close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

פרשת ואתחנן - המצוות כמשל?

ערן כאהןיד אב, תשסח15/08/2008

פרשת ואתחנן היא חלק מנאומו הארוך של משה רבנו, וביניהם הפרשיה החשובה של 'שמע ישראל'. ולמרות שזו פרשיה שמורגלת בפינו מידי יום, ואולי דווקא בגלל זה, אני מבקש שנלמד אותה פעם אחת בעיון.

פרשתנו היא חלק מנאומו הארוך של משה רבנו, וביניהם הפרשיה החשובה של 'שמע ישראל'. ולמרות שזו פרשיה שמורגלת בפינו מידי יום, ואולי דווקא בגלל זה, אני מבקש שנלמד אותה פעם אחת בעיון.

נאמר בה: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך... ודברת בם בשכבך ובקומך... וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך... וכתבתם על מזוזות ביתך". בצורה פשוטה, התורה כאן מצווה עלינו שלוש מצוות - קריאת שמע, תפילין ומזוזה. אבל האם זה באמת פשט הפסוקים? אני טוען שאילולא היינו מכירים שום פירוש, והיינו מגיעים לפסוקים הללו בצורה משוחררת, הייתה לנו הבנה שונה לחלוטין.

כך כותב הרשב"ם (שמות יג, ט) : "לאות על ידך - לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד כאלו כתוב על ידך, כעין 'שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועיך'" - מדהים! מבין הרשב"ם שבפשט הפסוקים אין הכוונה לקשור משהו ממשי על היד או בין העיניים, אלא מדובר בביטוי ציורי לחובה שדברי ה' יהיו טבועים ומצוינים בנו תמיד. וכן לגבי מצות מזוזה - אין הכוונה לכתוב דברים ממשיים על פתחי הבתים, אלא זו מטפורה לכך שדברי התורה צריכים להיות התשתית הרוחנית עליה מיוסד כל בית בישראל. ופסוקים רבים כתובים בדרך אלגורית זו, כפי שהביא הרשב"ם, ועוד רבים, כגון: "קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח ליבך" (משלי ז, ג) . ובדרך זו גם הלכו הקראים, שכידוע נאמנים לפשט לשון התורה שבכתב, ומשום כך הם אינם מקיימים מצוות אלו.

אז מה האמת? לכאורה צודקים הקראים בהבנתם את הפסוקים בדרך מליצית, ומנין הגיעו חז"ל להבנה שמדובר במצוות פרטיות?

מופיע בספרים הקדושים שהתורה שבכתב בבחינת אבא, והתורה שבעל פה בבחינת אמא. התורה שבכתב נותנת לנו להרגיש את האידיאל העליון, ואילו התורה שבעל פה תפקידה להוריד וליישם את אותם אידיאלים גבוהים במציאות הארצית. אין ספק שההבנה שתיארנו לעיל היא הפשט הפשוט של הפסוקים, וצודקים הקראים שבפשט הפסוקים התיאור הוא מטפורי, שהרי זה תפקידה של התורה שבכתב - להדגיש לנו שמבחינה אידיאלית התורה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, בכל מקום ובכל שעה. אלא שכרגע זו דרישה גבוהה מידי בשבילנו, בני אדם כרוצי חומר, ועל כן באה למעננו התורה שבעל פה, ומורידה את אותם שאיפות גדולות למצוות פרקטיות של קריאת שמע, הנחת תפילין וקביעת מזוזה. אבל אם מראש היתה התורה כותבת לנו רק את ההלכה המעשית, זה היה מאבד את כל העוצמה שבמצוה, והיינו מפסידים את האידיאל שגנוז בה. שנזכה, אם כן, מצד אחד לקיים את המצוות לפרטיהן כפי שקבלנו בתורה שבעל פה, ומאידך, גם לראות את האידיאל הגדול שיש בהן, כפי שנכתב לנו בתורה שבכתב.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה