close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ברכת המזון- מבט מעמיק, חלק שלישי

הרב חגי לונדיןז אלול, תשעב25/08/2012

בניתוח המעמיק של ברכת המזון מגיע הרב לונדין לנקודה עמוקה במיוחד- מדוע מוזכרת ירושלים והאומה בברכה על האוכל?

תגיות:

כפי שראינו בפעמים הקודמות, מטרתה של ברכת המזון הינה לעדן את החוויה החומרנית של האכילה. התעדנות זוּ בנויה מחמישה חלקים המרכיבים את מבנה הנוסח של ברכת המזון: ברכת הזן, ברכת הארץ, בונה ירושלים, הטוב והמטיב והנספחות לחתימת הברכה. ברכת הזן - אותה תיקן משה (ברכות מח, ב) - מצביעה על המגמה האלוהית הכללית והוא עולם מתוקן בו ניזונה הבריאה כולה מדבר ד': "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". ברכת הארץ - אותה תיקן יהושע (שם) - מלמדת כי תיקון עולם מותנה בתיקונו של עם ישראל:


בכניסתנו ל"אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה", בהטבעת הברית "שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ" וב"תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ".

בפעם זו נעסוק בברכה השלישית - ברכת 'בונה ירושלים':
לאחר ברכת הארץ שתיקן יהושע אנו מגיעים לברכת בונה ירושלים - "דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תיקן 'על ישראל עמך ועל ירושלים עירך' ושלמה תיקן 'על הבית הגדול והקדוש'" (ברכות מח, ב). לאחר כניסתה של האומה הישראלית לארץ והתבססותה הראשונית, נבנית קומה נוספת - הקומה הממלכתית-מדינית - "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך... להכרית זרעו של עמלק... ולבנות בית הבחירה" (הלכות מלכים א, א).

על מנת לקדש את המציאות הארצית זקוקה האומה, מעבר להימצאותה הגיאוגרפית בארץ ישראל - אף לריבונות ועצמאות מדינית - קרי, מלכות. בניית המלכות הישראלית נעשית בשני שלבים: בשלב ראשון - דוד מלך ישראל מכונן את המלכות הישראלית בירושלים ומכרית את אויבי האומה עבור המטרה הלאומית-פרטית: "עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ... וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ", ואילו בשלב שני - שלמה בנו מרחיב את המעגלים ומתקן את "הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ" למענה של האנושות כולה, כדבריו בחנוכת בית המקדש הראשון (מלכים א ח, מא): "ואתה תשמע... גם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך" (על פי עולת ראיה א, עמ' שסד-שסה).

אולם אין די בהבזק חד פעמי של מציאות ממלכתית. על מנת ליצור מעמד מתמשך של מסגרת מדינית יש צורך בביסוס מערכות החברה. אחד מתנאי היסוד להמשכיות המלכות הינו העצמאות הכלכלית. כדוגמא, הכהן הגדול במקדש, ביום הקדוש בשנה, מצא לנכון לבקש: "שלא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר בתתך ברכה במעשי ידיהם". על כן, לאחר הכניסה לארץ, יסוד המלכות ובניית בית המקדש - יש להתפלל ש"אַל תַּצְרִיכֵנוּ ד' אֱלֹהֵינוּ לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד".

עם סיום הברכה ניתנת תזכורת לאן אנו חותרים: המטרה איננה בניית 'ירושלים של מטה', קרי, מערכת מדינית חילונית/כלכלית/ביטחונית ותו לא, אלא בניית 'ירושלים של מעלה' (על פי תענית ה, ב), שהיא "סוד מקור כניסת נשמותיהם של כל ישראל" (דרשות רבי חיים מוולוז'ין נפש החיים, עמ' תט) - קרי, ירושלים אשר תגלם בקיומה את מדרגת הקודש. על כן, חותמת ברכה זו במילים "וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ".

זהו מעמד השיא של האומה, ימי מלכות שלמה המולך בירושלים עיר הקודש, בעת בה "קַימא סִהֲרָא באשלָמוּתָא" - הלבנה נמצאת בשלמותה (זהר יתרו, עמ' פה). אולם ימי החורבן הממשמשים ובאים זוקקים טיפול שונה - וכנגדם נתקנה ברכת הטוב והמטיב, אותה נראה אי"ה בפעם הבאה.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה