה בכל יום? (הרבה פעמים לא מגיעה כל יום). ברוב המקרים יש טלפון של המשגיח על טופס החתימה.
אם זה לא אפשרי, אז אפשר להפריש בבית העדינות בלי ברכה, וזה יפתור את הבעיה.
הענין של חתימה יומית בחנויות ירקות הוא בעיקר טכני- הרעיון הוא שבכל יום יכולה להגיע סחורה, ואז צריך להפריש ממנה תרומות ומעשרות. וכדי לוודא שהמשגיח עשה את זה, מכריחים חתימה יומית. זה לא אומר שאם קונים שם בלי לבדוק את החתימה היומית זה לא קשר, אולם זה יתכן שהמשגיח לא היה ולא הפריש תרומות ומעשרות. תיאורטית.
לכן- אם אפשר לשאול את המשגיח האם הוא מפריש מידי, האם מגיעה סחורה בכל יום? (הרבה פעמים לא מגיעה כל יום). ברוב המקרים יש טלפון של המשגיח על טופס החתימה.
אם זה לא אפשרי, אז אפשר להפריש בבית העדינות בלי ברכה, וזה יפתור את הבעיה.
היתר לאוננות או שזל?
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
גניזה
שלום רב, השאלה אכן חשובה והיא היום מאוד משמעותית כי יש כמויות עצומות של גניזה שקשה להשתלט עליהם. אני אישית נוהג לגנוז רק דברים שיש בהם ממש דבריתורה או שמות קדושים. דהיינו- מחברות לא (גם אם יש ציטוט של פסוק לא שלם וללא שם ה'), סתם עיתונים דתיים לסוגיהם לא וכדומה... דף בית ספר גם לא. לעומת זאת, עלוני פרשת שבוע שיש בהם ממש דבריתורה, ודאי דברים עם שמות או חלקים מספרי קודש (סידורים וכדומה) בודאי כן.
שלום רב, השאלה אכן חשובה והיא היום מאוד משמעותית כי יש כמויות עצומות של גניזה שקשה להשתלט עליהם. אני אישית נוהג לגנוז רק דברים שיש בהם ממש דבריתורה או שמות קדושים. דהיינו- מחברות לא (גם אם יש ציטוט של פסוק לא שלם וללא שם ה'), סתם עיתונים דתיים לסוגיהם לא וכדומה... דף בית ספר גם לא. לעומת זאת, עלוני פרשת שבוע שיש בהם ממש דבריתורה, ודאי דברים עם שמות או חלקים מספרי קודש (סידורים וכדומה) בודאי כן.
מה זה משום
שהוא שמע את זה ממנו והוא מעביר את זה. לדוגמא: אם את תספרי על התשובה הזאת למישהו אחר את תגידי: "אני אומרת לך את התשובה משמו של הרב יניב חניא", דהיינו- "משום הרב יניב חניא".
שהוא שמע את זה ממנו והוא מעביר את זה. לדוגמא: אם את תספרי על התשובה הזאת למישהו אחר את תגידי: "אני אומרת לך את התשובה משמו של הרב יניב חניא", דהיינו- "משום הרב יניב חניא".
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים
