הסתכלות במקומות המכוסים

טוב, זו כמובן שאלה קשה ועמוקה שנוגעת לכל הרבה פרטים בחיים שלכם.

נקודת המוצא שצריכה להיות היא שזה לא יכול ולא צריך להימשך. חיי הזוגיות כוללים בתוכם את חיי האישות והם חלק חשוב שצריך לשמור עליו. צריך נסות לברר אם אין נקודת עומק שגורמת לאשתך להרגיש כך ולא לרצות לקיים חיי אישות... למרות שבתשובה לשאלתך בסוף, יש מצב כזה, יש נשים (ווגם גברים) שהם קרים מבחינת המשיכה והם לא חשים אותם. כמובן שזה מצב שמצריך טיפול מהפן הזוגי...

נראה שהשלבים שאתם צריכים לעבור הם בראש ובראשונה לברר את הנקודה העמוקה- למה אשתך מרגישה ככה, האם היא באמת "קרה", האם היא לא רוצה אותך ספציפית, האם יש קושי אחר (כאב אולי?) וכדומה... זה חייב להיות השלב הראשון כדי להבין מה הבעיה.

אחרי שיודעים טוב יותר מה הבעיה, יש מקום לנסות ולתקן אותה, שוב, מתוך הבנה שמדובר במשהו שחייבים לתקן (כלומר- התשובה- אז נסתפק בפעמיים בחודש היא לא תשובה). התשובה שהפתרון הוא שיחות ודיבורים היא בהחלט תשובה נכונה, כי אין הרבה כלים אחרים שבהם ניתן להתשמש במקרה כזה, אלא אם כן מוצאים מקור אחר לבעיה. נניח שלאשתך יש כאב, בזה ניתן לטפל...
אם הדיבורים לא עוזרים למשך תקופה, צריך לנסות לפנות לטיפול זוגי אמיתי בליווי מקצועי שינסה לעזור.

אני לא רואה הרבה פתרונות אחרים, מלבד גירושים, אם הדיבורים או טיפול מקצועי לא עוזר.

השאלה הזו, כמו רבות אחרות, נוגעת להרבה מאוד ולהמון נקודות ביהדות. זה לא רק העניין של שתי נשים או חיים כמו בתנ"ך, אלא כמה וכמה נושאים- החיים בזמן התנ"ך, הגזירות של חז"ל, הרלוונטיות של דברי פוסקים, איך נקבעת הלכה, למה גזירות לא בטלות ועוד...

אתחיל מזה שלפחות בנושא הקושי אני מזדהה... כלומר- אין לי ספק שאורח החיים המודרני מספק אתגרים קשים מאוד לגבר או לאשה הממוצעים, יתכן ויותר מאשר פעם. קשה מאוד לחיות בעול םהמודרני ולשמור על נקיות בתחום הזה. ויש אתגרים חדשים לבקרים. שלעיתים קרובות מתסכלים מאוד... בניגוד לדבריך אני חושב שהם מתסכלים גם נשים, אבל זה ענין קטן.

למרות ההסכמה בנקודה הזו, יש בדבריך לענ"ד אי דיוק היסטורי בשתי נקודות- הראשונה היא שגם בזמן התנ"ך לרוב האנשים היתה אשה אחת. ריבוי נשים היה נדיר. כך לכל הגדולים, מלבד מלכים שהם משהו מיוחד, אבל אברהם, יצחק, משה רבנו, אהרון, יוסף וכו'... חיו עם אשה אחת כל אחד. ריבוי נשים היה מקובל אצל מלכים, אבל לא הרבה יותר מזה. הנקודה השניה היא שרוב הפסקים, דרכי ההתנהגות וכדומה שאנחנו נוהגים לפיהם היום התחילו הרבה הרבה אחרי שהיה חרם דרבינו גרשום. דיני נידה עוצבו בזמן הגמרא, אלף שנים אחרי התנ"ך, ודיני החומרות המרובות של ימינו התחילו מאוחר אפילו יותר... כך שאין קשר בין החומרות לבין זה שהיו מותרות כמה נשים.

היה בכל זאת הבדל גדול בין התנ"ך לימינו, ביחס לשבעה ימי נקיים, אולם גם כאן החומרות שאנחנו נוהגים בהם היו די מקבילות מבחינת הזמנים לאיסור נשיאת שתי נשים.

על פי דברי חכמים (הכוונה כאן היא לחכמי התורה, לא לחז"ל במובן הקלאסי... אם תרצה "לפי דברי הפרושים"), שבאו לידי ביטוי בחרם דרבינו גרשום, יש נזק בנשיאת שתי נשים. האמונה שלנו היא שאיסור מסוג זה שפשט בכל ישראל (ואני יודע שיש מהתימנים שלא נהגו) הרי שפירושו של דבר הסכמה אלוקית למהלך. כאשר עם ישראל מקבל על עצמו גזירה מסוג זה, זה מלמד שהיא עברה את מבחן השפיות של העם והיא נכונה. יתכן ולא בכל המקרים, יתכן ויש חריגים, אבל מבחינה מעשית היא מתאימה ונכונה לכל העם ועצם ההסכמה של העם מלמדת שיש כאן עניין רוחני.
כך היחס לכל גזירות חכמים... העובדה שהן לא בטלות היא בשל כוחן הרוחני המיוחד, בגלל האמונה שהן ביטוי לרצון האלוקי.

לעומת זאת ההסכמה של שבעת ימי נקיים היא לא ממש גזירה אלא קבלה (למרות שיש קבלה של רבי יהודה הנשיא שקדמה לה שמאוד מזכירה אותה...), ובכל זאת, עצם העובדה שהיא התקבלה על כל פוסקי הדורות מלמדת על רוחניותה. ואנחנו מאמינים, בתוך תוכנו, שיש לה גם יתרון הלכתי ורוחני גדול. אנחנו אולי לא רואים אותו במפורש, ולעיתים קרובות מרגישים שהוא מזיק, אולם לא לנו ההחלטה אלא לעם כולו ולבתי הדין.

כך שהתשובה לשאלתך היא כפולה- א) לא הוכח שריבוי נשים פוטר את הבעיות שאתה מעלה, כי למעשה אף פעם לא היה ריבוי נשים כשיטה בישראל.
ב) עצם הגזרה והקבלה של עם ישראל מלמדים שיש כאן גילוי לרצון האלוקי.

קצת קשה להבין משאלתך הקצרה מה בדיוק מפריע לאשתך והאם יש בקיום יחסים סכנה של ממש, נניח של זירוז הלידה או משהו. יש מקרים כאלה, של סכנת זירוז, ובמקרים כאלה יותר קל להתיר ביאה דרך איברים או משהו דומה. אבל הביטוי "ממש כואב" הוא לא ממש מוכרע... למה הכוונה כואב? האם זה ממש נורא או שמא פחות, האם אפשר להתגבר על הכאב בעזרת משחות או קרמים למיניהם? ועוד...

בכל מקרה, אם המצב גורם לכך שלא תקיימו יחסים במשך תקופה ארוכה, אולי ניתן להתיר ביאה דרך איברים, על פי ההעדפות שכתבתי כאן בעבר-
א) הכי טוב היה אם ניתן לפלוט את הזרע באיזור אותו מקום, גם אם בחדירה חלקית. כלומר- באיזור הנרתיק באופן כללי, ללא כניסה עמוקה שתכאיב. זה הפתרון הכי טוב.
ב) המצב השני המועדף הוא המצב של ביאה מאחור, שלפי דברי חכמים נחשבת לביאה לכל דבר...
ג) אם שני הדברים לא עובדים, צריך לשקול היתר לביאה דרך איברים, כלומר- הוצאת הזרע על גוף האשה שלא באותו מקום, נניח בין הירכיים או משהו דומה.

חשוב לי להדגיש שעל פי התיאור שלך אני סבור שניתן לעשות את האפשרות הראשונה- כלומר- לעשות את החיכוך עצמו בכל מקום שרוצים, אולם כשמגיעים להוצאה עצמה, להוציא באיזור הנרתיק ללא חדירה עמוקה מידי שתכאיב.

ברכות מרובות

1. לא, את חייבת רק בקריאת שמע ותפילת עמידה. אם את רוצה את יכולה להוסיף קצת קטעים.
2. השאלה אלו בגדים, אם אלו בגדים ממש לא צנועים (נניח שחושפים הרבה מהרגל, ממש פתוחים וכו') אז לא, כי צריך לשמור על צניעות גם במקומות לבד, כי הקב"ה נמצא בכל מקום. אולם את לא חייבת להקפיד על הלכות צניעות שמקפידים עליהם כלפי חוץ. נניח עם מכנסיים צנועים נראה לי שאפשר להתפלל... כי זו לא בעיה של חשיפת הגוף, זה יותר ענייני צניעות שכלפי אחרים.
3. כך כותבים הפוסקים. עדיך בישיבה, אולם אפשר גם בשכיבה.