close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מסעי הלב

שאול בן נתן/ מהגולשיםכח תמוז, תשסח31/07/2008

שאול בן נתן עומד על פירוט המסעות הגדול שהתורה מביאה ומסביר מה באה התורה ללמד אותנו על ידי פירוט זה. ומה פירוש "כל התורה היא שמותיו של הקב"ה"?

"ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (במדבר ל"ג, ב')

בפרשתנו מפורטת רשימת כל המקומות שבהם נסעו בני ישראל מעת צאתם ממצרים עד הגיעם לירדן ונשאלת השאלה, מדוע טורחת התורה לפרט בפנינו את כל המסעות הללו? לשם מה נחוץ לנו כל הידע "ההיסטורי" הזה?

ובכן, וודאי שהתורה אינה משמשת כספר היסטורי בלבד, אלא, כפי שכותב הרמב"ן: "יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה - שמותיו של הקב"ה". אך כאן עולה שאלה נוספת: כיצד קשורים כל אותם מקומות לשמותיו של הקב"ה?

על מנת להבין זאת, עלינו תחילה לברר

היטב את מהות המושג "שמו של הקב"ה".

כותב על כך ר' מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, בספרו "מי השילוח" (פרשת תזריע): "שמו [של הקב"ה] מורה על רצון, כמו שנמצא בבני אדם שנקראים על שם מעשיהם ואומנתם, לפי שכל רצונם הוא בדבר שהם עוסקים בה, וגם שמו בגימטריא רצון".

כאמור, כל מילה בתורה היא שם של הקב"ה. אם כל שם מורה על רצון מרצונותיו של בורא העולם, ניתן לכאורה להסיק כי יש לקב"ה רצונות רבים עד למאוד! אך האם ייתכן שיהיו לקב"ה רצונות רבים כל כך? הלוא כתוב במפורש כי "ה' אחד ושמו אחד"! משמע, שיש לו רצון אחד ויחיד!

אל לנו לשגות ולסבור כי רצונותיו של בורא העולם מרובים הם. לימדונו חכמינו, כי לאדון העולם, שלא כמו לבני האדם, יש רצון אחד, יחיד ובלתי משתנה, ככתוב: "אני הויה לא שניתי". רצונו היחיד הוא - לתת, מבלי לצפות לקבל דבר בתמורה, הנברא, לעומת זאת, משוקע כל כולו ברצון ההופכי - הרצון לקבל הנאה ותענוג. מטרתו של הנברא היא ללכת ולדמות בהדרגה את רצונו לרצון בוראו, הרצון לתת ולהעניק, על דרך הכתוב: "עשה רצונו כרצונך". סיפורי התורה, בהם חבויים שמותיו של ה', באים לרמז על דרגותיו השונות של האדם בדרכו להשוואת רצונו עם רצון קונו.

פיתוח הרצון לתת

בטרם נדון בדרך תיקונו של האדם ממקבל לנותן, עלינו לשים את ליבנו לעובדה שהמושג "רצון לתת" מסוגל להיות חמקמק ומטעה. פעמים רבות יכולה להיווצר באדם האשליה שכביכול יש לו רצון טוב לגמול חסד עם זולתו, אך לאחר בדיקה קפדנית של כוונותיו הפנימיות, ייתכן וייווכח כי למעשה בבסיסו של רצון זה הייתה טמונה כוונה סמויה לקבל הנאה כתוצאה מהנתינה.

אדם ששם לו למטרה לדמות את רצונו לרצון יוצרו, נוכח לגלות בכל יום כי מה שהחשיב ביום האתמול כנתינה, בוצע למעשה רק על מנת לשאוב מכך הנאה. אולם אדם שחפץ להמשיך ולצעוד על המסילה המובילה להיכל ה', אינו מתייאש וממשיך לברר, מהי, אם כן, נתינה אמיתית, מושלמת, הדומה לנתינתו של הקב"ה. ושוב, לאחר שהוא משתדל שכל כוונותיו הפנימיות יהיו על מנת לתת, מתגלה לו למפרע כי למעשה גם בפעם זאת הוא פעל אך ורק ממניעים אנוכיים. וכן על זה הדרך, משום שכל אחד משלבים אלה מהווה אבן דרך בדרכו של האדם לעבר ההידמות המלאה של רצונו לרצון יוצרו.

בכל פעם שבה הנברא זוכה לרצון איכותי יותר, לנתינה קרובה יותר לנתינה של הבורא - נחשב הדבר לגילוי שם נוסף של הקב"ה, כלומר רצון נוסף של הקב"ה, או ביתר דיוק, דקות נוספת באבחנתו של הנברא את רצון בוראו. באופן זה, הולך האדם ומגלה עוד ועוד שמות של הקב"ה, עד אשר רצונו הופך זהה לרצון קונו: רצון זך וטהור לתת ולאהוב.

מאחר שמושג הנתינה אינו ברור לנו די הצורך, רשימת מסעותיהם של בני ישראל במדבר נראית לנו כמו רשימה של מקומות גיאוגרפיים, שהנחיצות לדעת אותם אינה ברורה כלל וכלל. אך צדיקים, משרתי עליון, שזכו לדרגות גבוהות של השוואת רצונם עם רצון האלוקים, מסוגלים להבחין כי כל אחד משמות המקומות הגיאוגרפיים למעשה מצביע על רמה מסוימת של הידמות רצון הנברא לרצון הבורא (העניין מוסבר בהרחבה במאמר "תורת הקבלה ומהותה" מאת בעל הסולם).

למעשה, רשימת המסעות מפרטת את הסדר שבו האדם עולה ממדרגה אחת של רצון לנתינה, למדרגה גבוהה ועמוקה יותר של נתינה. עבור מי שנמצאים בדרגות גבוהות אלו, מסוגלת רשימת המסעות לשמש כמין מצפן שמכוון אותם לעבר המדרגה הבאה של יתר השתוות עם רצון הבורא.

כשיגיעו הנבראים להידמות מלאה לבוראם, יתממש הפסוק: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". כלומר, ביום ההוא יתגלה בבירור לעיני כל הנבראים, רצונו האחד והיחיד של בורא העולם, רצונו הטהור והזך, רצון מושלם של נתינה ואהבה.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה