close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

קדושה אני מבקש

אורה רבקה וינגורט  ז טבת, תשסז  12/28/2006

חיים עם בית המקדש הם חיים עם קדושה. כל עוד הבית חרב, נעדרת הקדושה מחיינו. ח"ו, אין היא נעדרת כליל, גם היום אנו שואפים להיות "אנשי קודש", אלא שהמציאות והדרגה בה אנו נמצאות, היא הד קלוש של הפוטנציאל הרוחני האדיר אליו אנו יכולות להגיע, עם המציאות כולה

בעומדנו בחודש בו אנו שבות ומתאבלות על חורבן בית המקדש, עולה מתוכנו התהייה – מה בעצם חסר לנו? היות והמציאות הגאולית היא כזו שמעולם לא התנסינו בה, קשה לנו להגדיר למה אנו שואפות. שלום, ביטחון, נחמה וכד' הם בוודאי ערכים חשובים, ולהם נזכה בע"ה עם בא הגואל, אך חיים עם בית המקדש הם הרבה יותר מזה.
חיים עם בית המקדש הם חיים עם קדושה. כל עוד הבית חרב, נעדרת הקדושה מחיינו. ח"ו, אין היא נעדרת כליל, גם היום אנו שואפים להיות "אנשי קודש", אלא שהמציאות והדרגה בה אנו נמצאות, היא הד קלוש של הפוטנציאל הרוחני האדיר אליו אנו יכולות להגיע, עם המציאות כולה [ראי בהרחבה שח'נשים טבת תשס"ו].
מהי קדושה? על פי ה"מסילת ישרים" זוהי המדרגה הגבוהה ביותר אליה יכול אדם להגיע עלי אדמה. מיהו הקדוש? "הדבק תמיד לאלוקיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה. והנה, איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, וכמקדש וכמזבח ... כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש" (פרק כו).
כל אחת מאתנו יכולה להיות בבחינת משכן ומקדש – "ושכנתי בתוכם". כל אחת מאתנו אחראית לכך שביתה יהיה בבחינת מקדש מעט – "איש ואשה זכו, שכינה ביניהם". העצמת הקדושה בחיינו היא תהליך גאולת העולם, ובקדושה זו אף נזכה לבניין בית המקדש בב"א.
דברים אלו נכונים במהלך השנה כולה, אך זמן מסוגל לכך הוא בחודש זה, בו אנו מציינים את ראשית החורבן. התחלת המצור על ירושלים – נקודת הקדושה במימד ה"מקום", היא תחילת הניסיון לדכא את הקדושה, עד לחיסולה. ברובד נוסף ניתן לומר, כי תחילת תהליך עקירת הקדושה מן המציאות, היא במגמה לתחום אותה – בבחינת "מצור". במגמה זו ניתנת אפשרות ל"פינת קדושה", ברגע או מקום של התעלות, אך חלילה לה להתפשט ולכלול בתוכה את מרחבי החיים כולם.
לעתיד לבוא "עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק" (ספרי דברים א).
הציווי "קדושים תהיו" כולל את כל התחומים, הרגעים והמקומות (ראי רמב"ן ויקרא יט, ב). האיש הקדוש, כפי שראינו במסילת ישרים, הוא זה שמצליח להיות דבק בה' בעודו עוסק בכל תחומי "העולם הזה".
חלקנו רב בהבאת העולם לתיקונו. בהתערותנו הנרחבת עם ה"מציאות", יחד עם נטייתנו הטבעית לרוממות – "שעשני כרצונו", אנו יכולות להשיב את השכינה לשרות בתוכנו.
מתנה נפלא נתן לנו הקב"ה כדי לעלות במעלות הקדושה – שבת קודש. השבת היא בבחינת מעיין ושורש לקדושה, וממנה יונקים וזורמים ימינו כולם (נתיבות שלום ח"ב עמ' מז).
על רקע העדר "ימים טובים" בחודש טבת, יחד עם התביעה הגדולה של הזמנים הללו להתקדש ולקדש את המציאות כולה, בחרנו להתעצם החודש עם נקודות האור שבו, ימי השבת. בע"ה נמשיך את העיון בסוגיות "שבת קודש" גם בחודש הבא.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה