הצעה להתייחסות חינוכית לפרשת הנשיא

הפרשה הנכרכת סביב שמו של נשיא המדינה מציבה אותנו מחדש בפני התלבטות חינוכית רגישה. מצד אחד, בעת שתלמידינו חשופים לרצף בלתי פוסק של מלל תקשורתי רדוד, היעלה על הדעת שנשתוק ולא נסייע להם להבין את האירועים ולהתבונן בהם בצורה בוגרת וראויה, מתוך מבט רוחני של תורה?

'ונשיא בעמך לא תאור'?! ראשי פרקים להתייחסות חינוכית ל'פרשת הנשיא'   רקע הפרשה הנכרכת סביב שמו של נשיא המדינה מציבה אותנו מחדש בפני התלבטות חינוכית רגישה. מצד אחד, בעת שתלמידינו חשופים לרצף בלתי פוסק של מלל תקשורתי רדוד, היעלה על הדעת שנשתוק ולא נסייע להם להבין את האירועים ולהתבונן בהם בצורה בוגרת וראויה, מתוך מבט רוחני של תורה? מאידך, אירוע רודף אירוע, וקשה נפשית להקדיש שוב ושוב זמן יקר לעיסוק בסוגיות כה אפילות. הבעיה אינה טכנית, של העדר זמן, אלא חינוכית. חינוך אמיתי מושג בעיקר על ידי יצירת אווירה מרוממת וטהורה, ולא על ידי הפיכתנו לפרשני חדשות מהסוג הרדוד ביותר. אין הכרעה קלה בהתלבטות זו, ונראה שהמפתח הוא איזון. מי שהקדיש זמן רב לדיון כיתתי על 'המצעד' שרצה לצעוד, מי שהקדיש זמן רב לסוגיות אפילות אחרות, צריך אולי עכשיו לצמצם את הדיבור, להתייחס קצרות, לאפשר שאלות ולשוב למלאכת החינוך העיקרית. זאת תוך שהוא מסביר לתלמידיו מדוע אין הוא מרחיב את הדיבור, אלא מסתפק בהתייחסות קצרה. מי שכמעט ולא התייחס לאירועי העבר, צריך אולי הפעם להקדיש יותר זמן לנושא. דרכי התייחסות בעת התייחסות לנושא בכיתה, נראה שיש מספר מטרות ודגשים שראויים להתייחסות. בין המטרות: א. לחזק ערכי יסוד שראוי לזכור נוכח נושא שכזה, אשר המלל התקשורתי האין – סופי עלול להשכיח (חלק מהערכים יפורטו להלן בסעיף 'דגשים'). ב. להרגיל את תלמידינו שמותר לשאול שאלות ולברר את דעתנו ואת יחסנו החינוכי גם בסוגיות רגישות. השאלות יכולות להישאל בכיתה או באופן פרטי או בכל צורה שירגישו בה נוח. לא רק בנושא זה, אלא בכל נושא רגיש אחר. בין הדגשים שכדאי להתייחס אליהם בעת השיחה: א. אין אנו יודעים את האמת ואין בידנו כלים, ראיות, עדויות או כל מידע מהימן אחר בכדי לחוות דעה על עצם הפרשה (אף אין בינינו נביא היכול לקובע שפלוני סובל כעונש על מעשה מסוים בעבר). ב. הלכות לשון הרע אינן משתנות למרות שחלק מכלי התקשורת מעולם לא שמעו עליהן. אנו מחויבים להלכות אלו תמיד, ובעיקר עת ציבור רחב רומס אותן. אף ההגינות הבסיסית מחייבת שלא לחרוץ גורלות עקב משפט (תרתי משמע) של כותרות עיתון. ג. האם תיאורטית יתכן שאדם בתפקיד רם מעלה יחטא בכגון אלה? כאמור, לגבי הנשיא אין אנו יודעים דבר, אך לגבי השאלה התיאורטית, התשובה היא כן. מכאן אנו לומדים שוב שאין אפוטרופוס לעריות. עד כמה כל אדם צריך לשלוט בעצמו ובמעשיו. לא רק במעשים חמורים כמו אלו המדוברים בתקשורת, אלא גם בדברים 'פעוטים' ויומיומיים. על כל אחד מאיתנו לזכור שעליו לתעל את כוחותיו ולנסות ולבנות לעצמו חיים של קדושה. לעמול ולהתאמץ בכדי לבנות חיים אישיים על אדני שאיפות וטהורות. ד. האם תיאורטית יתכן שנשים סובלות ממעשים שפלים כאלה? כאמור, לגבי הנשיא אין אנו יודעים דבר, אך לגבי השאלה התיאורטית, התשובה היא כן. מכאן אנו לומדים על החובה לשמור על עצמנו לבל יפגעו בנו אחרים. לדעת למחות ובעיקר להתלונן ולבקש עצה ועזרה כל אימת שאנו מרגישים שמישהו מתנהג כלפינו בצורה לא ראויה, אשר אינה נעימה לנו. אין דבר מוצדק יותר מאשר לבקש עזרה אישית, ואין דבר נדרש יותר מאשר להתלונן בכדי שמעשים פסולים ייפסקו. (בהזדמנות זו נאמר, שמי שהדיון התקשורתי והכיתתי מזכירים לו דברים לא נעימים שהוא היה רוצה לדבר עליהם באופן פרטי, מוזמן לפנות ל...). ה. האם תיאורטית יתכן ונעשים מעשים כה מכוערים? התשובה היא כן, אך רוב העולם אינו כזה. התקשורת באופן טבעי עוסקת בכישלונות, אך צריך לזכור שרוב האוכלוסייה בריאה ומוסרית. רוב הציבור מימין ומשמאל אינו מושחת. אל לנו לאבד את האמון באנשים. רוב מוחלט של שכנינו הם אנשים טובים, ויחד יש בכוחנו להמשיך ולנסות לבנות כאן חברה בריאה וראויה. מי שיגבש עמדה על החברה הישראלית רק על פי כותרות העיתונים, יתייאש במהרה. אך מי שיסגור את העיתון ויסתכל בחיים: על כמות החסד והמתנדבים, על כמות המעשים הטובים והעזרה ההדדית, יגלה תמונת עולם אחרת לגמרי. ו. חלק גדול ממה שהנשיא אמר על אופן עבודת התקשורת הוא נכון. אכן קיימת נורמה בה שופכים את דמו של אדם וחורצים את גורלו על ידי יצירת כותרות ענק ופרסום חשדות אל בדוקות. (ואם הוא מזוּכה, מזכירים זאת בעמוד 16 למטה). מה עלינו לעשות במצב זה? ראשית, לזכור שהמציאות אינה נקבעת לפי כותרת העיתון. שנית, להבין שהשפה בה מותר וראוי לדבר אף היא אינה נקבעת לפי שפת ההמון. ז. יש מקום לקיים דיון משני סביב השאלה: 'מה ביכולתנו לעשות נוכח התנהלות תקשורתית המחפשת צבע (בדרך כלל צהוב) על חשבון האמת?'. מי שיש ביכולתו, ינסה להשפיע. למחות, לכתוב מכתבים למערכת ולהשמיע קול זעקה על רמת הדיון התקשורתי המתקיים סביבנו. שֵני יוודא שכלֵי התקשורת שלידו: עלון בית ספר, עיתון של הקהילה או בית הכנסת וכו', יפַתחו עיתונות גבוהה. שלישי יתמקד בעצמו ויקפיד לא להיגרר לרמת ניתוח וחשיבה שכזו. ח. התקשורת עוסקת לעיתים קרובות במציצנות. ומה איתנו? האם צריכת תקשורת אין סופית בימים אלו היא במקום? בימים של פיגועים קשים המליצו הפסיכולוגים לא לצפות הרבה בתקשורת, כי הדיווחים הרבים על דם והרוגים עלולים לפגוע מבחינה פסיכולוגית. ראוי ללמוד מאותו עיקרון גם למישור הרוחני. בימים בהם משדרים, מצלמים, מדברים ומראיינים שוב ושוב פרשיות אפילות, עלינו לעצור ולשאול את עצמנו האם ראוי לנו לקרוא ולצפות בכל זה. יש למצוא את הכוח להימנע ממבול החשיפה, ולא להיגרר למציצנות זולה. הרי את עצם החדשות אנו יודעים, וכל השאר הוא לעיתים סתם סיפוק יצר שלנו. סוף דבר, מסתבר שהמאבק בימינו אינו רק על שלימות הארץ או נגד חוק זה או אחר. אנו ניצבים בתוך מערכה מורכבת על עצם דמותה של החברה ההולכת ונבנית כאן. מי שמתייאש, מוותר מראש. אך מי שמלא אמונה בַּטוּב הטמון בעם הזה, ממשיך לצעוד ולבנות. מי שמאמין בה' אלוקי ישראל, יודע שיש דין ויש דיין. פושעים ישלמו, ואנו נזכה לסיעתא דשמיא בהמשך פועלנו בעד העם הזה ועתידו. על כל אחד מאיתנו לתקן את עצמו ולנסות, מתוך ענווה, לסייע לחברו. הכל כחלק מהבירור הכולל בדבר מהות חיינו בארץ הזאת. חודש שבט הוא חודש של נטיעות. של השקעות לטווח ארוך. חודש בו מתגלה האמונה שמתוך ריקבון הזרע, יצמח עץ גדול וחזק אשר יתן פירות מתוקים. את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך. חזק ונתחזק יונה גודמן

כתבות נוספות

חוזרים לקטיף

מי צריך את ט"ו בשבט?

י-ה אכסוף נועם שבת

ט"ו בשבט, ט"ו באב

מה ששעמום יכול לעשות...

אשליית קורנסוויט