שאלה

תשובה:

תשובה: רוב האיסורים שעליהם עוברים בביקור בים מעורב הם איסורים מהתורה. ממש כמו חילול שבת ואוכל לא כשר.
כידוע, תורת ישראל מקפידה מאוד על כל מה שקשור בצניעות והסתכלות אסורה. אין צורך לתאר את אופי ה"לבוש" בחופי הים, שאינו מתחיל להתקרב לאיזו שהוא גדר של לבוש הגיוני. ישנם מקומות בגוף האדם שעצם ההסתכלות עליהם היא עברה, עברה מהתורה. ומקומות אלו, ברובם הגדול, חשופים לחלוטין בחופים.
אולם יש בכך גם יותר מ"סתם" עברה. כל אווירת ההתפשטות והרחצה המעורבת נוגדת במהותה כמעט את כל מה שהיהדות מלמדת.
הדת היהודית מכירה בהחלט בחביבותו של הגוף האנושי, בכוחו ובחשיבותו – ודווקא בשל כך התורה מגבילה מאוד את השימוש בדבר החשוב הזה. המגע הגופני וההסתכלות בחלקיו המוצנעים של הגוף מוגבלים למצבים מסוימים מאוד, ואפילו אז יש הגבלות שונות.
ועוד יותר מזה, התורה וחכמינו מלמדים אותנו שהסתכלות אסורה היא דרך מהירה וישירה להידרדרות מוסרית. ובינינו, האם מישהו מאיתנו מאמין שניתן לעסוק באיזה שהוא תחום רוחני, העמקה לימודית או מחשבה רצינית אחרי התפרקות העיניים בחוף? האם העירום החלקי מניח לאדם איזה שהוא מקום בלב לדבר אחר?
היום, יותר מאי פעם בעבר, ברור לכולנו לאן המין האנושי יכול להגיע כתוצאה מפורקן היצרים, והיום יותר מאי פעם, אנחנו רוצים להקפיד על קדושת הגוף וקדושת ההסתכלות.


לגבי השם דיאנה- השם הזה הוא לא שם עברי ולכן אין ממש משמעות עברית. אבל אני אחפש קצת ואם אצמא משהו- אודיע לך.