עקירת וסת

יש כאן שני עניינים שונים לעניות דעתי-
א) עצם השאלה על המצב שבו הייתם.
ב) הקושי לגבי עצם ההלכה של הרחקה.
או במילים אחרות- העניין העקרוני והעניין המעשי.

לגבי הנושא הראשון- זה בהחלט קשה, ללא צל של ספק, אני סבור שדיני ההרחקה הם הקשים ביותר שיש, הרבה יותר מכל דבר אחר והרבה יותר מאיסורי התשמיש למיניהם. ללא ספק מדובר בהלכה שממש קשה להתמודד איתה והיא מהווה נושא לקשיים לעיתים קרובות. אני סבור שצריך לקחת את זה בהקשר כללי יותר של כל שמירת המצוות, שגם בהם יש לעיתים קושי והתמודדות לא פשוטה, אבל בתחום הזה זה קשה יותר. מה שאני רוצה לומר זה שעל עצם המצב הפרטי שלכם, אין לי ממש תשובה, אני לא סבור שלמישהו יש. ולכן מה שחשוב יותר הוא המצב הכללי... כלומר- מי באמת יכול לערוב שלא הייתם מגיעים אמש למשהו מעצם הנגיעה? אנחנו מסתכלים על העולם סביבנו ולומדים שבדרך כלל זה לא כך... כלומר- האנשים לא ממש מצליחים לעמוד מול היצר ולא להיכנע לו כאשר הם נמצאים במצב של ניסיון. אולי הסיבה שאתמול לא נרדמתם בקלות היתה דווקא החום הנורא שהיה אתמול, מה שאומר שאולי הייתם מחובקים זמן רב (שעות) ואולי כן מגיעים לאיסור?
מה שאני רוצה לומר זה שההלכה מתייחסת למקרים במובן היותר רחב, בעקרון. הפתרונות הם לא נקודתיים ונוגעים לכל אחד ואחד והמצב שלו, אלא יותר להסתכלות הפנימית על האנושות ועל האדם וחולשותיו. אנחנו, עם כל הכבוד לנו, קצת חלשים, קצת נוגעים בדבר וקצת לא מספיק עמוקים. כולנו, כל המין האנושי הוא כזה. ההלכה, למי שמאמין בה, באה ונותנת לנו מבט פנימי יותר ועמוק יותר וכן יותר על המציאות שלנו, על כוחותינו ועל חולשותינו. אנחנו לומדים דרכה על הפנים שלנו והפנים הזה מלמד שאם לא היינו שומרים על הרחקות כאלו בסופו של דבר היינו מגיעים לנפילה, כולנו. זהו לדעתי המבט שבו צריך להסתייע בזמן הקוש, כי הקושי ישנו וקיים.
לעניות דעתי מותר לנו לחשוב שהלכה מסויימת היא לא חכמה (אולי טפשית זה חריף מידי) ולהתלבט מה היא רוצה ולמה, אבל בתנאי שאנחנו ממשיכים להבין שאנחנו, האנושות, לא תמיד הכי חכמים בעולם ולכן צריכים חוש של קבלה של מציאות עליונה יותר שיודעת יותר טוב.