השמש קיפחה את ראשי וכשהגעתי לגן הלאומי כבר הייתי די מותש. והנה אני רואה חתולה תוקפת יונה ללא שום התגרות מוקדמת מצד היונה. מיד זינקתי על החתולה וניסיתי לעצור אותה.
שלום המפקד. היום הרשיתי לעצמי לקחת אפטר. לצערי האפטר לא נוצל היטב. בשעה 10 בבוקר קבעתי עם עדנה לדבר על היחסים ביננו בספסל שמתחת לבניין. בשעה תשע יצאתי מהבית להליכה על מנת להפיג מתח. חזרתי הביתה כי נזכרתי שלא לקחתי תעודת חוגר. חזרתי ולקחתי את התעודה למרות שאינה בתוקף (זה הכי טוב שיכולתי לעשות) ויצאתי. הלכתי לכיוון הגן הלאומי. השמש קיפחה את ראשי וכשהגעתי לגן הלאומי כבר הייתי די מותש. והנה אני רואה חתולה תוקפת יונה ללא שום התגרות מוקדמת מצד היונה. מיד זינקתי על החתולה וניסיתי לעצור אותה. החתולה שרטה אותי וברחה ואני ביצעתי נוהל מעצר חשוד או יותר נכון חשודה. ביקשתי ממנה לעצור. ביקשתי בשנית לעצור והיא התעלמה. בפעם השלישית הכרזתי עצרי או שאני יורה. מייד התקהלו על ידי אנשים והתחילו לצעוק מדוע אני מתעלל בחתול. הרוחות היו סוערות, הגיע שוטר ואני הסברתי לו את השתלשלות הדברים. השוטר צחק ואמר לאנשים שבכלל אין לי אקדח. כולם צחקו ועשו סימנים עם אצבעות מסתובבות בכיוון הראש ואני הבנתי לרוחם שהרי לא כל אזרח קטן מכיר את רזי החוק. חבשתי את היונה עם פד גזה והלכתי לדרכי. הייתי עייף ומותש אבל לא הצטערתי כי דביקות במשימה היא ערך עליון בצה"ל. שכחתי את הדרך לביתי אך גם זה לא ייאש אותי שהרי בשביל זה למדנו ניווט. קודם כל מיפיתי את השכונה והצלחתי בקלות למצוא אותה. אחר כך הרחוב- הרצוג. מצאתי שלושה נ.צ מוכרים הקיוסק של אריה. המספרה של גלית וחנות האופניים של ליאור. והנה הוא עונה לכל הקריטריונים. הבניין. רחוב הרצוג 61. זהו עץ המברשות האדומות שלנו. זוהי גדר החי עם הפיקוסים המוכרים. זהו ספסל העץ הכבד. הנה על יד הספסל עומדת ומחכה עדנה. והנה על הספסל יושב זה אני. רגע?! לא! זה לא אני, אני הרי פה?! אבל הוא דומה לי ממש. חוץ מהקסקט שלראשו הוא נראה ממש כמוני. אותו אף קטן, אותם משקפיים עגולים, אותו גוף רזה שרואים את הצלעות דרך החולצה. אותו גובה. מטר שבעים ושלושה. על ידו עמדו חבורת ילדים בני ברקים עם כיפות שחורות ופאות ארוכות.
הילדים מבני ברק הקיפו אותו וצעקו: שמעון ספר לנו בדיחה, שמעון ספר לנו בדיחה! אחד הילדים אמר חבר'ה הוא לא רוצה לספר לנו. וכמה ילדים התחילו לזרוק עליו חול.
עדנה בכתה ואמרה גדעון אין לך מה לדבר איתי יותר. שכח מההזמנות שכבר שלחנו, שכח מהאולם שכח מהתאריך שכח מהכל. הוא אמר לה: גברת אני לא מכיר אותך. והיא הסתלקה בכעס ובדמעות. עכשיו הוא פנה לילדים ואמר להם: יש לי בדיחות הכי מצחיקות אבל קודם מעגל. שלושה ילדים נתנו לו ידיים ושניים עמדו מהצד וצעקו תינוקים. הוא לא ויתר וביחד עם החברים שכנעו אותם להצטרף. הם התחילו להסתובב בצורה כזו שהיה נראה שהם מכירים. כך עשו מספר סיבובים בלי לדבר. הוא אמר להם תגידו אחריי. שלושה אמרו אחריו ושניים עשו פרצוף חמוץ אבל בהמשך הצטרפו. "אני לא פוגע בחבר" אני תמיד מוותר" "עדיף לצחוק ולא להתעצבן" תהיה לנו ברכה אימרו אמן! כל מי שפגעו בו מקבל מסטיק בחינם! " מבטיחים לא לפגוע בו ובכולם" ועכשיו בדיחה: איש אחד בא לרופא שיניים ונותן לו מאתיים שקל בשביל עקירה. הרופא עוקר לו את השן ואומר לו זה עלה מאה שקלים...הממ...רגע אין לי עודף. טוב אז תפתח את הפה, נעקור לך עוד אחד....
הילדים התגלגלו מצחוק. הוא חילק להם סוכריות ומסטיקים תוך כדי שהם מבטיחים לא לפגוע באף אחד. והלך. . האם הסתבכתי עם שירותי ביון שייצרו לי כפיל? אדווח על ההתפתחויות המפקד.
