פרשת במדבר - "הביאו ספרי יחוסיהם"

חומש במדבר, 'חומש הפקודים', פותח בתיאור ארוך של מפקד בני ישראל. לשם מה היה צורך בקיומם של שני מפקדים במועדים כה סמוכים, האחד לפני הקמת המשכן (כי תשא), והשני סמוך לחנוכתו? המספר שהתקבל בשני המניינים, זהה: 603,550. כיצד יתכן שלא התווספו במשך אותו זמן אנשים שהגיעו לגיל עשרים, וכיצד לא מתו אנשים? ידוע תירוצו של רש"י, שבעצם מניין השנים לא היה לגיל, אלא לראש השנה שבתשרי, וביחס אליו לא היה שינוי. תירוצו קשה, שכן, ממתי מונים את הגיל לראש השנה?! ועוד, אין בכך הסבר לאותם שמתו. אמנם, נראה שהשאלה היותר מהותית היא, מה רואה התורה צורך לפרט לנו את מספר הפקודים ואת שמותם? מה זה רלוונטי לגבינו?

כאשר התורה מספרת לנו שהמשכן הוקם על ידי 603,550 איש, אנחנו מבינים שיש לאותו מספר סגולה מיוחדת, ושהשראת השכינה היתה צריכה להתגלות דווקא בו (וכבר כמה עמדו על משמעות המספר). משום כך, אין זה מפתיע שבשני המניינים, שעניינם אחד - השראת שכינה במחנה - יצא מספר זהה, בהשגחה עליונה. מצד שני, דבר זה רק מחזק את השאלה - לשם מה היו צורך בשני מניינים?

נראה ששני המניינים באו בהתאם לעניינו של כל ספר. בספר שמות ההנהגה היא כללית, אלוקית, לעומת ספר במדבר, בו ההנהגה היא פרטית ואנושית. המניין של ספר שמות נעשה בצורה כללית, ובו מה שהיה חשוב הוא רק המספר הכולל. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" - כי אין חשיבות למעמדו הפרטי של האדם. אפילו שקל שלם לא יביא, אלא מחצית, כדי לבטא את החיבור המוחלט לכלל. לעומת זאת, המניין של ספר במדבר נעשה בדיוק להפך, בצורה פרטנית, באריכות יתירה. לכן במניין זה נאמר "ויתילדו על משפחותם", ופירש רש"י: "הביאו ספרי יחוסיהם וכו'" - יש כאן ירידה עד רמת הפרט, מיקומו, ותפקידו ביחס למערכת הכללית. מניין זה נעשה דווקא בחודש אייר - חודש התעוררות הפרטים. סידור מחנה ישראל סביב למשכן ה', מבטא את קישורו הייחודי של כל פרט, בכל דור, אל אותו מרכז פנימי משותף. שנזכה בעזרת ה' לגלות ולמלא כל אחד לפי תפקידו ביחס לכלל, ומתוך כך להוות יחד גוף אחד שראוי ומתאים להשראת שכינה.

שבוע שביעי מידת המלכות: עבודה על מידת הענוה, שורש כל המידות. מקושרת לדמותו של דוד המלך.

שבת שלום!