צדקה
הרב יניב חניאידאלולתשעד09/09/2014
שאלה:
לרב שלום,אני מרוויח בחודש כ-5000 ש"ח תודה לאל ומשתדל לתת בכל יום צדקה של 10 ש"ח.רציתי לדעת אם סכום הצדקה שאני נותן הוא בסדר ואם לא אז כמה כסף לצדקה אני אכן צריך לתת בכל יום?
תשובה:
הסכום שאתה נותן הוא בסדר והוא די מתקרב למעשר. כידוע, נהגו להקפיד לתת לצדקה מעשר כספים, דהיינו במקרה שלך 500 ש"ח. אם אתה נותן 10 ש"ח בכל יום, אז אתה נותן 300 בערך, כך שאתה ממש קרוב.ניתן להוריד מהסכום הכללי דברים שקשורים לקדושה- כמו ילדים שלומדים בתלמוד תורה וכדומה, אבל עדיף לתת 500.
תשובות נוספות בנושא-
צדקה
מעשר כספים אדם צריך לתת מהכנסות שלו, ולכן אם אין לתלמיד תיכון הכנסות (מה שקורה בדרך כלל בדורנו), אני סבור שלא צריך לתת מעשר כספים מכסף שהו אלמעשה של ההורים. להיפך, הכסף שההורים נותנים לילדיהם בגיל זה יכול להיחשב לצדקה בפני עצמו.
אם לנער/ה יש כסף משלה, לכאורה הם צריכים לתת מעשר.
אני לא יכול כרגע לציין מקורות ישירם מלבד הסברה שלי.
מעשר כספים אדם צריך לתת מהכנסות שלו, ולכן אם אין לתלמיד תיכון הכנסות (מה שקורה בדרך כלל בדורנו), אני סבור שלא צריך לתת מעשר כספים מכסף שהו אלמעשה של ההורים. להיפך, הכסף שההורים נותנים לילדיהם בגיל זה יכול להיחשב לצדקה בפני עצמו.
אם לנער/ה יש כסף משלה, לכאורה הם צריכים לתת מעשר.
אני לא יכול כרגע לציין מקורות ישירם מלבד הסברה שלי.
שירות לאומי
משמעות הציווי היא שאם יש אפשרות לתת צדקה לאנשים שקורבים אליך פיזית ויש אפשרות לתת לרחוקים צריך להקדיש את כספי הצדקה או החסד לאנשים הקרובים. במובן מסויים זה יכול להיות קשור לשירות הלאומי, אולם נדמה לי שכל המערכת היא אחרת וברוב המקרים התקנים של שירות לאומי מאויישים על ידי מישהי, כך שזה לא ממש בחירה של "או פה או שם" אלא יותר מה מתאים לי יותר. אני סבור שאם יש מקום רחוק שבו תורמים יותר מותר לבחור בו, כי המערכת תמלא את הצורך במקום שלך.
משמעות הציווי היא שאם יש אפשרות לתת צדקה לאנשים שקורבים אליך פיזית ויש אפשרות לתת לרחוקים צריך להקדיש את כספי הצדקה או החסד לאנשים הקרובים. במובן מסויים זה יכול להיות קשור לשירות הלאומי, אולם נדמה לי שכל המערכת היא אחרת וברוב המקרים התקנים של שירות לאומי מאויישים על ידי מישהי, כך שזה לא ממש בחירה של "או פה או שם" אלא יותר מה מתאים לי יותר. אני סבור שאם יש מקום רחוק שבו תורמים יותר מותר לבחור בו, כי המערכת תמלא את הצורך במקום שלך.
מעשר כספים
לא, מעשר הכספים לא יכול להיות חלק מהתרומות הללו, שהן תקנה נפרדת.
מצד שני, אם ממש קשה להפריש מעשר, בגלל סיבות כלכליות בבית, הרי שיש בהחלט שמתירים להחשיב את המעשר כחלק מרכישת המצוות. כך שבמקרה כזה, אם יש קושי כלכלי, ניתן להחשיב את המצוות כחלק מהמעשר.
לא, מעשר הכספים לא יכול להיות חלק מהתרומות הללו, שהן תקנה נפרדת.
מצד שני, אם ממש קשה להפריש מעשר, בגלל סיבות כלכליות בבית, הרי שיש בהחלט שמתירים להחשיב את המעשר כחלק מרכישת המצוות. כך שבמקרה כזה, אם יש קושי כלכלי, ניתן להחשיב את המצוות כחלק מהמעשר.
מתנות לאביונים
זו חובה לתת מתנות לאביונים, על פי קביעת חז"ל מדובר על שווי של ארוחה לפחות לשני אביונים שונים. נניח 20 ש"ח לפחות לשני אביונים.
זו חובה לתת מתנות לאביונים, על פי קביעת חז"ל מדובר על שווי של ארוחה לפחות לשני אביונים שונים. נניח 20 ש"ח לפחות לשני אביונים.
פגם הברית
זו שאלה קשה, אבל די קלאסית בתחום הזה. כלומר- העניין שהשז"ל הופך להיות יותר מפלט מאשר צורך אמיתי בתחום של חוסר צניעות.
בראש ובראשונה אציין שיש באתר הרבה מאוד תשובות בעניין והייתי מציע שתקרא חלק מהן, למרות שחלקן לא ממש מדבר עליך, כי הן יותר קשורות לעניין של התמכרות מינית וכאן אתה מתאר שזה יותר צורך נפשי מאשר עניין של יצר העריות. אבל בכל מקרה זה נותן מעט כלים. כמו כן אציין שחשוב שתנסה להתמודד עם זה כמה שיותר מהר, כי הבעיה בדבר הזה היא שברגע שמתרגלים קשה מאוד מאוד לצאת מזה. חשוב לצאת כמה שיותר מהר...
לגבי עצם העניין- השלב הראשון הוא להאמין שאתה יכול ושאפשר להתמודד... זה הדבר הראשון. זה אפשרי ויש רבים מאוד שמתגברים על זה... ולכן צריכה להיות אמונה שלימה שזה יתכן ואפשרי.
השלב השני הוא לאבחן את המקרים שמובילים לנפילה... לדעת מה גורם לזה ולהימנע מזה... זה הרבה פעמים חוסך 80 אחוז מההתמודדות.. אם, לדוגמא, אתה יודע שכאשר אתה במקום מסויים, או כאשר אתה רואה משהו מסויים, זה גורר נפילה, אז להימנע מראש מעצם במקום והראיה. אם דיכאון מסוג מסויים מוביל לזה, אז אל תגיע לשם. כמובן שאם מדובר על משהו חיצוני שהוא לא בשליטה שלך, אז עצם הקושי לא תלוי בך... אבל אז תדאג לא להיות לבד כשזה קורה.
דוגמא- אם אתה בתקופת הפגישות עם בחורות למטרת נישואין, וכאשר יש דחיה זה גורם לך צער ודיכאון שמובילים לנפילה, אז תשתדל להיות בזמנים הללו עם מישהו... וכדומה. כלומר- להימנע מהמצב שמוביל לנפילה זה חלק ראשון וחשוב של ההתמודדות.
השלב השלישי הוא להפנים שזה אסור ובעייתי, וזה נראה לי שכבר מושרש אצלך.
השלב הרביעי הוא שמחה... אני יודע שזה קשה, אבל עבודה על המידה הזו מאוד נותנת כח להתמודד.
יש עוד הרבה דברים שניתן וצריך לומר, אבל לא ברור ממש מדבריך מה הגורם לזה ואלו הדברים שנראים לי מרכזיים עכשיו-
להפנים את הבעיה, להאמין שזה אפשרי, למנוע את הדברים שמובילים לנפילה ולהתמודד בשמחה.
זו שאלה קשה, אבל די קלאסית בתחום הזה. כלומר- העניין שהשז"ל הופך להיות יותר מפלט מאשר צורך אמיתי בתחום של חוסר צניעות.
בראש ובראשונה אציין שיש באתר הרבה מאוד תשובות בעניין והייתי מציע שתקרא חלק מהן, למרות שחלקן לא ממש מדבר עליך, כי הן יותר קשורות לעניין של התמכרות מינית וכאן אתה מתאר שזה יותר צורך נפשי מאשר עניין של יצר העריות. אבל בכל מקרה זה נותן מעט כלים. כמו כן אציין שחשוב שתנסה להתמודד עם זה כמה שיותר מהר, כי הבעיה בדבר הזה היא שברגע שמתרגלים קשה מאוד מאוד לצאת מזה. חשוב לצאת כמה שיותר מהר...
לגבי עצם העניין- השלב הראשון הוא להאמין שאתה יכול ושאפשר להתמודד... זה הדבר הראשון. זה אפשרי ויש רבים מאוד שמתגברים על זה... ולכן צריכה להיות אמונה שלימה שזה יתכן ואפשרי.
השלב השני הוא לאבחן את המקרים שמובילים לנפילה... לדעת מה גורם לזה ולהימנע מזה... זה הרבה פעמים חוסך 80 אחוז מההתמודדות.. אם, לדוגמא, אתה יודע שכאשר אתה במקום מסויים, או כאשר אתה רואה משהו מסויים, זה גורר נפילה, אז להימנע מראש מעצם במקום והראיה. אם דיכאון מסוג מסויים מוביל לזה, אז אל תגיע לשם. כמובן שאם מדובר על משהו חיצוני שהוא לא בשליטה שלך, אז עצם הקושי לא תלוי בך... אבל אז תדאג לא להיות לבד כשזה קורה.
דוגמא- אם אתה בתקופת הפגישות עם בחורות למטרת נישואין, וכאשר יש דחיה זה גורם לך צער ודיכאון שמובילים לנפילה, אז תשתדל להיות בזמנים הללו עם מישהו... וכדומה. כלומר- להימנע מהמצב שמוביל לנפילה זה חלק ראשון וחשוב של ההתמודדות.
השלב השלישי הוא להפנים שזה אסור ובעייתי, וזה נראה לי שכבר מושרש אצלך.
השלב הרביעי הוא שמחה... אני יודע שזה קשה, אבל עבודה על המידה הזו מאוד נותנת כח להתמודד.
יש עוד הרבה דברים שניתן וצריך לומר, אבל לא ברור ממש מדבריך מה הגורם לזה ואלו הדברים שנראים לי מרכזיים עכשיו-
להפנים את הבעיה, להאמין שזה אפשרי, למנוע את הדברים שמובילים לנפילה ולהתמודד בשמחה.
יציאה לטיולים בסוכות
רשאי אדם לצאת לטיולים בסוכות ולאכול מחוץ לסוכה אם הדבר נצרך להתרעננות או לצורך שלום ביתו.
הנה נאמר בגמרא (סוכה כו,א) שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה, והטעם הוא שנאמר בתורה ’בסוכות תשבו שבעת ימים’, ולמדה מזה הגמרא: ’תשבו כעין תדורו’, פירוש, שמצוות סוכה היא כעין ישיבתו של האדם בביתו, וכשם שאין אדם נמנע מלצאת מביתו כל ימות השנה לסחורה וכדומה, כך בכל ימות החג לא הצריכו הכתוב להימנע מלצאת לדרך (רש״י). ולכן היה נראה שאין מניעה לצאת לטיול, ואכן כך סברו הגרי״ש אלישיב והגר״נ קרליץ (חוט שני סוכה עמוד רסז) וכן הגר״מ שטרנבוך (שו״ת תשובות והנהגות ח״ו סימן קמו).
אלא שלדעת כמה מהפוסקים הדבר אסור, וכך סברו הגאון רב משה פינשטיין (או״ח ח״ג סימן צג), והגרש״ז אורבעך (הובא בספר הסוכה ח״ב עמוד תרה), והגר״ע יוסף (יחוה דעת ח״ג סימן מז), ולמדו שההיתר נאמר רק למי שיוצא לצורך דבר הנצרך אבל לא לטיולים ותענוגות.
ובכל אופן גם המתירים סברו שלא כדאי לבטל מצווה חשובה זו רק בשביל טיול, ולכן יש לנסות לברר לפני היציאה היכן נמצא בדרך סוכה שאפשר לאכול בה.
והנה יש לדון בזמנינו שהמון בית ישראל יוצא בחול המועד, ואין זה נחשב רק כטיול של תענוג, אלא שיש בזה גם צורך גדול להתרענן ולהתחדש וכן לבלות זמן חשוב עם האשה ובני הבית.
ונראה שבאמת הזמנים השתנו, שבדור הקודם המשפחה היתה נהנית להשאר בבית או לבקר חברים, אולם היום יש צורך לצאת לטיולים, שאם לא כן פעמים רבות השלום בית יופר על ידי שהילדים משועממים והאשה משתוקקת לצאת, וכן מה שכתבנו שהאדם צריך לצאת להתרענן מהלחץ של היום יום.
ובאמת מדויק מלשון הפוסקים שאסרו שכתבו לאסור מכיון שאין צורך לצאת לטיול שהוא של תענוג, ואם כן טיול שיש בו צורך יש לומר שיתירו, וכדהביאו בקובץ נועם (חלק כד עמוד רמד) שלכמה אנשים טיול מוגדר כצורך למען מנוחתם הגופנית או נפשית, וכן יש בזה משום קיום מצות ושמחת בחגך, ולפעמים גם מצות שלום בית. והגאון ר״מ שטרנבוך כתב: ״לענ״ד נראה דלמה שכתב היראים (תכ״ז) שמקיימים מצוות החג בכל דבר שהיא שמחה וקורת רוח אצלו, אם כן כיון שנהנה מטיול מקיים בזה מצות שמחת יו״ט. ולכן מותר לטייל בחג ולהיפטר מהסוכה, שאין יכול לדחות הטיול לפני החג או לאחריו, אלא זהו צורך לו לטייל בחג דווקא כדי לקיים מצוותו לשמוח ברגל. וכל שכן במה שמצוי שאשתו ובני ביתו הקטנים משתוקקים לטייל עמו, שמצווה שיצא לטייל עמם שזוכה גם לקיים מצוותו לשמח אשתו ובני ביתו, שזהו מעיקר חובת שמחת יום טוב...ועוד י״ל שראיתי מובא שהיה אחד שנהג שלא לצאת כלל מהסוכה, ורבינו החזון אי״ש פקפק על זה דאין זה כעין תדורו, שהרי זה כמו בית הסוהר...ועל דרך זה י״ל שרשאי לצאת מהסוכה כדין הולכי דרכים וכו’״.
אולם יש ליתן את הדעת שלא יבלה את מרבית זמנו מחוץ לסוכה, שאז מאבד את משמעות החג ועושה ימים חשובים אלו כימי חול.
רשאי אדם לצאת לטיולים בסוכות ולאכול מחוץ לסוכה אם הדבר נצרך להתרעננות או לצורך שלום ביתו.
הנה נאמר בגמרא (סוכה כו,א) שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה, והטעם הוא שנאמר בתורה ’בסוכות תשבו שבעת ימים’, ולמדה מזה הגמרא: ’תשבו כעין תדורו’, פירוש, שמצוות סוכה היא כעין ישיבתו של האדם בביתו, וכשם שאין אדם נמנע מלצאת מביתו כל ימות השנה לסחורה וכדומה, כך בכל ימות החג לא הצריכו הכתוב להימנע מלצאת לדרך (רש״י). ולכן היה נראה שאין מניעה לצאת לטיול, ואכן כך סברו הגרי״ש אלישיב והגר״נ קרליץ (חוט שני סוכה עמוד רסז) וכן הגר״מ שטרנבוך (שו״ת תשובות והנהגות ח״ו סימן קמו).
אלא שלדעת כמה מהפוסקים הדבר אסור, וכך סברו הגאון רב משה פינשטיין (או״ח ח״ג סימן צג), והגרש״ז אורבעך (הובא בספר הסוכה ח״ב עמוד תרה), והגר״ע יוסף (יחוה דעת ח״ג סימן מז), ולמדו שההיתר נאמר רק למי שיוצא לצורך דבר הנצרך אבל לא לטיולים ותענוגות.
ובכל אופן גם המתירים סברו שלא כדאי לבטל מצווה חשובה זו רק בשביל טיול, ולכן יש לנסות לברר לפני היציאה היכן נמצא בדרך סוכה שאפשר לאכול בה.
והנה יש לדון בזמנינו שהמון בית ישראל יוצא בחול המועד, ואין זה נחשב רק כטיול של תענוג, אלא שיש בזה גם צורך גדול להתרענן ולהתחדש וכן לבלות זמן חשוב עם האשה ובני הבית.
ונראה שבאמת הזמנים השתנו, שבדור הקודם המשפחה היתה נהנית להשאר בבית או לבקר חברים, אולם היום יש צורך לצאת לטיולים, שאם לא כן פעמים רבות השלום בית יופר על ידי שהילדים משועממים והאשה משתוקקת לצאת, וכן מה שכתבנו שהאדם צריך לצאת להתרענן מהלחץ של היום יום.
ובאמת מדויק מלשון הפוסקים שאסרו שכתבו לאסור מכיון שאין צורך לצאת לטיול שהוא של תענוג, ואם כן טיול שיש בו צורך יש לומר שיתירו, וכדהביאו בקובץ נועם (חלק כד עמוד רמד) שלכמה אנשים טיול מוגדר כצורך למען מנוחתם הגופנית או נפשית, וכן יש בזה משום קיום מצות ושמחת בחגך, ולפעמים גם מצות שלום בית. והגאון ר״מ שטרנבוך כתב: ״לענ״ד נראה דלמה שכתב היראים (תכ״ז) שמקיימים מצוות החג בכל דבר שהיא שמחה וקורת רוח אצלו, אם כן כיון שנהנה מטיול מקיים בזה מצות שמחת יו״ט. ולכן מותר לטייל בחג ולהיפטר מהסוכה, שאין יכול לדחות הטיול לפני החג או לאחריו, אלא זהו צורך לו לטייל בחג דווקא כדי לקיים מצוותו לשמוח ברגל. וכל שכן במה שמצוי שאשתו ובני ביתו הקטנים משתוקקים לטייל עמו, שמצווה שיצא לטייל עמם שזוכה גם לקיים מצוותו לשמח אשתו ובני ביתו, שזהו מעיקר חובת שמחת יום טוב...ועוד י״ל שראיתי מובא שהיה אחד שנהג שלא לצאת כלל מהסוכה, ורבינו החזון אי״ש פקפק על זה דאין זה כעין תדורו, שהרי זה כמו בית הסוהר...ועל דרך זה י״ל שרשאי לצאת מהסוכה כדין הולכי דרכים וכו’״.
אולם יש ליתן את הדעת שלא יבלה את מרבית זמנו מחוץ לסוכה, שאז מאבד את משמעות החג ועושה ימים חשובים אלו כימי חול.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
