הריון לאחר הפלה
הרב יניב חניאיאבתשעג17/07/2013
שאלה:
לפני 3 חודשים עברתי הפלה בעקבות עובר שהפסיק לגדול, ההריון היה מאד יקר לנו ואנחנו רוצים הרבה ילדים. לצערינו בדיקת דם לא יצאה 100% תקינה, הרופא אמר לחכות עוד 3 חודשים ומכון פוע"ה אמרו לנו לחזור על הבדיקה בחודש הבא (במקרה שאין הריון). אני מאד מודאגת ורציתי לדעת אם יש סגולה שיכול להביא להריון תקין עוד החודש. ואם יש מי שיכול לברך אותנו לזה ובירכתו תתקיים. (אנחנו זוג דתי, אני טובלת כל חודש אבל כמובן זה לא עוזר..) תודה!
תשובה:
אנילא מכיר, ואני לא סבור שיש מישהו שמכיר, מישהו שמברך וכל ברכותיו מתקיימות. מי יכול ל"הכרחי" את האלוקים לעשות דברים שאולי הוא לא רוצה? זו בקשה מאוד כבידה שצריך לחשוב על המשמעויות שלה. כמובן, אתם יוכלים לבקש ברכה מרב שיש לו סגולות, שהוא תלמיד חכם, אבל לא להכריח את השם לעשות מה שאתם רוצים.אותו דבר לגבי הטבילה, המטרה של טבילה במקווה היא לא ל"עזור" להיכנס להריון, זו מצווה מהתורה שלא נועדה להכריח את אלוקים לעשות דברים.
אני מציע כמה דברים-
א) שתתפללו על הריון ותבקשו מהשם שיעזור לכם.
ב) שתבקשו ברכה "רגילה" מרב או ממישהו שאתם מעריכים ללא ניסיון להכריח את ההריון.
ג) שתרגעו לגבי ההריון, רק עכשיו עברת הפלה, והלחץ יכול לגרום לזה שלא תיכנסי להריון יותר זמן. זה ידוע שלחץ לא מועיל.
ד) שתשמעו בקול הרופאים, הם היום מומחים גדולים בתחום של פוריות, ממש יודעים מה לעשות.
תשובות נוספות בנושא-
יחסי אישות
בראש ובראשונה מזל טוב לחתונה, שיהיו כל הברכות וכל הישועות.
הנושא שאתה מעלה הוא דוגמא קלאסית למקרים שבהם ההלכה היא מורכבת מכמה וכמה גוונים ויש בו הרבה נטיות לכאן ולכאן. כאשר אנחנו פוסקים הלכה היא אף פעם לא מנותקת מכל השאר- דברי הגמרא, דברי הראשונים, דברי המקובלים (זה נושא בפני עצמו כמובן, היחס בין הקבלה להלכה), הנהגות שבעל פה ועוד. בתחום הזה בהחלט "ישנה בעיה"- הוא מתואר במקומות רבים כקדוש וטהור (אצל חלק מהמקובלים האיבר נקרא "האיבר הקדוש", לא פחות) ואילו היחס ההלכתי בשולחן ערוך מעט דומה למה שתיארת. ולכן יש פוסקים ויש תורה שבעל פה שמכלילה את הכל ועל פי זה קובעת את ההלכה וההנהגה המעשית.
בראש הפירמידה ההלכתית עומד השולחן ערוך, אולם הוא לא מנותק מדברי הגמרא, הראשונים ועוד. בודאי בנושא כזה, שבו יש כללי צניעות מובנים וברורים מראש.
כעת, בשום מקום לא משמע שקיום יחסים בין אי\ש לאשתו הוא רק לצורך הולדה, כמעט להיפך- בכל מקום ברור שיחסי האישות הם חלק מחיי הנישואין וחלק חשוב שלהם ללא קשר לפריה ורביה. גם לגבי מצוות העונה, לענ"ד כאשר קוראים את ההלכה הזו צריך להבין את ההקשר- ההקשר הוא שבדרך כלל הבעל "רוצה" והאשה, לכאורה, פחות ולכן היתה יכולה לצמוח מחשבה שלפיה זה תלוי ברצון של הבעל- אם הוא רוצה אז כן ואם לא, הרי ממילא האשה אינה ממש רוצה. לכן באה מצוות עונה וקובעת מסמרות של מחוייבות הבעל כלפי אשתו בעניין הזה.
נראה שנקודת המרכז היא החידוש ביחס לאישות כאל קשר זוגי ולא הנאה עצמית, כאשר האדם שוקע ברגעים הללו הוא יכול הקלות להתמכר לתאווה, כמו שקורה בעולם כולו היום, הוא יכול לחשוב שהעניין הגופני הוא לב ומרכז העניין, הוא לא רק יכול לחשוב, הוא כמעט תמיד יחשוב כך... ממילא באה ההלכה וההנהגה הרוחנית וקובעת שיש למעשה פנים אחרות, שההגבלות בעניין מעלות אותו לשם. זהנו לדעתי הנושא של לשם שמיים בעניין- האם האדם מתאווה, שוכח את העולם וחושב רק עצמו או שהוא מתכוון למעשה רוחני פנימי של קישור שיש לו גם גוון מעשי. הדוגמא לזה היא כמובן האכילה- גם אכילה מועדת כמעט תמיד להפוך למצב של התאוות והתבהמות מוחלטת ובכל זאת בימינו מעטים מאוד טוענים שצריך לאכול רק בשביל לחיות, לבלוע מין כדורי מזון מרוכז שיתנו לגוף אפשרות של חיים. ותיתכן בהחלט אכילה לשם שמיים שיש בה גם אכילה מעניית של דברים טובים וטעימים וגדולי האמוראים עסקו באכילה קדושה שכזו. זה נכון שהיו בודדים שהמעיטו באכילה בצורה קיצונית, אולם אלו היו בודדי בודדים והיו רבים, גם קדושי עליון, שאכלו בצורה נורמלית.
יתירה מזו, לדעת כל הפוסקים ואנשי הרוח בימינו ההנהגה הזו פחותל שייכת לימינו... העולם התקדם מעט וכיום פחות צריך את הסיגופים ועינויי הגוף כדי להתקדש. זה נוגע לכל התחומים וביניהם האכילה והאישות.
מניסיון כמי שעונה על המון שאלות בתחום אני יכול לומר לך שההגבלות ההלכתיות הישירות, של דיני נידה וכדומה, הן קשות ומורכבות מספיק והן מהוות פעמים רבות מקור לקושי לא פשוט לזוג כך שאין שום מקום להוסיף עליהן בימים אלו, ודי לנו בהלכה.
בראש ובראשונה מזל טוב לחתונה, שיהיו כל הברכות וכל הישועות.
הנושא שאתה מעלה הוא דוגמא קלאסית למקרים שבהם ההלכה היא מורכבת מכמה וכמה גוונים ויש בו הרבה נטיות לכאן ולכאן. כאשר אנחנו פוסקים הלכה היא אף פעם לא מנותקת מכל השאר- דברי הגמרא, דברי הראשונים, דברי המקובלים (זה נושא בפני עצמו כמובן, היחס בין הקבלה להלכה), הנהגות שבעל פה ועוד. בתחום הזה בהחלט "ישנה בעיה"- הוא מתואר במקומות רבים כקדוש וטהור (אצל חלק מהמקובלים האיבר נקרא "האיבר הקדוש", לא פחות) ואילו היחס ההלכתי בשולחן ערוך מעט דומה למה שתיארת. ולכן יש פוסקים ויש תורה שבעל פה שמכלילה את הכל ועל פי זה קובעת את ההלכה וההנהגה המעשית.
בראש הפירמידה ההלכתית עומד השולחן ערוך, אולם הוא לא מנותק מדברי הגמרא, הראשונים ועוד. בודאי בנושא כזה, שבו יש כללי צניעות מובנים וברורים מראש.
כעת, בשום מקום לא משמע שקיום יחסים בין אי\ש לאשתו הוא רק לצורך הולדה, כמעט להיפך- בכל מקום ברור שיחסי האישות הם חלק מחיי הנישואין וחלק חשוב שלהם ללא קשר לפריה ורביה. גם לגבי מצוות העונה, לענ"ד כאשר קוראים את ההלכה הזו צריך להבין את ההקשר- ההקשר הוא שבדרך כלל הבעל "רוצה" והאשה, לכאורה, פחות ולכן היתה יכולה לצמוח מחשבה שלפיה זה תלוי ברצון של הבעל- אם הוא רוצה אז כן ואם לא, הרי ממילא האשה אינה ממש רוצה. לכן באה מצוות עונה וקובעת מסמרות של מחוייבות הבעל כלפי אשתו בעניין הזה.
נראה שנקודת המרכז היא החידוש ביחס לאישות כאל קשר זוגי ולא הנאה עצמית, כאשר האדם שוקע ברגעים הללו הוא יכול הקלות להתמכר לתאווה, כמו שקורה בעולם כולו היום, הוא יכול לחשוב שהעניין הגופני הוא לב ומרכז העניין, הוא לא רק יכול לחשוב, הוא כמעט תמיד יחשוב כך... ממילא באה ההלכה וההנהגה הרוחנית וקובעת שיש למעשה פנים אחרות, שההגבלות בעניין מעלות אותו לשם. זהנו לדעתי הנושא של לשם שמיים בעניין- האם האדם מתאווה, שוכח את העולם וחושב רק עצמו או שהוא מתכוון למעשה רוחני פנימי של קישור שיש לו גם גוון מעשי. הדוגמא לזה היא כמובן האכילה- גם אכילה מועדת כמעט תמיד להפוך למצב של התאוות והתבהמות מוחלטת ובכל זאת בימינו מעטים מאוד טוענים שצריך לאכול רק בשביל לחיות, לבלוע מין כדורי מזון מרוכז שיתנו לגוף אפשרות של חיים. ותיתכן בהחלט אכילה לשם שמיים שיש בה גם אכילה מעניית של דברים טובים וטעימים וגדולי האמוראים עסקו באכילה קדושה שכזו. זה נכון שהיו בודדים שהמעיטו באכילה בצורה קיצונית, אולם אלו היו בודדי בודדים והיו רבים, גם קדושי עליון, שאכלו בצורה נורמלית.
יתירה מזו, לדעת כל הפוסקים ואנשי הרוח בימינו ההנהגה הזו פחותל שייכת לימינו... העולם התקדם מעט וכיום פחות צריך את הסיגופים ועינויי הגוף כדי להתקדש. זה נוגע לכל התחומים וביניהם האכילה והאישות.
מניסיון כמי שעונה על המון שאלות בתחום אני יכול לומר לך שההגבלות ההלכתיות הישירות, של דיני נידה וכדומה, הן קשות ומורכבות מספיק והן מהוות פעמים רבות מקור לקושי לא פשוט לזוג כך שאין שום מקום להוסיף עליהן בימים אלו, ודי לנו בהלכה.
ביצה
למרות שאני לא מכיר את זה בכלל, אני בטוח שזו אמונה טפילה שמתחילה בודאי מזה שבסעודת הבראה מגישים ביצים, מעולם לא שמעתי על זה לפני כן.
על פי ההלכה אכן עדיף לברך על שלימה ולכן זה מה שצריך לעשות
למרות שאני לא מכיר את זה בכלל, אני בטוח שזו אמונה טפילה שמתחילה בודאי מזה שבסעודת הבראה מגישים ביצים, מעולם לא שמעתי על זה לפני כן.
על פי ההלכה אכן עדיף לברך על שלימה ולכן זה מה שצריך לעשות
יחסים בהריון
ובכן,
ישנן כמה אפשרויות, בעיקרן הן לקיים יחסים ללא כניסה לנרתיק. אם זה אפשרי מבחינתכם, ניתן לקיים יחסים "שלא כדרכה", אולם רוב הזוגות הנורמלים מתקשים מאוד בכך (הכוונה היא לכניסה לפי הטבעת), ישנה אפשרות גם לקיים יחסים עם קונדום שיש בו חור מראש, כך שזה לא נחשב להוצאת זרע לבטלה ומצד שני שומר יותר על סטריליות, אולם במקרה כזה כמובן שחלק מהזרע יעבור גם אליך. אני לא יודע אם זה בסדר מבחינה רפואית שחלק קטן מהזרע כן יכנס.
אפשרות נוספת היא לפלוט את הזרע שלא ממש בתוך הנרתיק (בתוך הפרוזדור, אבל לא בנרתיק). שוב צריך לבדוק אם זה בסדר מבחינה הלכתית.
האפשרות האחרונה שחלק מהפוסקים מתירים אותה היא קיום יחסים "דרך איברים", כלומר התחכחות חיצונית כזו שבה משתדלים שהוצאת הזרע תהיה בכל זאת בגוף האשה, אבל לא באיזור, כמו מאחור, או בין הירכיים. ישנם פוסקים שאוסרים את זה.
התשובה הזאת חסויה ורק את יכולה הלראות אותה דרך הקישור שנשלח אליך.
בהצלחה
ובכן,
ישנן כמה אפשרויות, בעיקרן הן לקיים יחסים ללא כניסה לנרתיק. אם זה אפשרי מבחינתכם, ניתן לקיים יחסים "שלא כדרכה", אולם רוב הזוגות הנורמלים מתקשים מאוד בכך (הכוונה היא לכניסה לפי הטבעת), ישנה אפשרות גם לקיים יחסים עם קונדום שיש בו חור מראש, כך שזה לא נחשב להוצאת זרע לבטלה ומצד שני שומר יותר על סטריליות, אולם במקרה כזה כמובן שחלק מהזרע יעבור גם אליך. אני לא יודע אם זה בסדר מבחינה רפואית שחלק קטן מהזרע כן יכנס.
אפשרות נוספת היא לפלוט את הזרע שלא ממש בתוך הנרתיק (בתוך הפרוזדור, אבל לא בנרתיק). שוב צריך לבדוק אם זה בסדר מבחינה הלכתית.
האפשרות האחרונה שחלק מהפוסקים מתירים אותה היא קיום יחסים "דרך איברים", כלומר התחכחות חיצונית כזו שבה משתדלים שהוצאת הזרע תהיה בכל זאת בגוף האשה, אבל לא באיזור, כמו מאחור, או בין הירכיים. ישנם פוסקים שאוסרים את זה.
התשובה הזאת חסויה ורק את יכולה הלראות אותה דרך הקישור שנשלח אליך.
בהצלחה
תנוחה באישות
ישנה דעה בגמרא שתנוחת היא למעלה היא אסורה, או לפחות גורמת לפגם בוולד, לרוב הפוסקים אין בכך איסור של ממש. אכן, לרוב רובן של הדעות בעילה שלא כדרכה היא בעילה בפי הטבעת, בעיהל של היא למעלה לא נחשבת בכלל לשלא כדרכה אלא למה שמכונה "בני שבע מידות". שוב, לרוב הפוסקים זה יהיה מותר. לא הייתי אומר שזה לכתחילה וגם כאן הייתי סבור שיש לשמור זאת לזמנים מסויימים, אולם זו דעתי האישית.
יש הבדל גדול כאשר כך נח לאישה, במקרה כזה זה יהפוך ללכתחילה ולדרך הנכונה לקיים.
אנילא יודע לאיזה זוהר כוונתך, צריך לראות את המקור כדי להבין, בכל מקרה, נראה שעניין בני שבע מידות אכן יותר שייך על פי הזוהר.
לכאורה אין הבדל בין הריון לזמן אחר.
פליטה כזו תיחשב ל"דרך איברים", למרות שיש דעות רבות שהכנסת אפילו קצה העטרה תיחשב כהכנסה. אם זה היה ממש מחוץ לנרתיק זה ייחשב דרך איברים, גם כאן יש מי שמתירים, אך רבים אוסרים.
ישנה דעה בגמרא שתנוחת היא למעלה היא אסורה, או לפחות גורמת לפגם בוולד, לרוב הפוסקים אין בכך איסור של ממש. אכן, לרוב רובן של הדעות בעילה שלא כדרכה היא בעילה בפי הטבעת, בעיהל של היא למעלה לא נחשבת בכלל לשלא כדרכה אלא למה שמכונה "בני שבע מידות". שוב, לרוב הפוסקים זה יהיה מותר. לא הייתי אומר שזה לכתחילה וגם כאן הייתי סבור שיש לשמור זאת לזמנים מסויימים, אולם זו דעתי האישית.
יש הבדל גדול כאשר כך נח לאישה, במקרה כזה זה יהפוך ללכתחילה ולדרך הנכונה לקיים.
אנילא יודע לאיזה זוהר כוונתך, צריך לראות את המקור כדי להבין, בכל מקרה, נראה שעניין בני שבע מידות אכן יותר שייך על פי הזוהר.
לכאורה אין הבדל בין הריון לזמן אחר.
פליטה כזו תיחשב ל"דרך איברים", למרות שיש דעות רבות שהכנסת אפילו קצה העטרה תיחשב כהכנסה. אם זה היה ממש מחוץ לנרתיק זה ייחשב דרך איברים, גם כאן יש מי שמתירים, אך רבים אוסרים.
פדיון הבן
אם לא נמצאו איברים בשק, הרי שהוא לא נחשב כוולד שפוטר את הבא אחריו וממילא אתם חייבים לעשות פדיון לבן שנולד במז"ט.
אם לא נמצאו איברים בשק, הרי שהוא לא נחשב כוולד שפוטר את הבא אחריו וממילא אתם חייבים לעשות פדיון לבן שנולד במז"ט.
ברכה
אם הבנתי נכון את השאלה אז התשובה היא לא, לא מברכים שהכל אם ברכת המוציא. הברכה על הלחם פוטרת הכל.
אם הבנתי נכון את השאלה אז התשובה היא לא, לא מברכים שהכל אם ברכת המוציא. הברכה על הלחם פוטרת הכל.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים
